עשי"ת, יום כיפורים הבו עצה: כיצד אתם מתכוננים לנעילה כשהגוף כבר מותש?

[דוד הכהן]

כיצד אתם מתכוננים לנעילה כשהגוף כבר מותש?
אני לפני נעילה מרגיש חלש בלי יכולת לכוון ולהאריך בתפילה.

 

[כלפי לייא]

ממליץ ללמוד את החינוך על צום עשרה בתשרי, זה נותן מבט שונה על מטרת הצום.
וכן יש ב'יסוד ושורש העבודה' על זה.
כשיודעים שלצום יש מטרה, אז לא נבהלים מחולשה או אי ריכוז.

 

[דוד הכהן]

ממליץ ללמוד את החינוך על צום עשרה בתשרי, זה נותן מבט שונה על מטרת הצום.
וכן יש ב'יסוד ושורש העבודה' על זה.
כשיודעים שלצום יש מטרה, אז לא נבהלים מחולשה או אי ריכוז.

לחץ כדי לכווץ...

תוכל לצטט הלשונות תודה
זה לא תלוי בי, הגוף שלי משדר חולשה בצום.

 

[איש חסיד היה]

ואולי זה מה שנדרש ממך, להיות חלש ולא לכוון?
כמובן שמדובר בהליכה על חבל דק, וצריך תמיד בדיקה האם זה עצת היצר שצריך לנסות ללכת נגדה, או שמא רצון ה' שצריך להשלים עמו,
אבל ודאי הדבר שהדבר העיקרי שנדרש מאיתנו ביום הצום הוא תענו את נפשותיכם, ואם זה גורם לאדם שהוא לא יוכל להתפלל עליו לשמוח שהוא זוכה לעשות את רצון ה' אע"פ שהוא מצידו היה רוצה להתפלל עכשיו.

 

[רב פאל]

אני חושב שזה עצמו משמעות הנעילה שאתה כבר באפיסת כוחות
ואיןן לך כח לכוון ואפי"ה אתה עושה את כל המאמצים לכוון
זה גורם לך לחיבור הכי גדול כי אתה מקריב עליו הכי הרבה

 

[נהר מעדן]

בדרך כלל העולם חיים הרבה בעולם המעשה, חיבורים עם ה' הוא אני עושה עבירות, הקב"ה כועס עלי, ואני מפייסו, אזי יש לי איזה שייכות עם הבורא.
שמעתי פעם שאחד שאל את המשפיע: בשבוע שבטלתי תורה ח"ו, אזי כשבא שעת רעווא דרעווין בסעודת שלישית, אני מתחבר היטב עם הקב"ה, אני בוכה על העבירות שלי. אבל בשבוע שלמדתי טוב, איני מתחבר בשלש-סעודת עם הקב"ה, איני יודע על מה לבכות... זה אמור שכל השייכות עם הקב"ה הוא רק כשהוא חוטא ואז מרגיש שהקב"ה רוגז עליו, והוא בא לפייס את הקב"ה.
וכן הוא בנושא השלום בית. הרבה פעמים באים בני זוג מבוגרים אל המומחה, שאין להם שום חיבור, הם חיים תחת גג אחת אבל בלי חיבור. ועל השאלה: מה נעשה פתאום? הם עונים: כל זמן שהיה לנו ילדים בבית, היה כל השייכות שלנו לנהל הבית ולחנך הילדים. ולא היינו צריכים לחיות אחד עם השנים. אבל פתאום כשילד הצעיר נתחתן, והבית נשאר ריקן, ואנו יושבים לבד אצל השלחן, נמצאנו שאין לנו שום חיבור, ממה נדבר? האשה אינו מכיר את הבעל, והבעל לא את האשה.
לפי האריז"ל נמשל יום הכיפורים לחתונה של בעל ואשה. זה יום היחוד. יום שדומה לעולם הבא, שאין בה לא אכילה ושתיה אלא צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה.
אם אני ארגיש ח"ו חלוש ביום הכיפורים, לא יהיה לי שאלה כלל מה לעשות. כי אין החיבור שלי עם הקב"ה בעשיה דווקא, אלא ביום זה אני חי עם ביטול גמור להקב"ה, ונהנה מזיו השכינה, אני נהנה מעצם היום הקדוש והטהור, שעיצומו של יום מכפר.
בשיר השירים מדמה שלמה המלך את הקשר של כנסת ישראל וקוב"ה לזוג של יונים, שיושבים ומביטים בעינים אחד אל השני. זהו חיבור נפלא. וכמו שהשלום בית המושלם הוא כשיכולים הזוג לישב אחד כנגד השני בלי דיבור כלל ובלי עשייה, רק ליהנות מלישב יחד תחת גג אחד. כמו כן הוא החיבור של כנסת ישראל עם קוב"ה, לישב יחדיו בבית המדרש וליהנות מהיום הקדוש.
היום אין צריכים לעשות מאומה, זה יום חיבור אל הקב"ה, ובמה? על ידי עיצומו של יום! מקיימין החמש עניים, ונהנים מקרבות אלקות!
צדיקים ישבו ויהנו מזיו השכינה, ולא יעשו מאומה, רק ליהנות! כמו כן הוא ביום כיפור, לישב וליהנות מקדושת היום!

 

[בן פטורא]

אינני מבין לשם מה נדרש כוח הגוף הלא בליבא תליא מילתא ומילות התפילה אינם מסובכות שצריך לפענח אותם ואפשר פשוט להתפלל מלב טהור בפשטות

 

[בעל דבר]

תוכל לצטט הלשונות תודה
זה לא תלוי בי, הגוף שלי משדר חולשה בצום.

לחץ כדי לכווץ...

זהו לשונו של בעל יסוד ושורש העבודה (שער יא פרק י):
אך זה מבואר בגמרא הקדושה, שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב לכלום, והרי הוא כטובל ושרץ בידו, ועכ"פ עיקר כפרת עונותיו הוא בשביל הענוי, כמפורש בפסוק הנ"ל.
ופשוט הוא אף אם יקבל האדם בלבו ביום זה על עצמו תשובה שלימה ואמתית בחרטה גמורה על העבר וקבלה אמתית אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד לעולם, ואף אם יקבל על עצמו שיתענה אחר יום כיפור על העבירות שעבר עד הנה משבת לשבת כל ימיו ויסגף א"ע בכל הסגופים, אך לא יתענה ביום הנורא הזה, בודאי כל קבלת תשובתו הנ"ל כלא נחשב ולא יועיל לו קבלתו לכפר עונותיו ביום צום הקדוש והנורא הזה, ועונשו כרת כי לא ענה נפשו. וכל עיקר כפרת עונותינו בשביל העינוי ביום הנורא הזה כנ"ל.
ולא די שבעינוי זה אנו נעשים חפשים מעבירות שבידינו ומנוקים מכל עון, אלא אף גם זאת בהיות נחשב לנו עינוי זה בקיום מצות עשה מן התורה כשאר מצות עשה, כגון תפילין וציצית ומזוזה וכיוצא. ופשוט הוא ששכר קיום מצות עשה זו שכרה מרובה יותר ויותר משכר קיום שאר מצות עשה כי צערא דגופא עדיף כידוע.
הנה אחר כל ההצעות האמיתים וכנים האלו, אחיי ורעי, יתבונן כל אדם בשכלו שמהראוי וטוב לו לשמוח שמחה עצומה עד מאוד בכל רגע שסובל צער הענוי מאכילה ושתיה וחליצת הסנדל על קיום מצות עשה מן התורה שמקיים בכל רגע שסובל הענוי.
ובודאי מי שתקוע בלבו אהבת הבורא יתברך שמו ויתעלה לעבודתו, חשקו ורצונו שיתארך היום הצום הקדוש הזה כפלי כפלים, בכדי שיקיים בכל רגע מצער העינוי מצות עשה מן התורה שצוה לו יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה. כי זה ברור לכל משכיל, שאינו דומה מי שמקיים איזה מצות עשה שעה מועטת למי שמקיים לאותה מצות עשה כמה שעות. ודמיון לזה בקיום מצות עשה של תפילין, אינו דומה מי שנושא תפילין עליו רק שעה מועטת למי שנושא אותם עליו כמה שעות, ואתו בדומה לו קיום מצות עשה של בסכות תשבו שבעת ימים וכדומה לו.
נמצא לפ"ז, אדם שהוא ערום בעבודת הבורא יתברך שמו ואהבת הבורא תקוע בלבו לעבודתו יתברך שמו, איך לא ישמח ויגל בלבו שמחה רבה ועצומה בכל רגע מענוי הצום והתענית על קיום מצות הבורא יתברך שמו כנ"ל. לכן מעת שאדם נעשה חלש מענוי הצום ועמידת הרגלים יחף, יכניס שמחה עצומה בלבו על קיום מצות עשה מן התורה שמקיים בענוי זה, ובכל שעה שיתגדל ויתוסף אצלו הענוי דהיינו בעת תפלת מנחה ותפלת נעילה, תתגדל ותתוסף שמחה עצומה יותר בלבו, ולפי גודל הענוי כן גודל השכר מבוראנו יתברך שמו.
והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת האדם צער הענוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה מאוד: הריני מקבל עלי מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה ע"כ. ויכניס תשוקה עצומה בלבו: הלואי שיתארך הצום יותר ויותר. והגות לבך תבונות, מבן חביב התקוע בלבו גודל אהבתו של אביו, בכל עת אשר הוא עושה באיזה שימוש קורת רוח גדול לאביו, הוא שמח וטוב לב מאד על גודל הנחת שעושה לאביו, וכל הקרוב הקרוב אל השלמת השימוש ההוא, מצטער בלבו כי קרוב הוא להמנע מאתו עשיית קורת רוח ונחת גדול כזה לאביו ככלות מעשה השימוש ההוא, וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מתשוקה עצומה בלבו שיתארך ויתוסיף כהנה וכהנה משך זמן השימוש ההוא, בכדי שיגיע לאביו קורת רוח יותר ויותר. זאת חקרנוה כן היא.

 

[בעל דבר]

זהו לשונו של בעל יסוד ושורש העבודה (שער יא פרק י):
אך זה מבואר בגמרא הקדושה, שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב לכלום, והרי הוא כטובל ושרץ בידו, ועכ"פ עיקר כפרת עונותיו הוא בשביל הענוי, כמפורש בפסוק הנ"ל.
ופשוט הוא אף אם יקבל האדם בלבו ביום זה על עצמו תשובה שלימה ואמתית בחרטה גמורה על העבר וקבלה אמתית אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד לעולם, ואף אם יקבל על עצמו שיתענה אחר יום כיפור על העבירות שעבר עד הנה משבת לשבת כל ימיו ויסגף א"ע בכל הסגופים, אך לא יתענה ביום הנורא הזה, בודאי כל קבלת תשובתו הנ"ל כלא נחשב ולא יועיל לו קבלתו לכפר עונותיו ביום צום הקדוש והנורא הזה, ועונשו כרת כי לא ענה נפשו. וכל עיקר כפרת עונותינו בשביל העינוי ביום הנורא הזה כנ"ל.
ולא די שבעינוי זה אנו נעשים חפשים מעבירות שבידינו ומנוקים מכל עון, אלא אף גם זאת בהיות נחשב לנו עינוי זה בקיום מצות עשה מן התורה כשאר מצות עשה, כגון תפילין וציצית ומזוזה וכיוצא. ופשוט הוא ששכר קיום מצות עשה זו שכרה מרובה יותר ויותר משכר קיום שאר מצות עשה כי צערא דגופא עדיף כידוע.
הנה אחר כל ההצעות האמיתים וכנים האלו, אחיי ורעי, יתבונן כל אדם בשכלו שמהראוי וטוב לו לשמוח שמחה עצומה עד מאוד בכל רגע שסובל צער הענוי מאכילה ושתיה וחליצת הסנדל על קיום מצות עשה מן התורה שמקיים בכל רגע שסובל הענוי.
ובודאי מי שתקוע בלבו אהבת הבורא יתברך שמו ויתעלה לעבודתו, חשקו ורצונו שיתארך היום הצום הקדוש הזה כפלי כפלים, בכדי שיקיים בכל רגע מצער העינוי מצות עשה מן התורה שצוה לו יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה. כי זה ברור לכל משכיל, שאינו דומה מי שמקיים איזה מצות עשה שעה מועטת למי שמקיים לאותה מצות עשה כמה שעות. ודמיון לזה בקיום מצות עשה של תפילין, אינו דומה מי שנושא תפילין עליו רק שעה מועטת למי שנושא אותם עליו כמה שעות, ואתו בדומה לו קיום מצות עשה של בסכות תשבו שבעת ימים וכדומה לו.
נמצא לפ"ז, אדם שהוא ערום בעבודת הבורא יתברך שמו ואהבת הבורא תקוע בלבו לעבודתו יתברך שמו, איך לא ישמח ויגל בלבו שמחה רבה ועצומה בכל רגע מענוי הצום והתענית על קיום מצות הבורא יתברך שמו כנ"ל. לכן מעת שאדם נעשה חלש מענוי הצום ועמידת הרגלים יחף, יכניס שמחה עצומה בלבו על קיום מצות עשה מן התורה שמקיים בענוי זה, ובכל שעה שיתגדל ויתוסף אצלו הענוי דהיינו בעת תפלת מנחה ותפלת נעילה, תתגדל ותתוסף שמחה עצומה יותר בלבו, ולפי גודל הענוי כן גודל השכר מבוראנו יתברך שמו.
והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת האדם צער הענוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה מאוד: הריני מקבל עלי מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה ע"כ. ויכניס תשוקה עצומה בלבו: הלואי שיתארך הצום יותר ויותר. והגות לבך תבונות, מבן חביב התקוע בלבו גודל אהבתו של אביו, בכל עת אשר הוא עושה באיזה שימוש קורת רוח גדול לאביו, הוא שמח וטוב לב מאד על גודל הנחת שעושה לאביו, וכל הקרוב הקרוב אל השלמת השימוש ההוא, מצטער בלבו כי קרוב הוא להמנע מאתו עשיית קורת רוח ונחת גדול כזה לאביו ככלות מעשה השימוש ההוא, וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מתשוקה עצומה בלבו שיתארך ויתוסיף כהנה וכהנה משך זמן השימוש ההוא, בכדי שיגיע לאביו קורת רוח יותר ויותר. זאת חקרנוה כן היא.

לחץ כדי לכווץ...

בשנים שעברו הדפסתי את לשונו הקדוש, וביום כיפור בשעות המאוחרות, שהציבור כבר היה מותש מהצום, הצגתי דף זה לעינהם, וזה נתן להם זריקת כח עצומה, ממליץ לעשות כמוני!

 

[נדיב לב]

אני לפני נעילה מרגיש חלש בלי יכולת לכוון ולהאריך בתפילה.

לחץ כדי לכווץ...

כשיודעים שלצום יש מטרה, אז לא נבהלים מחולשה או אי ריכוז.

לחץ כדי לכווץ...

ואולי זה מה שנדרש ממך, להיות חלש ולא לכוון?

לחץ כדי לכווץ...

נכון שחולשה בנעילה היא חלק מעבודת היום ומהצום, אבל לא צריך להפוך אותה לאידיאל, בטח כשזה משליך על ההרגשה הפנימית כפי שמשתקף מהשאלה.
תפילת נעילה היא שעה גדולה ויקרה מאוד, ואם אפשר להגיע לנעילה עם יותר כח, לכוון ולהתפלל כראוי, ודאי שכדאי לעשות זאת ואין שום עניין להגיע אליה מותשים מעבר למה שהצום מחייב. כך שלא הייתי מזניח את הצד המעשי, לשתות היטב כבר בימים שלפני הצום, לאכול נכון, להימנע מדברים שמכבידים או מגבירים צמא, ולנוח ככל האפשר, אם תאמץ התנהגות כזו תחזיק מעמד טוב יותר, וממילא תוכל להגיע לתפילת נעילה עם מעט יותר כח ויישוב הדעת.

 

[אוֹצֶר המפתחות]

הצד המעשי, לשתות היטב כבר בימים שלפני הצום, לאכול נכון, להימנע מדברים שמכבידים או מגבירים צמא, ולנוח ככל האפשר, אם תאמץ התנהגות כזו תחזיק מעמד טוב יותר, וממילא תוכל להגיע לתפילת נעילה עם מעט יותר כח ויישוב הדעת.

לחץ כדי לכווץ...

עשי"ת, יום כיפורים - טיפים והמלצות להתכונן לצום ולשבור אותו בצורה נכונה | ענייני דיומא

בעוד כולנו מייחלים ליום זה שיהפוך ליום של שמחה, אנו מתכוננים לצום של 25 שעות. חשוב להיערך נכון כדי להקל על הגוף ולהימנע מתופעות לוואי לא נעימות. ההמלצות הבאות מאתר דרשו. חשוב להדגיש, מיועדות לאנשים בריאים בלבד. הכנה נכונה לצום: 1. שתייה: יש להרבות בשתיית מים לאורך כל היום שלפני הצום, ולא...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[הרב הירושלמי]

וזה נתן להם זריקת כח עצומה

לחץ כדי לכווץ...

הרסת להם את העינוי...

ולגופו של עניין, אני ל יודע אם אני אכן אדפיס לאחרים, אבל לעצמי וודאי.
ייש"כ!
בזכותך היום כיפור שלי יראה בחלקו קצת אחרת!

 

[רב פאל]

אינני מבין לשם מה נדרש כוח הגוף הלא בליבא תליא מילתא ומילות התפילה אינם מסובכות שצריך לפענח אותם ואפשר פשוט להתפלל מלב טהור בפשטות

לחץ כדי לכווץ...

כנראה אתה גאון
ההבנה היא לא רק להבין את המילות אלא להבין את המשמעות וגם את השייכות שלהם וגם את סדר הדברים
ואני יכול להביא לך לזה אלפי דוגמאות

 

[בעל דבר]

הרסת להם את העינוי...

לחץ כדי לכווץ...

ההפך, גרמתי להם להתענות עם ידיעה שכל רגע זה שכר שא"א לתארו...
תאר לך שהם יתענו בלי לדעת על מה הם יתענו, זה לא עינוי אמיתי?

 

[הרב הירושלמי]

אינני מבין לשם מה נדרש כוח הגוף הלא בליבא תליא מילתא ומילות התפילה אינם מסובכות שצריך לפענח אותם ואפשר פשוט להתפלל מלב טהור בפשטות

לחץ כדי לכווץ...

מה הכוונה באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט

 

[איש חסיד היה]

נכון שחולשה בנעילה היא חלק מעבודת היום ומהצום, אבל לא צריך להפוך אותה לאידיאל, בטח כשזה משליך על ההרגשה הפנימית כפי שמשתקף מהשאלה.
תפילת נעילה היא שעה גדולה ויקרה מאוד, ואם אפשר להגיע לנעילה עם יותר כח, לכוון ולהתפלל כראוי, ודאי שכדאי לעשות זאת ואין שום עניין להגיע אליה מותשים מעבר למה שהצום מחייב. כך שלא הייתי מזניח את הצד המעשי, לשתות היטב כבר בימים שלפני הצום, לאכול נכון, להימנע מדברים שמכבידים או מגבירים צמא, ולנוח ככל האפשר, אם תאמץ התנהגות כזו תחזיק מעמד טוב יותר, וממילא תוכל להגיע לתפילת נעילה עם מעט יותר כח ויישוב הדעת.

לחץ כדי לכווץ...

אין ספק בכך!
אבל אם תדייק בלשון השאלה:

כיצד אתם מתכוננים לנעילה כשהגוף כבר מותש?

לחץ כדי לכווץ...

הרי שהשאלה היתה להתכונן בשעת נעילה, ולא בערב הצום.
איך לאזור כוחות שאין, כפי הנשמע מהשאלה, ולא כיצד לגרום שיהיו כוחות, שזו שאלה נכונה ובמקומה, אבל אחרת.
וגם לגבי עצם הדבר:
אני כתבתי

כמובן שמדובר בהליכה על חבל דק, וצריך תמיד בדיקה האם זה עצת היצר שצריך לנסות ללכת נגדה, או שמא רצון ה' שצריך להשלים עמו,

לחץ כדי לכווץ...

ברור שהא"ב זה להתכונן, לאזור כוח, להתאמץ, ולכוון ברגעים הנעלים האלו.
מלבד החובה, זו גם זכות שאין כמותה, מי הוא זה שמוכן לוותר על רגעי השיא של ההתעלות, אחת לשנה.
ודוקא משום כך, היה נשמע לי מהרב @דוד הכהן שזה בדיוק מה שמפריע לו, איך הוא מפספס את ההזדמנות הזו.
ועל זה התשובה היא, אם כי בהסתייגות, ובכל מקרה לגופו, שאכן קיים כזה דבר שרצון ה' עכשיו הוא שונה, והוא הנותן כח.
ואם אדם עשה כל שביכולתו, ועדיין הוא חלוש וכו' ולא מסוגל לכוון, אין זה מראה שהוא ח"ו אטום, לא אכפתי, או לא חוזר בתשובה וכו'.

 

[בן פטורא]

מה הכוונה באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט

לחץ כדי לכווץ...

אינו מענין יום כיפור עצמו ונדרש עתה לישב להתבונן בהם טרם יום הצום

 

[איש חסיד היה]

ההפך, גרמתי להם להתענות עם ידיעה שכל רגע זה שכר שא"א לתארו...
תאר לך שהם יתענו בלי לדעת על מה הם יתענו, זה לא עינוי אמיתי?

לחץ כדי לכווץ...

הוא אשר אמר

הרסת להם את העינוי...

לחץ כדי לכווץ...

שמרגע זה ואילך, הם כבר לא מתענים אלא מאושרים.

אבל האמת היא שהעינוי שצוותה התורה הוא על הגוף [נפש בלשון התורה], ולא על הרוח.
בפן הרוחני הרי יום הכיפורים הוא יום של שמחה גדולה כמו שכתבו חז"ל, ולגבי זה ודאי שאין צורך להתענות, והידיעה האמורה מחזקת את השמחה, ונותנת לנשמה ולרוח כח להתמודד עם עינוי הגוף.

 

[נהר מעדן]

לכן היה המנהג בקצת מקומות שהחכם יעורר את הציבור קודם תפילת נעילה
עיין מטה אפרים תרכ"ג סעיף ב

 

[עוזי ומגני]

בשנים שעברו הדפסתי את לשונו הקדוש, וביום כיפור בשעות המאוחרות, שהציבור כבר היה מותש מהצום, הצגתי דף זה לעינהם, וזה נתן להם זריקת כח עצומה, ממליץ לעשות כמוני!

לחץ כדי לכווץ...

מודפס בסוף המחזורים של סדר תפילתנו [על דף הכריכה מבפנים]