מדוע מתוודים שוב על חטאים שכבר שבנו עליהם?
בשערי תשובה (שער ד אות כא) הביא דעת חכמים ביומא שאין להתוודות ביום הכיפורים אחר על עבירות העבר, והוסיף: אמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עוונותיו הראשונים והאחרונים, ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה. והשנית, כי העברות שיש בהן כרת, יסורין ממרקין אותן... אך להזכיר הקודמות בפרט אחרי אשר שב מהן והתודה עליהן ביום הכיפורים, שכבר קים מצות הוידוי בהן ויש לו לבטח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר. אכן כל הימים יתפלל על סליחת עוונותיו כאשר זכרנו... ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עוונות הימים הראשונים, כי אולי יש לו עוונות וחטאות שלא התבונן עליהם ולא זכרם ולא התוודה עליהם, כענין שנאמר (תהילים יט יג) "מנסתרות נקני", עכ"ל.
 
אני מסכים עם התשובה של @נובהרדוקר אבל אני חושב שיש פה עוד גישה
שהווידוי שלנו יש בו משהו כללי ולכן אומרים אשמנו בגדנו בלשון רבים
וכן בשמע קולנו לכאורה זה על כל עם ישראל
וזה הפשט "בעל תשליכנו לעת זקנה" בשעת הזקנה של כל עם ישראל
בסליחות זה ממש מוכח שיש הרבה תפילה על הגאולה ויש איזכורים של עם ישראל בעבר
אז ברור שיש כאן מדד פרטי
אבל יש גם שאלה כללית על כל עם ישראל
ולכן אנחנו מזכירים חטאי אבותינו שריחקו את הגאולה השלמה
 
מי אמר שמתוודים עליהם??
לכאורה תלוי במחלוקת חכמים וראב"י ביומא פו:
ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.


ולפי זה ברוב המקרים כשאדם חוזר וחוטא צריך להתוודות גם על העבירות הישנות גם לדעת חכמים.
 
נערך לאחרונה:
כשחזר לחטוא הראה שתשובתו הראשונה לא הייתה שלימה כי לא היה בזה "יעיד עליו יודע תעלומות".
זה הבל, מחילה. אבל בשעתו זה נקרא שיש יעיד עליו, כפי שמפורש בדברי ר' צדוק בפרי צדיק (צו): "איתא (ויקרא רבה ז ג) גדר התשובה איתא ברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטוא עוד, שצריך שיהיה באותו שעה בגדר שמוסכם לעזוב החטא לעולם. דאז אף דאחר כך יתגבר עליו היצר הרע, מכל מקום לשעתו היה בגדר השב."
וכן מבואר בדברי רבותינו הראשונים ז"ל.

אמונות ודעות לרס"ג (ה, ה)

כי האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה. וכן אם ינהג המנהג הזה פעמים רבות, שישוב ואחר כן ישנה לחטא, אין כותבין עליו כי אם מה שאחר התשובה, כשתהיה בכל פעם דעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה.



חיבור התשובה למאירי (משיב נפש מאמר א פרק ט)


מי שבעת התשובה גומר בלבו לעזוב דרכו הרעה תכלית עזיבה אבל אחר זה יכריחהו יצרו לשוב לחטוא. וכן תמיד, על דרך מדת אבותינו כמו שקדם לנו שזה אמנם כבר היתה תשובתו תשובה בעת העשותה והועילה על החטאים הקודמים, ויהי זה בדמיון מי שטבל ואחר הטבילה עלה שרץ בידו, לא שיתפשנו בעת הטבילה, שזה אף על פי שחזר ונטמא כבר היתה טבילתו טבילה והעבירה הטומאה הקודמת.



בבית אלהים למבי"ט (שער התשובה פרק ו)


נראה מדברי רבותינו ע"ה כי כיון שחזר האדם בתשובה מן החטאים שעשה וגמר בלבו שלא לעשותם עוד, השם יתברך מעביר חטאתו בתשובה זאת, ואם אח"כ חוזר לחטוא, יצה"ר הוא שפתה אותו מחדש לחזור למה שחטא, ולא יהיו החטאים הראשונים חוזרים וניעורים אחר שנתבטלו בתשובה הקודמת.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון