אדר - טו' באדר יום הסתלקותו של רבי חיים קניבסקי זיע"א | יומא דהילולא אדר - טו' באדר יום הסתלקותו של רבי חיים קניבסקי זיע"א | יומא דהילולא
  • חזרנו! התקלה יצאה להפסקה - והפורום שוב באוויר. פורום אוצר התורה מאחל לחברי הפורום וכל בית ישראל חג חנוכה שמח!

מה ידידות

מנהל פורום עיני העדה והמקום
gemgemgemgemgem
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
הודעות
1,914
תודות
5,193
נקודות
229
ביום שושן פורים חשך העולם בהסתלקותו של מרן רבי חיים קניבסקי זיע"א כאן נביא עובדות הנהגות ומדרכיו של האי קדוש נשגב אשר היה לפלא בהתמדתו בשליטתו המופלאה בכל חלקי התורה, איש המופת שהאיר לעולם כולו בתורתו קדושתו והנהגותיו.
 
נערך לאחרונה:




 











 
נערך לאחרונה:
סיפור ששמעתי לפני כחודשיים מפי בעל המעשה הרב פ' שליט"א ראש כולל ברחובות: הוא סיפר כי לפני כ5 שנים הגיע לרבי חיים על מנת לקבל את ברכתו לפני צאתו לארה"ב לאסוף כספים עבור הכולל ברחובות שהוא עומד בראשו, רבי חיים בניגוד לפעמים קודמות פנה אליו ובמקום לברכו בברכה והצלחה שאלו: למה צריך לנסוע לחו"ל כסף אפשר להשיג גם בצפת'... ראש הכולל ביטל במקום את הכרטיס ונסע לצפת... ישב שם ולמד בבית כנסת צאנז ולא נראה כי הכסף מגיע... כעבור יומיים התיישב לידו אדם והחלו לשוחח התברר כי יש לו פקדון כספי צדקה בסכום גדול מאד והוא נתנם לאותו ראש כולל... כך בצפת השוממה בעיצומו של החורף הצליח להשיג עבור הכולל מה שלא חלם להשיג בארה"ב...
ומעשה נוסף ששמעתיו מאחד מבאי ביתו של רבי חיים אשר שמעו מנהגו הרב אפשטיין שרבי חיים אמר לו שבראש השנה כאשר עוברים לפניו לקבל את ברכתו לשנה טובה ישנם כאלו אשר 'מרגיש' שאיננו יכול להחזיר להם ברכה.
באחד הפעמים בהם עמדתי בתור להתייעץ עמו היה עמי בן דודי אשר הגיע מארה"ב עם רשימת שאלות בכל חלקי התורה והשתוממתי לראות כיצד עונה על כל שאלה כאילו הספר פתוח בפניו, עובר מענין לענין בתוך שניה בצורה לא נתפסת, אחת השאלות היתה על איזו תשובה בשו"ת הרשב"א רבי חיים שמע את השאלה חשב מספר שניות ושאל: האם זה הלשון בשו"ת הרשב"א? לאחר מכן הלכנו לבדוק וראינו כי רבי חיים צדק... היו כמה מילים כתובות אחרת ולפנפי זה הנוסח אין מקום לשאלה...
 
נערך לאחרונה:












 
אשתו של אחד מידידי הייתה בהריון של תאומות במצג עכוז, הלך למרן הגר"ח וסיפר לו שאשתו בהריון עם מצג עכוז בלי לפרט שמדובר בהיריון של תאומות. ור' חיים אמר לו בלשון הזו: "[1] ונהפוך הוא [2] ונהפוך הוא". ואכן כפי שכפל מרן הגר"ח, שתיהם היו במצג ראש בשעת הלידה.

האמת שישנם עוד המון סיפורי מופת על מרן זצ"ל שכ"א שמע באופן אישי מחבר או קרוב וכו' כמו אחד ממכרי שקרוב לשלושים שנה שלא נפקד בזש"ק ותינה כאבו בפני מרן הגר"ח וכו'. והסיפורים הם בלי סוף. אבל מה שבעיני היה הפלא ופלא זה פתיחת ביתו כאסקופה נדרסת למען כלל ישראל, ועם כל חשקו ואהבתו לתורה פינה מזמנו היקר לכל יהודי באשר הוא.

באחת הפעמים שנכנסתי למרן שר התורה זצ"ל ספרתי לו על ויכוח שהתעורר בנוגע ללימוד חזו"א בכל סוגיא בלי לדלג ס"ק, אם להחשיבו כראשון וללמדו כסדר או כאחרון, והאמת שסברתי שמרן יכריע כצד הראשון ת"מ, אולם באהבת האמת הוא לא הסכים לקבל את ההגדרה הזו, והשיב לי שבכל סוגיא זה ענין אחר. וזאת על אף שבעיניו מרן החזו"א היה נחשב למוסר התורה שבדור האחרון.

אחד ממקרובי ר' זונדל קרויזר זצ"ל סיפר לי שבאחד האירועים הוא נפגש עם מרן הגר"ח. אמר לו ר' חיים שנינו באותה רמה רק שאתה ר' זונדל הצלחת להסתיר ואני לא. ותלמידיו הקרובים מעידים שר' חיים גילה טפח וכיסה טפחיים על טפחיים מגדלותו האמתית. וגם אני הקטן כשהייתי מציע בפניו שאלות בסוגיא מורכבת שתלויה בשיטות הפוסקים, ומרן היה עונה תשובה קצרה וחדה כדב"ק, ובשאלה הבאה היה משיב לשיטתו כבשאלה הראשונה, ורק מי שלמד את הסוגיא ואת שיטות הפוסקים תפס עד כמה משנת מרן סדורה, ובתשובתו הקצרה הוא מקיף את הכל מכל.

כבר סופר על התבטלות של מרן הגר"ח לשווער הגדול, שבחי חיותו היה נמנע להעיר לאותם שעונדים שעון על אף שאחז שזה מלבושי אישה רק בגלל שהשווער אחז להיפך, ורק משנפטר התחיל לעורר בזה. או התבטלותו להגרמי"ל שהיה רבו בצעירותו.
 
צדיק גוזר והקב"ה מקיים: ה'מופתים' של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל

המועמד למפכ"ל שמרן שר התורה סירב לברך

במהלך ההתמודדות על תפקיד מפכ"ל המשטרה בשנת תשע"ט הגיעו בכירים במשטרה בהם ניצב דוד ביתן לבית שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי.

הנכד שביקש ברכה בשביל המיועד לתפקיד המפכ"ל, שאל אותו מרן זצ"ל "האם אתה כהן"? הנוכחים בחדר לא הבינו מדוע שואל מרן את השאלה ומה כוונתו בכך, וענו שלא. "הוא ישראל", ענה הנכד. לאחר שתיקה רועמת בירך מרן הגר"ח "ברכה לכולם" ויהי לפלא.

ימים ספורים לאחר מכן נודע כי השר לביטחון פנים דאז החליט שלא למנות מפכ"ל חדש אלא למנות למלא מקום מפכ"ל זמני, מי שנבחר לתפקיד, שמו הוא... מוטי כהן.

רוצה ברכה? סע לצפת, לא לחו"ל

היה זה במוצאי שבת חורפית של שנת תשע"ז, אל ביתו של הגר"ח קנייבסקי נכנס ראש כולל חשוב שהיה אמור לטוס למחרת לחו"ל לגיוס כספים וביקש את ברכתו של שר התורה לקראת הנסיעה. כשאמר לגר"ח שהוא נוסע לחו"ל, הרב הגיב מיד "למה לצאת לחוץ לארץ". ראש הכולל לא הבין מדוע קיבל את התשובה הזו והדבר היה לפלא גדול מאחר וכמה דקות לפניו נכנס מנהל מוסד אחר שציין כי הוא נוסע לחו"ל והגר"ח בירכו ב"ברכה והצלחה".

ראש הכולל התעקש ואמר לשר התורה כי יש לו חובות גדולים והוא חייב לצאת למסע גיוס כספים עבור האברכים. הגר"ח השיב: "סע לצפת".

'בחדרי חרדים' הביא את המשך הסיפור כפי שהובא לאחמ"כ בעלון 'דברי שי"ח', ראש הכולל יצא מהחדר, פגש ידיד וסיפר לו את דברי הגר"ח. הידיד נכנס איתו שוב ואמר לרב שהוא חייב הרבה כסף. רבי חיים אמר לו: "אם אתה רוצה תיסע, אני אבל נתתי ברכה על נסיעה לצפת".

ראש הכולל שמע לדברי הגר"ח, ביטל את הטיסה ונסע למנוחה בצפת. ביום ראשון בערב הוא הלך לבית הכנסת צאנז בעיר ולמד עד שנרדם על השולחן. בשעה 22:00 הוא התעורר ושאל מתי יש מניין למעריב. המתפללים השיבו כי עליו להמתין עד לשעה 23:00.

בזמן התפילה הבחין ראש הכולל ביהודי אמריקני אמיד, ולאחר התפילה החליט לגשת אליו ולנסות את מזלו. ראש הכולל סיפר ליהודי את דברי הגר"ח והוא, כמו בסיפורים, מיד שאל 'כמה כסף אתה צריך'. ראש הכולל ענה והלה אמר לו 'תן לי לבדוק'. ואכן, למחרת הגיע עם 2 צ'קים על כל הסכום הנדרש. כשסיפרו לרבי חיים קנייבסקי את סיפור המעשה השיב: "מי ששומע ומאמין ה' עוזר לו".

"אני יכול להלוות לך פרוטה – תתן להם וזה יספיק"

בשנת השמיטה הקודמת (תשע"ה) הגיע מגדל האתרוגים הרב משה ניימן לביתו של הגר"ח קנייבסקי להתייעץ איתו באשר להליך משפטי שעבר וביקש ממנו ברכה.

הגר"ח שהכיר לו טובה על האתרוגים המהודרים שמביא כל שנה ביקש לשמוע את המעשה, וכך מספר הרב ניימן, "לפני 14 שנה עבדתי ב'אוצר בית דין' כאחראי על מחסן האתרוגים, ואחד מהעובדים הרומנים נפל בפיר המעלית, נפצע ונותר משותק כל חייו, למרות שלא הייתי אשם בפציעתו, העובד הגיש תביעה כנגד 'אוצר בית דין' וכנגדי בסכום גבוה במיוחד.

בית המשפט החליט להרשיע את הרב ניימן מכיוון שהיה המעסיק שלו בשטח, והשופט הציע לצדדים להגיע לפשרה, אולם הרב ניימן טען לגר"ח כי הוא לא אשם ואף אין באפשרותו לעמוד בסכום הפשרה אותו הציע השופט בשל גובה הסכום.

"אני יכול להלוות לך פרוטה" הציע הגר"ח, אך מקורבו של הגר"ח הרב אפשטיין אמר לרב כי "אם ייצא רק עם פרוטה זה בסדר, הבעיה שתובעים אותו והוא לא אשם. הוא לא בא לבקש כסף אלא לקבל ברכה שלא יצטרך לשלם".

מרן הגר"ח הוציא שקל מארנקו ואומר: "תשלם להם וזה יהיה מספיק. תגיד להם שגם את זה לווית", הוסיף מרן בחיוך. "אם הוא ישיב לך תחזיר לי בחזרה", הפטיר מרן ובירך את רבי משה בן חיה שיצליח במשפטו.

לא עברה תקופה קצרה והעניין סודר על הצד הטוב ביותר. השופט גער בעורכי הדין והאחריות נפלה על חברת הביטוח, והרב ניימן הגיע "לפרוע את החוב" - כשהגר"ח הסכים בחיוך להשאיר את השקל הפלאי ברשותו של הרב ניימן.

ציית להוראת שר התורה - וחייו ניצלו

בשנת תשע"ד, כמעט אסון התרחש בישיבת 'אור אלחנן' הירושלמית, אחד מתלמידי הישיבה נפצע מפליטת כדור מאקדחו של המאבטח, הבחור ניצל מפגיעה חמורה יותר, אודות לשעון שהיה מונח בכיסו והסיט את הקליע במילימטרים בודדים מהעורק הראשי ברגל. מדוע החזיק הבחור את השעון בכיס? ב'בחדרי חרדים' נחשפה הסיבה, והיא הציות המוחלט למרן שר התורה זצ"ל.

הגר"ח קנייבסקי הורה בעשור האחרון לכל תלמיד ישיבה או אברך שבא לפניו ועונד שעון יוקרתי, אפילו מוזהב או מוכסף, שהדבר מוגדר כ'תכשיט' ויש בכך משום 'לא ילבש'. כמובן, שאין כל איסור בהחזקתו בכיס.

גם תלמיד הישיבה שנפצע, ביקר במעונו של הגר"ח כחודש לפני שהתרחש האירוע, וכאשר הגר"ח הבחין בשעון שענד על ידו, העיר לו כדרכו על כך. הבחור ציית מיד והסיר את השעון והניחו בכיסו. מאז, הוא שמר בקפדנות על הוראת הגר"ח ואיננו עונד אותו יותר.

"החובשים שטיפלו בבחור הפצוע, הבחינו בשעון שמבצבץ מבין כיס המכנסיים. הם הביעו השתאות מרובה מכך שהשעון בעצם גרם לקליע להחטיא את העורק הראשי ברגל, שכן הוא בלם את הכדור והסיט אותו הצידה. למותר לתאר, מה יכול היה לקרות אלמלי הוא היה פוגע בעורק זה, חלילה".

אפשר לספר על ה'מופת'?

בתיעוד וידאו מלפני כשנה נראה הרב ישעיהו גראוכר ממקורביו ותלמידיו של שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל נכנס אל חדרו ומספר לו על בחורה שעברה ניתוח בהמלצת הרב למרות אי הסכמת הרופאים והעצה לעבור את הניתוח הציל אותה. "הרב, כך מספר לו הרב גראוכר, יש פה ילדה, היא בת 19, ארבע וחצי שנים היא לא יכלה להזיז את היד, וכל הרופאים אמרו שאם היא תעשה ניתוח, אז זה יכול לעשות יותר גרוע, נזק גדול".

"הרב אמר לעשות את הניתוח, ביום שישי שעבר עשו ניתוח וביום חמישי היא התחילה להזיז את היד, והיא עכשיו ילדה רגילה. הרופאים בבית החולים רוצים לספר לכולם את המופת, כדי שעוד אנשים יוכלו לעשות את הניתוח הזה, אז הם שואלים את הרב אם הם יכולים לספר?"

25 שנה אני מחפש אותך

הגאון ר' ראובן רייך חתנו של ראש ישיבת לייקווד, סיפר על יהודי אחד שבבחרותו אהב לצלם את גדולי הדור תמונות רבות, ופעם הזדמן בשעה שקטה אל ביתו של מרן שר התורה זצ"ל תפס אותו בעדשת המצלמה בקטע נדיר ביותר כשהוא מאכיל חתול שכנראה סבר שמזונותיו עליו.

וכשראה מרן הגר"ח זצ"ל שהוא מצלם אותו נזף בו שיפסיק לצלם, אבל הלה המשיך לצלם עוד ועוד תמונות. אז כעס עליו מרן ואמר לו: "חצוף! אמרתי לך להפסיק לצלם!" בשלב זה הבחור נבהל, ופתח את ה'פילם' של התמונות ושרף את כל התצלומים…

כעבור שנים רבות כשכבר הקים בית והתברך בבנים, הגיע פעם לבית מרן עם אחד מילדיו לפני הבר המצווה לבקש את ברכתו. היה זה בעת קבלת קהל שגרתית, מרן נעץ בו מבט חודר ומיד אמר לו: "אני מחפש אותך 25 שנה!! אתה הוא הבחור שצילם אותי בשעתו, רציתי לבקש סליחה שכעסתי עליך".

תוסיף לו את השם נבוכדנצר

אברך המתגורר באחת מהערים החרדיות, בעל משפחה מרובת ילדים, חלה ל"ע במחלה קשה ושכב על ערש דווי. בנו הגדול נכנס למרן הגר"ח זצ"ל וביקש ברכה לרפואה שלימה, הגר"ח שאל לשמו ואמר לבן שכדאי להוסיף לאביו שם, לשאלת הבן איזה שם כדאי להוסיף? השיב הגר"ח: "תוסיפו לו אחשוורוש". הבן שלא הבין את כוונת הרב, הציע אולי שם אחר, הגר"ח הרים את עיניו ואמר "אז תקרא לו נבוכדנצר", וחזר לתלמודו, הבן הבין שיש דברים בגו חזר לבית החולים לספר לאביו את המעשה התמוה.

אביו ששמע את דברי הרב פרץ בבכי נורא ובמשך כמחצית השעה לא היה ניתן לעצור אותו, אחרי שנרגע מעט סיפר שבצעירותו התגייר מאד פחד למול את עצמו, והצליח להתחמק מהמילה, מכיוון שלמד בישיבה לבעלי תשובה וכבר היה נחשב ל'בקיא' הערים על הדיינים, ואם כן הרי הוא גוי גמור, ויהי לפלא.

ברכה והצלחה אבל תלך להסתפר לפני קניית הדירה

הסיפור הבא הוא על אברך בן תורה ביקש לרכוש דירה בבני ברק המחיר היה נחשב ל"מציאה" ובעל הבית לחץ לסגור על העסקה. לפני חתימת החוזה, ניגש אל בית הגר"ח קנייבסקי על מנת להתברך. הרב שמע את הפרטים ובירך: "ברכה והצלחה, אבל תלך להסתפר"... האברך הופתע מעט, הוא היה מסופר אך כדברי הגר"ח נכנס אל המספרה הקרובה שראה בדרכו והתיישב על הכיסא.

הוא ניגש אל הספר, שהתפלא לראותו עם ראש שנראה מסופר כיאות, לשאלתו, השיב האברך כי הוא עומד לחתום חוזה לקניית דירה, ועל כן ניגש לקבל את ברכתו של הרב קנייבסקי, וזו התשובה שקיבל. הספר שהתעניין בפרטי הדירה, נדהם, "מהדירה הזו תברח כמו מאש", אמר הספר ללקוח. "אני גר בבניין ממול, ויש שם בעיות קשות בין השכנים, וכל מי שקונה שם ממהר למכור"
 
במכתב לגיליון 'דברי שיח' מספר א' ד' מנתיבות:

"היו לי ארבעה ילדים שסבלו מאוד מקושי בדיבור. היה להם גמגום חריף, וכמובן הדבר מאוד הקשה עליהם את החיים, ואין צורך לפרט.

"הלכתי לרבינו זצ"ל, ואחרי שבירך אמר לי שאמתין כמה רגעים שייגמר קבלת קהל ויגיד לי איזה עצה. ואז הוא אמר לי ששמע עצה שמועילה וכדאי לעשות אותה.

"העצה היא – לדבר אל בובה כל בוקר כמה דקות, ובעז"ה מהר מאוד הדיבור ישוב להיות כרגיל. וההסבר לזה הוא כי ברוב המקרים הילד מסיבה כלשהי נתקע קצת בדיבור וכיון שחברים לגדומה לועגים לו, הוא חושש יותר, וממשיך לדבר לא ברור, וכבר קשה לו לחזור לחיידר כאחד האדם בלי בושה ולכן העצה היא לקחת איזו בובה, שהיא לא לועגת לו… ולדבר כמה רגעים אליה ותוך כמה ימים יתרגל לדבר רגיל בעז"ה.

"אין צורך להוסיף כי עשינו את העצה, ולשלושה ילדים זה הועיל מיד ולרביעי לקח קצת זמן אבל גם אצלו הועיל בסוף ב"ה…".
 
פנה אל מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל יהודי מבוגר, ואמר לו כי בחולשתו אינו מסוגל לצאת לבית הכנסת, ושאל באיזו תפילה הכי כדאי שיתאמץ לצאת לבית הכנסת וכו'.

רבינו השיב לו בפשטות: "מדוע אינך יכול להתפלל בבית במנין? תבקש מאנשים שיבואו, ובוודאי יסכימו. גם אני ביקשתי להתפלל בבית, ותמיד יש לי מנין, בין בחול ובין בשבת"… (דברי שיח תצוה תשע"ח)
 
שמעתי מנכדו של מרן הגרח"ק זצ"ל, שאמר לו זקנו הגר"ח זצ"ל כי הוא נוהג תמיד לומר לפני קריאת שמע את התיבות 'קל מלך נאמן' (כדין האומר קריאת שמע ביחיד), שמא כשהחזן יסיים 'ה' אלוקיכם אמת' הוא יהיה עדיין באמצע ק"ש.

אמר לו נכדו: "הרי תמיד מחכים לסבא בסוף ק"ש?". ענה רבינו: "אני לא יודע שמחכים לי"…

(דובב שפתיים תצוה תשע"ח).
 
נביא כאן עובדא כפי ששמענו מבעל המעשה: ידידנו, מעסקני עיר התורה ב"ב הרב אליהו ארנד, הגיע עם יהודי לא צעיר לברכה, ועמו בנו ונכדו, תינוק בן שנה, שגם הוא היה זקוק לברכה, כשהוא אומר לרב ששבוע הבא יעשו לתינוק ניתוח קשה, ושמו לברכה 'אור אילעי'.

רבינו השיב: "הוא גוי, הוא גוי", ולא רצה לברך את התינוק.

אמרו לרבנו: "אילעי זה כמו השם של אבא של רבי יהודה". הרב השיב: "הוא גוי". בני הבית הבינו כי כוונתו לבגד בו היה התינוק לבוש, מאחר והיו עליו מילים באנגלית, ואמרו לרבינו שהוא יחליף את זה. אבל רבינו בשלו: "גוי, גוי".

בצר לו ביקש הסב ברכה רק עבורו. כשיצא, אמר מיד: "הנכד אינו מהול כי נולד עם בעיה רפואית ולא היה ניתן לערוך לו הברית. במהלך הניתוח הסבוך שיעבור שבוע הבא, ימולו אותו".

ואז חזרו שוב לחדר הסבא והנכד (האב היה נסער ולא יכול היה לחזור), ואמר לרבינו שהתינוק יעבור ניתוח מסובך, והרב אמר שהוא גוי, ולמעשה במהלך הניתוח המורכב ימולו אותו, ועד היום לא יכלו למול אותו בגלל בעיה רפואית, ומבקשים ברכה לבריאותו השלימה.

רבינו השיב: "ברכה והצלחה" (מלא) והשנים יצאו נרגשים.

('דברי שיח' תרומה תשע"ח)
 
מדי יום ביומו באים מאות איש לרבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א [זצ"ל], מכל גווני הקשת. בראש ובראשונה כמובן, בני תורה ועמליה, אברכי הכוללים הבאים לדבר ה' זו הלכה, לשמוע הוראות בהלכה למעשה; וכן משאר רבדי הציבור, בעלי בתים העמלים לפרנסתם, לצד פרנסי הציבור עם ראשי מוסדות התורה ותמכין דאורייתא, וכן יהודים הרחוקים משמירת תורה ומצות.

בין הבאים השבוע היה יהודי אמיד, שסיפר לרבינו כי עד לא מזמן היתה לו חנות גדולה בבעלותו שהיתה פתוחה בשבת, והרויח ממנה הון רב של עשרות אלפי שקלים לשבת. הוא תיאר שכבר הרבה זמן רצה לסגור את החנות, אבל היה לו מאוד מאוד קשה, כי הרגיש שיפסיד כסף בכל שבת. ועם כל הקושי הוא עמד בנסיון ובפיתוי הגדול והורה לסגור את החנות לכל השבת.

הוא המתין וציפה לתגובתו של רבינו. כנראה היה בטוח שרבינו ישבח אותו, או יודה לו על עמידתו האיתנה לכבודה של שבת. במקום זה רבינו שליט"א מביט בו בפליאה, כלא מבין למה הוא ממתין, והביט בו כאומר לו – 'הלא הדבר פשוט הוא. האדם חייב להפסיד כל ממונו כדי לא לעבור על איסור תורה אחד. על מה מגיע לו יישר כוח?'… לבסוף ביקש האיש בשפה רפה ברכה שיצליח, או אז בירכו רבינו שיזכה להצלחה ותהיה לו ברכה בפרנסה.

אחריו נכנס יהודי אחר, ואמר שזיכהו ה' יתברך בממון והוא תורם הון רב לטובת מוסדות התורה והחסד, ונפשו בשאלתו: על חלק מהתרומה הוא מקבל החזר מלא על פי חוק החזר מס הקיים במדינה זו (דהיינו, שמי שתורם לעמותת חסד המוכרת בחוק, ומציג קבלות על התרומה, מקבל הנחה מחשבונות המס, בסכום של כשליש מהתרומה). ורוצה הוא לדעת האם כיון שהוא מקבל החזר על חלק מהתרומה, נחשב לו מצות הצדקה על כל הסכום או רק על הסכום שלא קיבל החזר.

רבינו נהנה מהשאלה. תשובתו היתה: בוודאי שיש לו מצות צדקה על כל פרוטה שהוציא מכיסו. מה שאחרי זה הוא מקבל החזר אין זה מגרע כלל מהמצוה העצומה שיש לו.

('דברי שיח' בשלח תשע"ט)
 
פעם רצו להביא לרבנו גמרא קידושין אחר התפילה [כדרכו אז להשלים לימוד החובות], ואמר שכבר סיים החובות. שאלוהו הכיצד, והשיב – הלא היום לומדים מסכת קידושין. שאלוהו מה מיוחד במסכת קידושין, והסביר רבנו שכשלמד בישיבת 'תפארת ציון' אצל הג"ר שרגא פייבל שטיינברג זצ"ל מסכת קידושין, ביקש שכל אחד יקבל על עצמו קבלה בסוף הזמן לימי בין הזמנים, והוא קיבל ע"ע ללמוד קידושין בעל פה. ואמנם הספיק רק חצי מסכת [שאלוהו בן כמה היה אז, והשיב שהיה בן עשר], ועד היום זוכר היטב דפים אלו, ולפיכך מסכת קידושין הולך יותר מהר וכבר הספיק לסיים החובות היומיים.

ופעם אחרת התבטא רבינו: בחובות הכי קל לי פרק 'אלו מציאות' בבבא מציעא, משום שפרק זה למדתי לראשונה בחיידר ואני זוכרו היטב.
 
סיפר רבינו: כבר בגיל עשר סיימתי מסכת קידושין בישיבה קטנה 'תפארת ציון', ועשו סיום וכיבדו אותי לומר דרשה, ואבא זצ"ל הכין לי להדרן את השאלה הידועה, מה היה דינם של האבות, כישראל או כבן נח, וכיצד נהגו בשבת – הרי מצד אחד גוי ששבת חייב מיתה, ואם דינם כישראל אסורים לחלל שבת. אלא, מתרץ ה'פרשת דרכים', שלבשו ציצית, ואז ממה נפשך, אם דינם כישראל אתי שפיר, ואם דינם כב"נ נחשב משוי ולא שמרו שבת.
 
אחד סיפר לרבינו שבלילה פרץ גנב לביתו ובחסדי שמים הצליח להבריחו מביתו, ושאל במה כדאי להתחזק ברוחניות. והשיב רבנו שיגנוב מסכת [פירוש, ילמד עוד מסכת מהרגיל].
 
לפנינו סיפור מופלא אודות כוח הוויתור, כפי שמספר הג"ר רבי משה יוסף שיינרמן שליט"א מארה"ב: "התקשר יהודי לידידי הגאון רבי אליהו מן שליט"א, בבקשה שיסייע לו להיכנס אל מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, היות ויש לו שאלה כבדת משקל להציע, והוא זקוק להכרעתו. ומעשה שהיה כך היה: בתו של היהודי הנ"ל התארסה עם בחור חשוב. הימים שבין האירוסין לחתונה חלפו במהירות, וכשלושה שבועות לפני החתונה התכוננו לשגר את ההזמנות לחתונה. אך אז תפס אותם הטלפון. הורי הבחור, בישרו בקול חרד וכאוב כי התגלה שהבחור לוקה במחלה קשה ל"ע. מה עושים, דוחים את החתונה? מבטלים אותה חלילה? מקיימים אותה במועד? משפחת החתן נמנית על חסידות מסוימת, אשר רבם לא רצה להכריע בשאלה. פנו אל אחד הגדולים אשר גם הוא לא רצה להכריע, אלא הפנה אותם לשאול את הגר"ח.

באותו לילה בו התקשר האיש אל הרב מן, כבר לא יכול היה האיש להגיע, וסוכם כי למחרת בבוקר יכנסו אל הקודש פנימה. החתן, הכלה והורי שני הצדדים הגיעו בהרכב מלא. נרעשים ונרגשים לקראת ההכרעה שתחרוץ את המשך חייהם.

"יש לפנינו דין תורה", פתח הרב מן בלשונו הציורית באוזני הגר"ח, והמשיך לספר על הקורות. החתן מצדו טוען שהיות ואת התקופה הקרובה יהיה עליו להשקיע בטיפולים קשים, אסור לו להתחתן ולהניח בת ישראל במצב כה קשה. הרי לא כך אמורה להיראות ה'שנה ראשונה'! הכלה לעומתו סוברת – בדיוק להיפך: דווקא עכשיו, כשחתנה זקוק לעזרה היא רוצה לעמוד לצדו. אין זה מצד היושר להניח לבן תורה ותלמיד חכם כה חשוב להתמודד לבד. ממילא על החתן להיעתר ולהסכים להתחתן בזמן שקבעו לחתונה!

הגר"ח סיים להאזין לשני הצדדים ופסק בהחלטיות: "עליכם להתחתן בזמן שנקבע!". מילותיו הקצרות האירו כברקים, הדהדו כרעמים, בחדר הקטן. "להתחתן בזמן שנקבע!". ואז הוסיף ובירך אותם בברכת בנין עדי עד, ושיזכו לבנות בית נאמן בישראל. כל הנוכחים פרצו בדמעות של שמחה, התרגשות, ופורקן רגשות כבדים. אין שמחה כהתרת הספקות ועוד איזה ספיקות! החתונה תתקיים בזמן, ובעזרת השם הכל ילך כשורה!

בימים הבאים השתדלו להתנתק מתחושות מכבידות שהתעוררו ובאו שלא לפי הזמנה, אלא השקיעו את כל נפשם וישותם בהכנות לשמחה הגדולה. ויהי היום, והחופה הועמדה. 'מזל טוב!' 'מזל טוב!' הכריזו הנוכחים ופנו לשמח את החתן והכלה ביומם הגדול. באמצע סעודת החתונה התעוררה תכונה רבתי בכיוון הפתח, מסתבר שמרן שר התורה זצ"ל בכבודו ובעצמו נראה שם!… החתן היה מופתע לחלוטין מהמחווה, ובמשך דקות ארוכות ישב לצדו בשולחן המזרח. לאחר מכן החלה התזמורת לנגן, ידי החתן והגר"ח השתלבו בשמחת חתן אמיתית! יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, וכל המשתתפים כולל החתן והכלה יצאו ללוות את הגר"ח עד הרכב. לפני פרידה התברכו שוב בברכות האמורות בתורה וחזרו לשמוח באולם.

עודם במכונית התעניין הרב מן אצל הגר"ח, מה הנימוק שעמד מאחורי הכרעתו הפסקנית לפיה יש לקיים את החתונה בזמן. סיפר לו הגר"ח את המובא במדרש, שאלכסנדר מוקדון יצא למסע להרי החושך, שם שלח לקרוא למלך קציא. יצא לקראתו המלך עם לחם של זהב מוטלת בקערה של זהב. אמר לו אלכסנדר: לממונך אני צריך? לא באתי אלא כדי לראות כיצד אתם דנים. יום אחד התנהל בפניו משפט, הראשון טען: אדם זה מכר לי חורבה ומצאתי בה מטמון, מכיוון שקניתי רק חורבה המטמון שייך לו. ואילו השני השיב: חורבה וכל מה שבתוכה מכרתי! התעניין המלך: יש לך בן? כן. פנה לשני ושאל: יש לך בת? כן. ויצא הפסק מלפני המלך: "לכו והשיאו זו לזה ויהא הממון לשניהם!" משהבחין המלך שאלכסנדר תמה על הפסק, שאל: לא דנתי יפה? ואחר כך התעניין אילו היה קורה המקרה אצלכם, כיצד הייתם דנים? השיב אלכסנדר: הורגים את שניהם והמלכות נוטלת את המטמון…

רואים מכאן, סיים הגר"ח, שכאשר קיים ויתור מאחד לשני, על שני הצדדים להיות מנצחים. זה הלימוד מדברי המדרש "לכו והשיאו זו לזה ויהא הממון לשניהם!". ולכן, ב'דין תורה' שעמד בפנינו, כאשר שני הצדדים ביקשו לוותר זה לזה, על כרחך ששני הצדדים צריכים לנצח, וזה יכול להתבצע כאשר שני ה'בעלי דינים' יתחתנו יחד ויקימו בית נאמן בישראל!

(שמועה טובה ויחי תשע"ח)
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון
למעלה