אדר טו' באדר יום הסתלקותו של רבי חיים קניבסקי זיע"א (1 צופה)

[אחד יחיד]

חבורת תלמידי חכמים מירושלים עמדו להדפיס מחדש את מדרש פסיקתא, והגיהו אותו שוב מכל שיבושי הדפוס ודומיהם. בין השאר הם השוו אותו עם כתבי יד יקרים ונדירים, והוסיפו ציונים לכל מרחבי התורה.

כידוע ללומדי המדרשים, לפני מאות שנה, יהודי בשם 'בובר' הדפיס סדרת ספרי יסוד של מדרשים ועוד, ונקראים על שמו בפי כל 'מהדורת בובר', ולחלקם אף הוסיף הערות והוספות. על איש זה יצאו מעט עוררין אם הוא מוסמך וכו'. בידי צוות עורכי הפסיקתא עמדה השאלה האם לסמוך על הערה שכתב בובר או שלא. מכיון שלא מצאו מי שיסייע בידם, נכנסו לקודש פנימה, למשכנו של רבינו זצוק"ל, וערכו לפניו את השאלה: מה דינו של האיש ושל החיבור.

רבינו זצוק"ל לא נכנס לעצם השאלה, רק אמר מיד: "הלא החפץ חיים מביא אותו!" ופטרם לשלום.

העורכים היו נדהמים. היכן בדיוק בכל ספרי 'חפץ חיים' הוא מביא אותו, ועוד בשמו? אבל, ההוראה יצאה מלשכת הגזית. כנראה, אפוא, הטעות אצלם. ובכן, ישבו התלמידי חכמים וחיפשו ובדקו בכל ספרי משנה ברורה, חפץ חיים, אהבת חסד, ליקוטי הלכות קדשים, ושאר ספריו, היכן הוא מביא את האיש ההוא, ואיך הוא מכנה אותו. הם לא מצאו.

כי אכן, זה לא דבר שמוצאים תוך כדי החיפוש, רק תוך כדי הלימוד…

אמנם כלל בידינו כי אין חוזרין ושואלין באורים ותומים, אך מה אפשר לעשות… שלחו את השאלה ביד שליח, לאמור, היכן מובאים הדברים?

רבינו שמע את השאלה, הוציא מהארון את משנה הברורה הבלוי והמשומש, והצביע על שורה קטנה בשער הציון בחלק ד', הלכות ראש חודש, בסימן תי"ט אות ב': "ומצאתי למבאר בפסיקתא שתמה גם כן עליו".

– "המבאר הוא בובר, שביאר את אותה מהדורה", סיים רבינו…

(דברי שיח שמות תשע"ט)

 

[אחד יחיד]

אברך בא למרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל לבקש את עצתו ואת ברכתו. "מספר שנים כבר חלפו מנשואיי", פתח, "ועדיין לא התברכתי בילדים".

׳׳עצתי לך שתחבר ספר חידושי תורה׳׳, השיב רבנו.

לאחר תקופה חזר האברך לרבנו וסיפר שהוא עשה כמצוותו. הוא הוציא לאור ספר חידושי תורה – ולא חלף זמן רב עד שזכה לחבוק את בנו בכורו! ׳׳מה המקור לסגולה זו?" התעניין האב המאושר. השיבו רבנו: ׳׳המקור הוא בגמרא חולין נט ע׳׳ב: 'קרי אנפשיה ׳מפרי פי איש תשבע בטנו' – הרי שדברי תורה נחשבים כצאצאיו של האדם׳׳.

אדם נוסף שקיבל מרבנו עצה זו, הוציא אף הוא ספר והיה לאב תוך תקופה קצרה. זמן מה לאחר מכן הוציא את הספר במהדורה שניה, עם חידושים והוספות – ונולד לו ילד נוסף. כשהדפיס את המהדורה השלישית, זכה להולדת בנו השלישי, וברביעית – לא התפלא להתבשר שגם ילד רביעי עומד להיוולד לו…

׳׳אמור לבנך׳׳, פנה רבנו לאביו של הלה, "כי לפי מספר הספרים שיוציא – כך יהיה מספר ילדיו״

(דברי שיח שמות תשע"ז מתוך ספר 'רבי חיים')

 

[אחד יחיד]

לפני מספר שנים נכנס יהודי לרשכבה"ג מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל וסיפר לו שיש בחור בישיבה שיש לו שתי אחיות מבוגרות שטרם מצאו זיווגן. "הדבר טורד מאד את מנוחתו של הבחור, עד כדי שאינו יכול להתרכז בלימוד. אמו תחי' סיפרה שבמקרים רבים הוא חוזר הביתה ועוד לפני שאומר שלום, שואל מיד האם יש חדש עם אחותו", סיפר היהודי וביקש בשמו ברכה שאחיותיו ימצאו זיווג בקרוב והוא יוכל לעלות ולהתעלות בלימוד התורה.

מרן זצ"ל אמר ליהודי כך: "יש כמה עצות לדבר הזה. קח דף ועט ותרשום א. לקבל להזהר בתכלית הזהירות מדיבורי לשון הרע ב. לא לדבר ביקורת על אף אחד ג. לא להקפיד על אף אחד
ד. מאד חשוב גם שלא יהיה עליהם קפידות, ולכן אם יש חשש שנגרם למישהו צער על ידם – שיפייסוהו ויבקשו מחילה ושיבקשו ממנו שלא יקפיד. ה. שיתפללו על חברות שצריכות שידוך"

כשהיהודי סיים לכתוב בקצרה את דברי מרן זצ"ל הראה למרן את הדף לראות מה שכתב ואישר זאת.

 

[אחד יחיד]

היה זה לפני כעשרים שנה, בהיותי בן 7 בכתה ג!! ישבתי ולמדתי עם החברותא שלי בבית הכנסת לדרמן בפרק אלו מציאות [כנהוג למתחילי לימוד הגמרא] והגענו לגמרא המפורסמת באלו מציאות שהמוצא כסות צריך לשטוח אותו כל חודש כדי לאוורר אותו, אולם ההיתר לשוטחה הוא רק לצורך האבידה ולא כאשר נעשה לצורך בעל האבידה כדי להשתמש בו כשטיח בפני אורחים שבאו לצל קורתו, אני והחברותא הסתפקנו בספק "אדיר" מה הדין אם בדיוק ביום השלושים בו הוא חייב לאוורר את הכסות לצורך האבדה הזדמנו בביתו אורחים כך שהוא ירוויח שני הדברים כאחד, כל מי שכף רגלו דרכה אי פעם בחיידר או תלמוד תורה תמה בשעת קריאת שורות אלו מה היה לנו? הרי כל אחד יודע כי שורה לאחר מכן הגמרא בעצמה מסתפקת בזה לצורכה ולצורכו מאי? זו הרי גמרא מפורסמת מאוד, אולם דא עקא כי אנו היינו צעירים נמהרים ולא היה לנו סבלנות להמתין עם שאלתנו וללמוד עוד שורה בגמרא, נוסף על כך בגאוותינו הכרענו בדעתנו שאין אף אחד בבית הכנסת שיכול לפשוט את ספקותינו הגאוניות.

ומכיוון שספק זה היה בעינינו שאלה כה מורכבת, וכה חכמה, עד שהחלטנו שנינו, אני והחברותא, כי שאלה חמורה שכזו אין אחד שראוי לענות לנו ואין ביד אדם מן השורה לפושטה ואחת דינה להיות מוכרעת בלשכת הגזית בביתו של רבנו שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, וממחשבה למעשה קמנו ממקומנו ופנינו אל ביתו של מרן הגר"ח הגר בשכנות לבית הכנסת, את הדלת פתחה לנו הרבנית ע"ה כשהיא שואלת במאור פנים למבוקשינו, לכששמעה שיש באמתחתנו שאלה בלמוד לשאול את הרב, הכניסה אותנו מייד אל הקודש פנימה, חדר לימודו של מרן זצ"ל, הגר"ח ישב שם ספון בתלמודו, לכשהבחין בנו שאל בחיוכו הכובש והאבהי לרצוננו, לכששמע את שאלתנו נדהמנו, בבת אחת הפכו פניו לחמורי סבר, משל שמע איזה שאלה נוראית מחמורי עולם, היה זה מחזה מרטיט, פניו האדימו, גידיו בלטו, הפחד נפל על פניו, ונראה היה כי גיהינום פתוחה לפניו, לבסוף לאחר דקה שלימה בה נחרשו קמטיו מתוך מחשבה מאומצת, קבע מרן זצ"ל שהוא חושב שמותר… כנראה.. היה ניכר כי הוא אומר את הדברים כמסתפק, ואין בידו תשובה ברורה בעניין.

כשיצאנו מבית מרן זצ"ל חשנו חשובים מאוד, אם שאלתנו הטרידה את מחשבתו מרן זצ"ל עד כדי כך, אם מאמץ כה ניכר היה נזקק למי שכל התורה פרוסה לפניו כעל כף ידו בכדי לענות, וגם אחרי מאמץ גדול כזה לא השיב אלא הסתברות בעלמא, משמע, הסקנו- אני והחברותא- גאוני עולם אנחנו ועתידנו לפנינו.

רק כששבנו לבית המדרש והמשכנו עוד שורה בגמרא לצורכה ולצורכו … חפו פנינו, הבן הבנו אל נכון גם בגילנו הכה פעוט, שלא השאלה היא זאת שטרדה את מנוחתו של מרן זצ"ל עד כדי כך, אלא הפחד הנורא והמצמית שמישהו כאן, איזה יהודי בן 7 יתבייש, או לחילופין שחלילה נבין ששאלתנו הייתה משובת נעורים מטופשת, הפחד הזה שילד יהודי ירגיש איזה גיחוך ויבין ששאלתו החמורה המהווה את לוז עמלו בתורה היא בעצם ילדות גרידא, פחד זה הוא זה ששיתק את מרן זצ"ל שהרגיש את הגהנום של המלבין פני חברו פתוחה לפניו והמאמץ המחשבתי הכביר לא היה אלא מחשבה מעמיקה איך למצוא מוצא לסבך, וגם תוך כדי כך הווה את הפתרון עצמו שע"י המאמץ של המחשבה תינתן לנו תחושה כמי ששאלנו שאלה חשובה המצריכה מאמץ מחשבתי אדיר, הלקח שלימדני מרן זצ"ל אז לא ישכח מליבי מהרה, היה זה שיעור נורא הוד בהלכות בין אדם לחברו שראוי לו להילמד עוד ועוד. (הרב חיים קוגל)

 

[אחד יחיד]

כידוע, בבית הכנסת 'לדרמן' היה למרן הסטייפלר זי"ע מקום מיוחד בקיר המזרח של בית הכנסת, ובנו מרן הגר"ח קניבסקי לא היה יושב על ידו אלא ע"י הבימה באמצע בית הכנסת, כאשר מי שהיה יושב ע"י הסטייפלר ביוה"כ היה הרב ר' אהרן הוניסברג שליט"א, שהיה מסייע בידו בשנותיו האחרונות בזמני התפילות.

אמנם, כאשר הגיע זמן תפילת נעילה היה ניגש רבינו זצוק"ל לעמוד ולהתפלל על יד אביו. ויהי הדבר לפלא בעיני המתפללים בבית הכנסת. לימים נזכר הרב הוניגסברג באותו מעשה, וניגש אל רבינו ביראת כבוד ושאלו מה ראה לשנות את מקומו דוקא בתפילת נעילה.

ענה לו רבינו בזה הלשון: "פחדתי להיות לבד בנעילה, אז הלכתי לעמוד ליד אבא"…

(דברי שיח)

 

[אחד יחיד]

אמר פעם רבנו: אבא זצ"ל סיפר לי כי היו שני בחורים טובים בלימודם, בישיבה בנובהרדוק, שפעם אחת כאשר למדו מהרש"א ודבריו לא מצאו חן בעיניהם, אמרו לעצמם: 'הוא מדבר כמו ילד' (עפ"ל) ולקחו את ספר מהרש"א (שאז עוד נדפס בספר נפרד) והניחו אותו בתוך עגלה של תינוק ונענעו את העגלה כדרך שמנענעים לתינוקות. ומה היה סופם? אחד מהם יצא מדעתו לגמרי והשתגע, והשני התקלקל וירד מדרך התורה, רח"ל.

 

[אחד יחיד]

סיפר רבנו כי פעם ביום טוב שני שהה בחדרו של דודו מרן החזון איש זללה"ה, והחזון איש ביקש ממנו להדליק בשבילו את האור. ניגש רבנו למתג והדליק. ואע"פ שבצנעה שמר לא לעשות מלאכות דאורייתא ביו"ט שני, אך כיון שהיה בכך משום כיבוד גדול הדור שביקש ממנו – והרי כיבודו הוא דין מדאורייתא ויום טוב שני הוא דרבנן – עשה מיד כבקשתו. [הגר"ח הוסיף וביאר, כי נהג בחומרא זו לגבי יו"ט שני בצנעה ממש, והחזו"א לא ידע כי הוא מחמיר בזה ולכן ביקש ממנו שידליק.]

 

[אחד יחיד]

בשנת תשס"ב כשרבנו אושפז בבית הרפואה מעייני הישועה, לאחר שמצבו השתפר אמרו לו כי בבית הרפואה שוהה גם הגאון רבי יהודה שפירא זצ"ל. הוא הביע את רצונו לבקרו ולכבדו, וביקש ללבוש כובע ומעיל לשם כך. הנוכחים ניסו להקל מעליו וביקשו שלא ילבש מעיל ומגבעת, אך הוא לא נענה להם, באומרו: "אני עושה כן מפני כבודו של תלמיד חכם".

 

[אחד יחיד]

רבינו סיפר למקורבו: חסידים אומרים על 'חכם' אחד שבא לבחון את הבעל שם טוב זצ"ל האם הוא יודע ללמוד, ושאל אותו שאלה ששואלים נער צעיר: מה יעשה מי ששכח ולא אמר יעלה ויבוא?… הבעל שם טוב השיב לו: השאלה לא נוגעת למעשה, לא לי ולא לך. לי אינה נוגעת למעשה, כי אני לא שוכח, ולך גם היא לא שייכת, כי לא יעזור לך שתשוב ותתפלל שמונה עשרה, כי גם אז תשכח שוב. וכך היה מאז ולתמיד, שהוא שכח ולא הועיל מה שחזר להתפלל שוב.

(גיליון 'דברי שיח' מתוך 'מאחורי הפרגוד')

 

[אחד יחיד]

ש"ק בלק י"ב תמוז תשס"ב. רבינו סיפר בשמחה כי יצא לאור ספר חדש מתורתו של ר"א דושניצר. והחל לשוח אודות רבו:

נסעתי עם החזו"א. והוא אמר עליו שמעולם לא הוציא שקר מפיו ומסתמא היה מהל"ו צדיקים. ע"כ דברי החזון איש. החזו"א מאוד כיבדו והיה מלווהו עד השער ופעם אחת אמר לי ללוותו עד האוטובוס.

היתה תקופה שלא היה בישיבה משגיח והוא שימש בהשגחה, ובחורים שהיו מדברים באמצע הסדר היה מעיר להם, אבל אם מישהו קם לפניו כשדיבר עמו היה בורח, וכיון שכך כאשר רצו להמשיך לפטפט והוא בא להעיר היו קמים מפניו לשמוע מה בפיו (כדי שהוא ילך).

כל יום שישי הוא היה שולח שאלות לשאול את החזו"א וכבר היה זקן, והיה אומר לי: תשאל את החפץ חיים, כיון שהיה רגיל בצעירותו עם החפץ חיים. פעם אחת שלח איתי לשאול מה יהיה דינו אם אומר את דברי התורה שאחר ברכת התורה שלא בכוונה האם יצא ידי חובה, והחזו"א ענה שיצא והוא עצמו אמר כי לדעתו זו מחלוקת מג"א עם מס"י, את המג"א מצאתי והמס"י לא מצאתי.

הוי עובדא שלקחו בחור אחד למשטרה והוא לא חזר, ואביו שהיה מתפלל אתנו בישיבה ביקש ממנו שיברכהו שיבוא וישוב לביתו, ואמר שעד פורים יבוא. והגיע פורים והוא לא הגיע ואביו בא לשאול הרי לא בא, ענהו רבי אליהו אינני יודע למה באמת לא בא, אבל עד פסח ודאי יבוא, והנה ממש לפני החג הוא הופיע. והבחור סיפר כי היה במעצר ופתאום בא אחד ואמר לו מה אתה עושה כאן תצא ותלך, ואמר לו שעכשיו ערב חג לאן ילך, וגירשו שילך בכל מחיר, ויצא, ופתאום הזדמן לו איזה רכב שהביאו ובא ממש לפני כניסת החג, כך סיפרו אז בישיבה. (כל משאלותיך)

 

[אחד יחיד]

רבי חיים קניבסקי זצ"ל אמר לי: מי שיש לו קביעות, מובטחת לו סייעתא דשמיא גדולה!

מסופר על ה"חפץ חיים" שהגיע לתחנת הרכבת כדי לנסוע ברכבת לוילנא לחזק את חומות הדת בעיר. הרכבת היתה אמורה לצאת בשעה ארבע מרציף ד'. החפץ חיים היה זקן וחלוש ונשאו אותו על כיסא גלגלים, ובשעה ארבע הוא הגיע לרציף א'. הרציפים היו רחוקים זה מזה, ובדרך הטבע לא היה שום סיכוי שהחפץ חיים יגיע לרציף ד' בזמן ויספיק לעלות על הרכבת.

והנה, לפתע פתאום, נראתה הרכבת עושה את דרכה לרציף א'… מסתבר שהרכבת סטתה ממסלולה ובמקום להגיע לרציף ד' הגיעה בטעות לרציף א'. סיפר רבי שמואל גריינימן, שנהג הקטר הגוי היה נבוך מאד ואמר שדבר כזה לא קרה לו מעולם. למחרת היתה התנצלות בעיתון מטעם הנהלת הרכבת על השיבוש במסלול הנסיעה.

אולם באמת לא היה זה 'שיבוש'. פשוט מאוד, ה"חפץ חיים" היה צריך לנסוע ברכבת הזו למסע של חיזוק, וכיון שלא הספיק להגיע לרציף בזמן, מן השמים הובילו את הקטר לרציף שבו היה ה"חפץ חיים", כדי שיוכל להגיע לוילנה בזמן.

ואמר על כך רבי חיים, שהסיעתא דשמיא המיוחדת באה בזכות הקביעות שהיתה לחפץ חיים לנסוע למסעות חיזוק בקהילות השונות. כלומר, לא רק החפץ חיים יכול לזכות להנהגה שמימית מיוחדת, אלא כל אדם שיש לו קביעות, הקב"ה מסייע לו שיוכל לשמור על קביעותו.

רבי חיים מוולוז'ין כותב, כי מי שיש לו קביעות הקב"ה עוזר לו שלא יפסיד את קביעותו, ולכן מי שיש לו קביעות בתפילה בציבור ומוסר נפשו על כך, הקב"ה עוזר לו שלא יפסיד שום תפילה בציבור.

ופעם, בחול המועד פסח, ר' חיים מוולוז'ין לא חש בטוב והלך לנוח בשעות הבוקר. הוא התעורר בצהריים, זמן קצר לאחר שהסתיימה תפילת מנחה. ברגע הראשון הוא נבהל ונבעת, הרי הפסיד תפילה בציבור. אך כיון שמסר נפשו על תפילה בציבור, ידע כי יזכה לסייעתא דשמיא ולא יפסיד את קביעותו. ואכן, דקות אחדות לאחר מכן התברר כי תשעה אנשים מקרב המתפללים טעו ואמרו בתפילה "משיב הרוח" ועליהם לשוב ולהתפלל… כך זכה לתפילת מנחה בציבור.

כמובן, אין לסמוך על הנס. האדם מצד עצמו צריך לפעול ולהשתדל לבל יפסיד תפילה בציבור, לא לדחות ולא להשתהות, וכאשר יעשה מצדו את כל מה שביכולתו, יזכה לסייעתא דשמיא לשמור על קביעותו.

(רבי יצחק קולדצקי שליט"א – נאה דורש)

 

[אחד יחיד]

יהודי אחד קנה רכב חדש, והשתוקק להסיע את מרן הגר"ח קניבסקי כדי לחנוך ולקדש את רכבו בנסיעת הבכורה. הוא פנה לגבאים, ועם הרבה תחינות ושכנועים הסכימו שיגיע מחר, ולאחר תפילת מנחה יסיע את הרב לברית בקרבת מקום.

חצי שעה לפני הזמן הגיע הנ"ל עם רכבו המנוילן והמתין בהתרגשות לשר התורה הגר"ח קניבסקי. הסתיימה התפילה והגר"ח נכנס לרכב. הלה התניע את הרכב, אך לפתע מרגיש שמשהו נתקע. מנסה מנסה, והרכב לא מגיב.

הגר"ח יצא מהרכב, הנהג ניסה שוב ו…הרכב מותנע. "הרב יכנס, הכל בסדר", אמר לרבנו, אך משרק התיישב הגר"ח ברכב, שוב השתתק הרכב. והדבר חזר על עצמו פעמיים נוספות.

הבינו שיש כאן משהו שמימי – משמים לא רוצים שהגר"ח יסע ברכב זה. פנה הגר"ח לנהג ושאל אותו: "עם איזה כסף קנית את הרכב?" ענה לו הנהג שהבן שלו מתעסק ב'שוק האפור' ועם הכסף שהרוויח הוא קנה את הרכב הזה…

משמים לא נתנו שמרן הגר"ח קניבסקי יהנה מרכב שנרכש באיסורי ריבית.

(להתעדן באהבתך)

 

[אחד יחיד]

סיפור מכלי ראשון, שמענו מפי בעל המעשה, המקורב לרבינו כבר למעלה מעשרים וחמש שנה, הרב אליעזר הלוי ליברמן שליט"א, וכך סיפר לנו:

מפעם לפעם אני עוזר לאנשים שאינם בריאים בגוף או בנפש, או אנשים גלמודים וכדו' במטלות שונות. שבוע שעבר פנה אלי יהודי חולה שמאוד מבקש שאצטרף איתו לעליה ביום ל"ג בעומר על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. כידוע מאות אלפי יהודים עולים ביום הזה, והמעמד שם הוא מרגש מאוד. אותו יהודי חשש קצת לעלות לבדו, ואף שקיבל אישור מיוחד להגיע עד קרוב למקום הציון, אך בכל זאת הוא ביקש שאצטרף אליו לכל הנסיעה.

כדרכי, לפני כל יציאה מחוץ לעיר אני נכנס לרבינו מרן זצ"ל ומבקש את ברכתו לנסיעה.

ואכן, בבוקר יום חמישי ל"ג בעומר נכנסתי אליו אחרי שחרית, ואמרתי לו שאני נוסע עוד מעט בעז"ה למירון ואני מבקש ברכה. מרן זצ"ל מביט בי ומברך שאסע לשלום ואחזור לשלום, ותוך כדי הוא מוסיף לי 'ותתפלל עלי'.

אמרתי לו מיד, בלי לחשוב: כמובן אתפלל, ועזבתי את החדר.

כשיצאתי מהחדר התחלתי לחשוב מה הוא התכוין. מה גדול הדור צריך שיתפלל עליו, אולי הוא מבקש ברכה מיוחדת לבריאות, שכידוע בגילו בלי עין הרע צריכים ברכה מיוחדת לרפואה. ואולי הוא מבקש על איזה דבר השייך לכלל, והרי מי כמהו יודע מה שאנחנו לא יודעים, על צרות הכלל המשחרות לפיתחו, ואולי יש איזה גזירה חדשה שהוא מבקש לקרוע שערי שמים עבורה. ואולי יש איזה צרה אחרת חלילה….

כך או כך, סבתי על עקבי. נכנסתי ושאלתי ברור: מה הרב זצ"ל מבקש שאתפלל בעבורו? ועוד בטרם שאני גומר את המשפט הוא מחייך ואומר: שיתנו לי ללמוד.

כל כך פשוט! כל כך ברור! שיתנו לו ללמוד. כל היום היא שיחתי. הוא לא טרוד משום עול בעולם. המקבל עליו עול תורה מעבירין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. דכולה בה!

יצאתי נפעם לראות שוב, כמה קטנים אנו מול ענק הדור שכל שיחו ושיגו רק סביב התורה, בהם נהגה יומם ולילה!

(דברי שי"ח פרשת בחוקתי תשע"ח)

 

[אחד יחיד]

סיפר רבנו שכמה פעמים בקשו ממנו שימסור שיעורים בישיבה, אבל אביו זצ"ל אמר לו כי התפקיד שלו זה להוציא ספרים. וסיפר גיס רבנו הגר"י ישראלזון זצ"ל שר"ש לורנץ ז"ל רצה לפתוח כולל לאברכים מצוינים ב"דברי שיר", המיועד לאברכים שנשותיהם לא עובדות כדי שלא יהיו טרודים בטיפול הילדים וכיו"ב, וכוונתו היתה לשלם בעין יפה מאד ובריווח, ורצה שרבנו יעמוד בראשות הכולל, וגם התנה עם רבנו שאף אחד לא יפריע לו כשיהיה שם, ולא תהיה לו מחויבות לענות לשאלות של אברכים, רק שיבוא ללמוד שם ויקבל משכורת גדולה, ורבנו לא הסכים בשום אופן, ושלח ר"ש לורנץ את גיס רבנו הנ"ל לשכנעו, ואמר רבנו שישאל לאביו, וכששאל השיבו אביו "בשום פנים ואופן אל תסכים, כי עצם הדבר שתשב שם עבור משכורת חודשית יפריע ללימודך ויביא עליך התחייבויות שונות". והוסיף רבנו שבשנים שהיה בכולל הציעו לו עשרים משרות, ואביו לא הרשה לו לקחת שום משרה רק לשבת בכולל וללמוד ולחבר ספרים. ובהזדמנות אחרת הוסיף רבנו שאביו לא הרשה לו (בשעתו) ג"כ לחתום חתימות או לעמוד בראשות ארגונים, רק לשבת ללמוד ולחבר ספרים (רמש"ג).

 

[אחד יחיד]

סיפר רבינו: "כבר מצעירותי אהבתי מאד ספרים, ובמשך עשר השנים שלמדתי בישיבת לומז'ה היתה כל חודש חלוקה לבחורים מטעם הישיבה בסך חצי לירה כדי שישתמשו בה לכל צרכיהם, וכיון שאני לא הייתי צריך מאומה כי עשו עבורי הכל בבית, לכן קניתי בזה רק ספרים". והוסיף רבנו "את ארון הספרים שנמצא כאן בקיר הצפוני [ליד הנרות], אבא זצ"ל בנה במו ידיו, קנה קרשים וחיברם ועשה ארון".

 

[אחד יחיד]

שמעתי מרבנו שהיות וראה בילדותו את אביו מוציא הרבה ספרים, נשתוקק גם הוא להוציא ספרים, ולפיכך כתב מחברת בהלכות סוכה, שכלל בתוכה דברים ששאל את מרן החזו"א זצ"ל [דברים פשוטים], ובא לחזו"א לבקש הסכמה, וכתב לו החזו"א "כתב יפה מאד".

ועוד כתב רבנו בילדותו חיבור וקרא לו "שיח השדה", וכשראה זאת החזו"א אמר ע"ז "טרם יצמח" כלשון הפסוק [בראשית פרק ב' פסוק ה'].

 

[אחד יחיד]

עוד סיפר רבנו: בילדותי כתבתי מחברת, וקראתי את שמה "קדש קדשים" ואבי זצ"ל ראה את זה וגער בי מדוע קראתי למחברת בשם זה [שאינו מן הראוי לקרוא שם זה], והפך את אות ד' לאות ר' כך שנקרא "קרש קרשים".

עוד שמעתי מרבנו שכתב בילדותו מחברת, ובה ליקוט שמות התנאים והאמוראים.

ושמעתי מסבי הרב יעקב שניידמן זצ"ל מייסד ישיבת "תפארת ציון", שכשלמד רבנו בילדותו בישיבת "תפארת ציון" כתב פעם מחברת, וכשסיים הגיע לר"מים לבקש הסכמה.

 

[אחד יחיד]

שח רבינו: מאז ומעולם כשחיברתי ספר לא עשיתי כן לשם רווח, ותמיד חשבתי לעצמי שאף נפש חיה לא תקנה את הספרים שאחבר, והייתי סבור שכל מי שבכל זאת יקנה זה יהיה כולו ריווח, והנה הקב"ה עזר וקונים הרבה את הספרים. הוסיף רבנו: תקופה ארוכה שכבו אצלי הספרים כאבן שאין לה הופכים, ואפילו כסף לשלם לכורך לא היה בידי, וכך עמדו דפים מודפסים בלי כריכה.

והוסיף רבנו: גם אצלנו בבית, את הספרים שאבא הוציא מי כבר קנה? זה שכב הרבה זמן בספריה עד שהגיע הזמן ואנשים התחילו לקנות, ועד היום ברוך ה' קונים את זה. וכן גם אצל החזו"א היו בבית תמיד הרבה חבילות ספרים, ומי בכלל קנה את זה? שהרי למי היה כסף, וגם כמה בני תורה כבר היו, והם הלא היו עניים מרודים…

 

[אחד יחיד]

ובהזדמנות אחרת סיפר רבנו שפעם הגיע מחבר אחד לחזו"א, ואמר לו שהולך להוציא ספר שיעשה מהפיכה בכל העולם, והחזו"א חייך מדבריו ואמר לו שאם תהיה מהפיכה בכל העולם, א"כ גם הארגזים של הכסף יתהפכו ולא ירויח מאומה…

(מתוך הספר 'הספרים' של רבינו מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א)

 

[אחד יחיד]

עם גמר הכנתו לדפוס של הספר 'שיח נחמה' ממרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל – על עניני בין המצרים וט' באב – פנה המו"ל ליהודי בעל ממון בבקשה שיאות לסייע במצוה ולעזור בהדפסת הספר.

היהודי העשיר שמע את הבקשה ומיד השיב: "לא אתרום! כי תבין, הלא אנו מבקשים כל יום שיבנה בית המקדש בקרוב, והכל מאמינים שאכן בכל רגע עתיד אליהו הנביא לבשר על בוא משיח צדקנו ובית המקדש יבנה, ואם כן חבל להדפיס ספר על עניני החורבן ותשעה באב, הרי בעז"ה בקרוב כל הספר יהיה מיותר לגמרי, אף אחד לא יביט בו… לא אזרוק את כספי לריק!" סיים האיש.

הדברים הגיעו לאוזני רבנו, ומיד הגיב: "האיש אינו צודק! גם כשיבוא משיח צדקנו ימשיכו להסתכל וללמוד בכל הספרים המדברים אודות החורבן, וההלכות של בין המצרים לא ימחקו מהשולחן ערוך… תורת משה קיימת לעד. והסיבה שיסתכלו בספר על החורבן היא, כדי לדעת ולזכור תמיד איזה דברים גרמו לנו את הגלות והחורבן, לדעת כדי לתקן את עצמנו ולראות מה החטא גורם".

ובהקדמת הספר ישנו קטע, בו מובא ברמז המעשה הנ"ל:

"קודם הדפסת הספר אמר רבנו, כי אי"ה בקרוב יבנה המקדש, ואז כל המדרשים והספרים המדברים אודות החורבן והצרות השייכות לזה – לא יגנזו חלילה, אלא אדרבה, יעיינו בזה וילמדו כמו בכל חלק מחלקי התורה הקדו', כדי לדעת ולהעריך ולשמוח בבנין בית ה' ולזכור איזה חטאים גרמו לחורבן".

(דברי שיח)