אדר טו' באדר יום הסתלקותו של רבי חיים קניבסקי זיע"א (1 צופה)

[אחד יחיד]

ביתו של רבינו מרן רבי חיים קנייבסקי זצ"ל המה אנשים. שעת קבלת קהל יומית רגילה.

אל הבית נכנס יהודי המלווה בכמה אנשים אף אחד מבין האנשים לא הכיר אותו. אך חדי עין הבחינו בתכונה סביבו. את היהודי – שהוא מדורג כאחד מחמישים העשירים הכי גדולים בתבל ליוו שני אנשים, ושני מאבטחים סמויים, כמו ששומרים על בנק נייד. הוא נכנס לחדר ההמתנה והביט סביבו. בית מלא ספרים.

כעבור דקות קצרות של המתנה הוא נכנס אחר כבוד אל הקודש פנימה והתיישב, רבינו הביט לכיוונו. ואז המלווה מציג אותו לרבינו שליט"א: מר… תומך תורה עצום. רק בחודש הקודם הסתיימה בנייתו של בית כנסת מפואר בעלות של כמה מיליונים, תרומתו. הוא נותן כל חודש לראש כולל פלוני סכום עצום של כסף, הוא עוזר בכך וכך לארגון כזה. והבטיח עוד סכום אדיר למטרת קודש אחרת. וכך הלכו ומנו את שבחו של עשרות מיליונים שהוא תורם ויתרום.

רבינו שותק, ומשסיימו לשבחו, הוא שואל בפשטות: ומה הוא רוצה עכשיו? כאילו ואינו מיליארדר, מבחינתו כל יהודי הוא צלם אלוקים. הגביר, שהיה מרוגש מאוד, אמר כי זה פעם ראשונה שהוא ראוה את הרב, והוא רוצה מאד מאד לשמח אותו, ש'שכבודו יגיד בבקשה לאיזה מטרה אני אתרום, ואתן כל סכום שהרב ירצה, כדי שהרב ישמח'.

כל הנוכחים בחדר היו במתח, אולי יאות רבינו לבקש סכום לאברכי הכולל שהוא כה דואג להם, ואולי לעניי בני ברק, ואולי לאיזה מטרה חשובה אחרת, מה אנחנו מבנים בזה, מי יודע?

ואז, כהרף עין משיב לו רבינו: כן, יש משהו שאני רוצה ממך.

'בבקשה כבוד הרב, אני מוכן'. והושיט את ידו לעבר הכיס, להוציא פנקס צ'קים.

ואז רבינו מצביע לעבר פניו. ואומר לו בפשטות: אתה מגלח את הזקן ואת הפיאות, אני רוצה שתגדל אותם. זה אני צריך.

הגביר האגדי היה מופתע, וחשב שרבינו לא הבין את הבקשה, אז הוא חזר עוד פעם על הבקשה 'אני מעונין לתת לרב סכום כסף שהרב יבקש'.

אבל רבינו, הבין מצוין מי שעומד לפניו ואת זה הוא ביקש להחדיר לו: תיראה יהודי! וחזר שוב על הדברים. אם תגדל זקן ופיאות זה ישמח אותי.

על אתר, אמר הגביר שהוא ישתדל מהיום לגדל זקן, והוא מקווה שיצליח לעמוד בזה.

כשיצא אמר לגבאי שלו: עשרות רבנים ישבו אצלי, כזו בקשה מעולם לא ביקשו ממני, והאמת – זה הבקשה הגדולה ביותר, קל לי יותר להוציא כסף מלגדל זקן…

(מתוך עלון דברי שיח גליון מס' 286 פרשת פינחס תשע"ח)

 

[אחד יחיד]

לביתו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל הגיע פעם אב מודאג ותינה בפניו את צרתו: "בני אוכל ללא הפוגה, ואינו מגיע לתחושת שובע".

המליץ לו רבי חיים: "כדאי שתבדקו את המזוזות".

ללא כל שהיות שלח האב את המזוזה לבדיקה. והנה למרבה התדהמה, העלתה הבדיקה טעות מוזרה ביותר בנוסח המזוזה: במקום "ואכלת ושבעת", נכתב שם – "ואכלת ואכלת"…

(איש לרעהו מתוך 'רבי חיים')

 

[אחד יחיד]

"בחורף התש"ע נכנסתי קמיה מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל, עם ידיד בעל תשובה מאוסטרליה, שבא לחופשה בת ששה שבועות בארץ ישראל כדי ללמוד בישיבת 'אור שמח' בירושלים. יהודי זה התחתן כשנה וחצי לפני כן ועדיין לא נפקדו בבנים. ביקשתי ממרן זצ"ל שיברכו, והוספתי ושאלתי מה יעשו והאם ישנה עצה.

"השיב לי מרן: 'שיבדקו את המזוזות'. אמרתי לו, כי ידידי אומר שהמזוזות בנות שנה וחצי בלבד והן נקנו אצל סופר יר"ש והוא בטוח בכשרותן. ושוב חזר מרן הגר"ח ואמר: 'שיבדקו את המזוזות'.

"שאלתי שוב: ואם יחזרו לביתם באוסטרליה ויבדקו המזוזות וימצאו שהן כשרות, מה יעשו אז? אמר לי הגר"ח בפסקנות: 'תגיד להם שיבדקו את המזוזות'.

"כשיצאנו מבית מרן, היה ידידי קצת נבוך, כיון שהיה בטוח בכשרות המזוזות שלו. אך לאחר כמה דקות התעשת ואמר לי: 'כעת אני נזכר שיש לנו בבית ארבע מזוזות, אך יש לנו שבעה דלתות!'. אמרתי לו שבוודאי יקנה מזוזות ויקבען היכן שחסר, אך מלבד זאת שיבדוק גם את המזוזות הקיימות, כהוראת מרן זצ"ל, ושלא יחכה עד שיחזור לביתו אלא ידאג שהבדיקה תיעשה כבר עתה.

"לאחר כשבוע התקשר אלי ידידי כשהוא נפעם וסיפר לי בהשתאות אין קץ, שיום לאחר שהיינו בביתו של מרן הוא חזר לישיבת 'אור שמח', והרב שנכנס בבוקר ללמד, הודיע שהחליט לשנות את נושא הלימוד ולמשך השבוע וחצי הקרובים הם ילמדו לעומק את הלכות… מזוזה! הוא החליט להיענות לבקשתי ולא חיכה שישוב לביתו אלא טרח להתקשר לאוסטרליה ולהסדיר שייבדקו מזוזותיו. ואכן הרב שלו בדק את מזוזותיו ומצא ששתיים מתוך הארבע מזוזות שהיו לו – היו פסולות!

"לאחר כשנה מיום שהיינו אצל מרן הגר"ח זצ"ל זכו הזוג לחבוק בן, ונקרא בשם נדב גבריאל נ"י".

(דברי שיח, מתוך ספר 'מעלות רבקה')

 

[אחד יחיד]

סיפר מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל: ה'ז'בינקער רב', שהיה ראש הישיבה ב'תפארת ציון' סיפר לנו בישיבה, שכשהיה בחור למד אצל ר' לייזער טעלזר, ורצה פעם אחת לנסוע הביתה בבין הזמנים אבל כיון שלא היה בידו כסף נכנס לראש הישיבה ר"א טעלזר וביקש כסף.

השיב לו: "נראה לך שאתן לך חינם? תן איזה סברא טובה ותקבל".

הרהר הנער רגע קט ומיד אמר: הלא הנני עני, ועני חשוב כמת, ושנינו מצוה לקיים דברי המת! א"כ תן כסף!…"

נענה ר"א טעלזר שאינו כן, ד'מצוה לקיים' זה רק כשציווה בעודו חי, ואז אחר שמת מצוה לקיים. אבל אם כשהוא מת עומד וצווח, אפילו יצווח כל היום אינו בכלל מצוה לקיים דברי המת…

ומכל מקום נהנה מעצם הסברא ונתן לו כסף לנסוע לביתו.

(מנחת תודה)