סוכות, שמח"ת ושמ"ע ביאור נורא בשמחה בש"ת.

[הסלבודקער]

יל"ע משום מה שמחים בש"ת דהא במגילה איתא דיש מקומות שהיו מסיימים את החומש פעם בג' שנים. ואולי י"ל דהא בחג נידונים על המים ואין מים אלא תורה, וא"כ אחרי שנידנו על התורה וקיבלנו לכל השנה שמחים עם התורה.

 

[יאשע בער]

במקומות שסיימו את התורה פעם בג' שנים באמת היו עושים שמח"ת פעם בג' שנים והיום שלאחר הושענא רבה היה שמיני עצרת בעלמא. [ומש"כ שבחג נידונים על המים וכו', הוא מחודש מאד, ויש הטוענים שבשבועות נידונים על התורה, וכמ"ש מהר"ם בן גבאי ז"ל בתולעת יעקב, וג"ז מחודש ואכמ"ל, ובפשוטו הנידון ע"ז הוא בר"ה וביו"כ].

 

[הסלבודקער]

במקומות שסיימו את התורה פעם בג' שנים באמת היו עושים שמח"ת פעם בג' שנים.

לחץ כדי לכווץ...

המנהג של ש"ת כתוב כבר בזוהר.

 

[יאשע בער]

המנהג של ש"ת כתוב כבר בזוהר.

לחץ כדי לכווץ...

כי שם סיימו את התורה בשנה אחת.

 

[הסלבודקער]

כי שם סיימו את התורה בשנה אחת.

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי שהזוהר (רשב"י) היה גר במערבא והגמ' במגילה כט: אומרת ששם היו מסיימים את החומש פעם בשלוש שנים. ומדובר שם על זמן התנאים עיי"ש.

 

[עוזי ומגני]

המנהג של ש"ת כתוב כבר בזוהר.

לחץ כדי לכווץ...

אפשר ציטוט?

 

[אור זרוע לצדיק]

אפשר ציטוט?

לחץ כדי לכווץ...

זוהר חלק ג דף רנו/ב
וביום השמיני עצרת, פר אחד איל אחד, הא אוקמוה מארי מתניתין, למלכא דזמין אושפיזין, לבתר דשלח לון, אמר לאלין בני ביתא דיליה, אנא ואתון נעביד סעודה קטנה, ומאי עצרת, כמה דאת אמר, (ש"א ט יז) זה יעצור בעמי, ולית עצר אלא מלכות:
מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא, ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא:
ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה, ואתקריאת שמחת תורה, ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה, רמז ספר תורה לתפארת, שכינתא עטרת תפארת:

 

[עוזי ומגני]

זוהר חלק ג דף רנו/ב
וביום השמיני עצרת, פר אחד איל אחד, הא אוקמוה מארי מתניתין, למלכא דזמין אושפיזין, לבתר דשלח לון, אמר לאלין בני ביתא דיליה, אנא ואתון נעביד סעודה קטנה, ומאי עצרת, כמה דאת אמר, (ש"א ט יז) זה יעצור בעמי, ולית עצר אלא מלכות:
מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא, ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא:
ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה, ואתקריאת שמחת תורה, ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה, רמז ספר תורה לתפארת, שכינתא עטרת תפארת:

לחץ כדי לכווץ...

יפה
בצירוף עם זה שהזוהר היה במערבא שסיימו את התורה כל ג' שנים
א"כ נמצא מקור למה שכתבתי במקו"א

תמיד חשבתי,
שמאז ומעולם מה שעשו בשמח"ת היה לרקוד עם הס"ת ולהקיף את הבימה, אף כשלא היה סיום התורה,
משום שזה הצורה של השמחה בקב"ה, כך הם הריקודין בסעודה קטנה,
אלא שחז"ל קפצו על ההזדמנות ואף עשו סיום לתורה ביום זה,
אין לי לזה מקור,
השאלה אם יש מקור לא כך,

לחץ כדי לכווץ...

 

[אור זרוע לצדיק]

בצירוף עם זה שהזוהר היה במערבא שסיימו את התורה כל ג' שנים

לחץ כדי לכווץ...

אכן בזוהר לא כתוב שסיימו אז את התורה, אלא ששמחו בשמחתה.

 

[הסלבודקער]

אכן בזוהר לא כתוב שסיימו אז את התורה, אלא ששמחו בשמחתה.

לחץ כדי לכווץ...

ברם ודאי דהשמחה היא בתורה ולא שמחה כללית עם הקב"ה דהא אתקרית שמחת תורה.

 

[אור זרוע לצדיק]

ברם ודאי דהשמחה היא בתורה ולא שמחה כללית עם הקב"ה דהא אתקרית שמחת תורה.

לחץ כדי לכווץ...

ברם שמחה בתורה היא שמחה בעצמותו יתב' כי התורה הק' היא רצונו וחכמתו.

 

[הסלבודקער]

ברם שמחה בתורה היא שמחה בעצמותו יתב' כי התורה הק' היא רצונו וחכמתו.

לחץ כדי לכווץ...

כוונתי הייתה לשלול את האפשרות שסתם רוקדים עם ס"ת היות וזה הרגילות של שמחה, אלא ודאי שהשמחה היא בתורה.

 

[עץ החיים]

נוהגין למעבד ישראל עמה חדוה, ואתקריאת שמחת תורה, ומעטרן לספר תורה בכתר דיליה, רמז ספר תורה לתפארת, שכינתא עטרת תפארת:

לחץ כדי לכווץ...

וכמו שמדויק שנקרא שמחת תורה, ולא שמחה בתורה, כלומר שביום הזה יש שמחה של התורה ואנחנו שמחים בשמחתה

 

[טשלמר]

יש לבאר מדוע קבעו שמחת תורה בשמיני עצרת ובפרט למה שמבואר פה שאף בלי סיום קבעו את שמחה בתורה.
ואפשר שכל ימי הסוכות שמחנו בה שהוא מלך ששייך אף באומות העולם כמו שרואים מפרי החג אך בשמיני עצרת השמחה דווקא באלוקי ישראל
בהיבט של אלוקי ישראל בלבד והביטוי המבוהק לכך הוא שמחה בתורה שאין הגוים שייכים בה שאסור ללמד גוי