נח מה הביאור במי שפרע?

[אברך מישיבת מיר]

צריך ביאור במה שאומרים מי שפרע מאנשי דור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו, מה שייכות דור המבול למי שאינו עומד בדיבורו?

 

[בר אביי]

דווקא דור המבול יותר מובן, עי' מאירי:
מאירי על בבא מציעא, דף מח.
מה שהזכירו בזו אנשי דור המבול מפני שמעשיו של זה דומין למעשיהם שהיו גוזלין על צד שלא היו בית דין יכולין להזקק לתובע והוא שאמרו בתלמוד המערב מה היה חמס של אנשי דור המבול הוה חד בר נש נפיק וטעין קופה מלאה תורמוסין היו באים ונוטלין ממנו פחות פחות משוה פרוטה כדי שלא תהא גזלתם יוצאת בדיינין וכן מזכיר המצריים שלא היו עומדין בדבורם כמו שנאמר בהם היתה הרוחה והכבד את לבו והוזכרו האחרים אגבן של אלו:

 

[נחמן ל.]

ראה בבן יהוידע על המשנה שם בדף מ"ד ושמקשה זאת, וז"ל: "מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְדּוֹר הַפְלָגָה וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּמִמִּצְרַיִם שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם, הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ". קשא מה שייכות יש לזה שאינו עומד בדבור לאנשים הנזכר? ועוד למה אומרים 'שֶׁטָּבְעוּ בַּיָּם' יאמרו 'וּמִמִּצְרַיִם' בסתם כי הוא יתברך נפרע מהם בארץ מצרים ובים דלקו כאן וכאן?
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הפסוקים פרשת שמות) דשלשה דורות אלו של מבול ושל הפלגה ואנשי סדום כולם היו מניצוצות קרי של אדם הראשון באותם ק"ל שנה שפירש מאשתו אחר אכילת עץ הדעת עיין שם.
גם ידוע דהנחש לא היה יכול לפתות את חוה שתאכל מעץ הדעת אלא על ידי שנוי דברים ששינה אדם הראשון במצותו יתברך כי השם יתברך צוהו על האכילה לא אסר לו הנגיעה (בראשית ב יז) והוא שינה ואמר לחוה שגם הנגיעה אסרה לנו (בראשית ג, ג) ועל ידי כך מצא הנחש מקום להכנס בו לעשות מזמתו כי הוא לא היה יכול להאכילה בחוזק יד אך בנגיעה יכול עליה כי היתה עומדת לפי תומה אצל עץ הדעת ובא הנחש ודחה אותה עליו ואמר לה הרי נגעה ולא מתה כן באכילה תאכל ולא תמות ואכלה ואחר שאכלה הוכרח גם אדם הראשון לאכול כי באה עליו בטענה וכיון שאכל נטרד מגן עדן ופירש מאשתו ק"ל שנה וכיון שפירש מאשתו הוליד באותם ק"ל שנה מן הקרי לאותם נשמות שהיו במבול ובהפלגה ובסדום ולכך הרשיעו ולא נתקנו.
נמצא אלו השלשה דורות נתהוו מסיבת אכילת עץ הדעת ואכילה של עץ הדעת נעשית מסיבת שינוי דברים ששנה אדם הראשון במצותו יתברך, לכן זה המשנה דבריו ואינו עומד בדיבורו תלו עונשו בעונש שלשה דורות הנזכר.
ומה שתלו אותו במצרים גם כן, מפני כי מצרים לקו בעבור קושי השעבוד שעשו לישראל וידוע במה יכלו לעמוד על רוחם ולהקשות עליהם בשעבוד יותר מכוחם הוא בערמה שעשו להם תחלה בפה רך שאמר להם 'עשו עמי בטובה' והיה כל אחד מישראל עוסק יותר מכדי יכלתו כי אמר לשעה היא זו טוב שאעשה רצון המלך אחר כך אותו רשע שם סך שעבודם לחק שצריך ליתן לבנים ביום סך כך וכך וזהו קושי השעבוד שעשה אליהם והוא שינוי דברים ששינה מן פֶּה רַךְ ל'פָרֶךְ' (שמות א, יג) גרם לו הפרענות של מלקות.
ומה שפירש על פרענות שלקה בים היינו כי הסיבה שסיבבה לו לֶאֱסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ לִשְׂפַת הַיָּם (שמות יד, ו) הוא שינוי הדברים ששינה להם בתחלת שעבודו בם אשר בתחלה דבר בפה רך באומרו 'עשו עמי בטובה' כי מחמת שדיבר בערמה לכך אמר לו תחלה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר (שמות ח, כג) שיחשוב שאומרים לחזור אליו ומחמת כן מצא לו פתח לרדוף אחריהם בחשבו שהם שינו ועברו על דבריו יתברך כי הוא אמר שילכו דרך שלשת ימים ויחזרו והם ברחו לגמרי ולכך רדף אחריהם, אבל אם היה אומר לו בפירוש מעיקרא שישלחם לגמרי לא היה חוזר בו לרדוף אחריהם כי היה ירא לנפשו.
והנה מה שהטעהו בכך הוא מדה כנגד מדה כיון שהוא הטעה אותם בתחלת שעבודו בם שאמר לו תחלה 'עשו עמי בטובה' ואחר כך חזר בו ושעבדם בפרך לכך הטעהו בדבר של שלשת ימים וזה היה סיבה שירדוף אחריהם וילקה על הים ולכך תולין פרענות זה המשנה ואינו עומד בדבורו לפרענות פרעה על הים.

 

[דרךהאמת]

עיין תורתך שעשועי מהפני מנחם על פרשת נח

 

[אברך מישיבת מיר]

עיין תורתך שעשועי מהפני מנחם על פרשת נח

לחץ כדי לכווץ...

אפשר ציטוט?

ונכי מצאתי כעת:

א. בחנוכת התורה (פרשת קדושים) ביאר על פי הדרש דהנה בפרשה זו כתיב איפת צדק והין צדק יהיה לכם ואיתא בגמרא מה תלמוד לומר הין והלא הין בכלל איפה היא ומתרץ לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק כשאתה מדבר הן או לאו קיים דיבורך וכו'. והנה מי שאינו עומד בדיבורו צריך לומר שהוא סובר דהפירוש בפסוק כפשוטו לא מבעיא איפה שהיא מדה גדולה שאסור להונות אלא אפילו הין שהיא מדה קטנה גם כן אסור. דאם לא כן הוה אמינא דדוקא גזל גמור אסור אבל גזל קטן כמו שוה פרוטה או פחות מזה יהיה מותר לכן כתיב הין. אמנם קשה היאך סלקא דעתך דגזל קטן יהיה מותר הלא כל העונש של דור המבול לא היה אלא על גזל קטן פחות משוה פרוטה כדאיתא במדרשים אם כן הדרא הקושיא לדוכתא מה תלמוד לומר הין. וע"כ צריך לומר דלא רצה ללמוד מדור המבול דגזל קטן גם כן אסור והין בא להורות שיהיה הן שלך צדק. לכך אמר מי שפרע מאנשי דור המבול על איסור גזל קטן הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו ואינו רוצה ללמוד מדור המבול דגזל קטן אסור

ב. התורה תמימה (בראשית פ"ו הערה כ') על פי הירושלמי דכתב דחטא דור ההפלגה היה שחטאו בגזל פחות משווה פרוטה.דהנה אמרו בגמרא שם דמדינא חייב אדם לעמוד בדבורו משום הן שלך צדק, אך מפני שאין בזה רק בטחון דברים לכן אין התביעה יוצאת בדיינים, ולפי המבואר דבדור המבול גזלו דבר שאין יוצא בדיינים ונפרע הקדוש ברוך הוא מהם, לכן אומרים לזה שאינו עומד בדבורו מי שפרע מאנשי דור המבול אף על פי שעברו על דבר שאינו יוצא בדיינים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו שאף הוא עובר על דבר שאינו יוצא בדיינים, ע"ש.

 

[התורה]

צריך ביאור במה שאומרים מי שפרע מאנשי דור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו, מה שייכות דור המבול למי שאינו עומד בדיבורו?

לחץ כדי לכווץ...

הסבר נפלא ומיוחד ממו"ר נזר הדור ופלאו הגאב"ד רבי אשר וייס שליט"א:

מי שפרע מאנשי דור המבול​

"מי שפרע מאנשי דור המבול ודור ההפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו" (ב"מ מ"ד ע"א).​

יש להבין מה הקשר בין דורות אלו של אנשי זימה וכפירה למי שאינו עומד בדיבורו, ולמה לא אמרו ככללו של דין שמים "מי שמעניש לעוברי מצוותיו הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו", ובמה שייכי דור המבול ודור ההפלגה לחובת האדם לעמוד בדיבורו.

ונראה כשנקדים להתבונן בחטאם של שני דורות אלה דהנה בדור המבול אמרו חז"ל (סנהדרין ק"ח ע"א) "בא וראה כמה גדול כוחו של חמס שהרי אנשי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם הנני משחיתם את הארץ". הרי שתחילת ענשו של דור המבול על הגזל והחמס, עבירות שבין אדם לחבירו.

ומאידך, דור הפלגה מאוחדים היו "שפה אחת ודברים אחדים" לא היה כל פירוד ומחלוקת ביניהם, אך כולם כאחד כפרו בעיקר, ונטרפה דעתם בהרגשת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", דימו הם בנפשם לעלות לשמים ולהלחם עם הקב"ה כמ"ש חז"ל (ב"ר פל"ח ומובא ברש"י). עיקר חטאם של אלה בתחום של בין אדם למקום.

וראו חז"ל להחכימנו בעומק בינתם דמי שאינו עומד בדיבורו ומלמד לשונו לשון שקר, סופו ליפול בשחת השקר עד שאול תחתית ולאבד את שני העולמות, גם זה שבין אדם לחבירו וגם זה שבין אדם למקום, המשקר לחבירו ישקר לעצמו, וישקר לאלוקיו, כי חותמו של הקב"ה אמת הוא (שבת נ"ה ע"א) והאמת הוא העמוד הראשון שבין שלשת עמודי תבל שאמרו חכמים (אבות פ"א) "על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום".

ולכן אמרו, מי שפרע מאנשי דור המבול מחד, ומדור הפלגה מאידך, הוא עתיד לפרוע ממי שאינו עומד בדיבורו.

 

[התורה]

יעו"ע מ'דף על הדף' על אתר:

מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה ומצרים בים הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.

ביאר הגר"א (באדרת אליהו שמות ט' י"ד ובפירושו על ישעי' ד' ו') שדיבור האדם כלול מאש רוח ומים, ובדור המבול נענשו ע"י המים, בדור הפלגה ע"י - רוח שנפוצו על פני כל הארץ, ובסדום - באש.

ובמצרים במכת ברד הי' שלשתן מים ואש שנתערבו יחד, "וד' נתן קולות" זהו הרוח.

ומי שאינו עומד "בדיבורו" הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו ע"י שלשתן - באש ברוח ובמים.

וצריך להבין, למה רק את מי שאינו עומד בדיבורו קללו, ולא את שאר עוברי עבירות.

החיד"א (מראית העין) מבאר, דמי שאינו עומד בדיבורו חשוב כעובד עבודה זרה, ודור המבול ודור הפלגה היו עובדי עבודה זרה.

בעין אליהו ביאר, דהנה איתא במסכת סנהדרין (צז, א), שהיה מקום שכל הדרים שם היו עומדים תמיד בדיבורם, ולא שיקרו כלל, ולא מת שם אף אחד. אך פעם אחת אחד שינה מדיבורו, והחלו למות, מזה מוכח שהמיתה נגרמת על ידי שמשנים מהדיבור, ועל כן החמירו בזה כל כך.

בשיח שרפי קודש (פר' נח) הובא בשם בשם החידושי הרי"מ, דמה שקיללו חז"ל למי שאינו עומד בדיבורו, בעונש מי שפרע מדור המבול ודור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה כו'. דבאמת צריך להבין, הרי אין קנין בדיבור בלבד, וגם בסדום צריך להבין, מפני מה נענשו על הגזל בפחות משוה פרוטה, הרי אין לו דין ממון מן התורה.

והשיב בזה הלשון: 'נישט קיין מענשליכקייט, איז אזוי וויא א גראבע עבירה', (להיות לא אנושי, זו עבירה גסה), ומי שאינו עומד בדיבורו או שגזל מחבירו בפחות פחות משוה פרוטה עד שגזל ממנו כל ממונו, זה אינו בגדר אנושי, לכן קיללו חז"ל באותו קללה למי שאינו עומד בדיבורו במי שפרע.

במראה יחזקאל (פר' יתרו) ביאר, דכשקללו את הרמאי מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו היינו, דאם יש עבירות וקלקולים רבים שהעושה יוכל להציל ולומר לא פעלתי און ואי אפשר להענישו בדין, ואעפי"כ גדלה רעתו מאוד שהוא מחריב העולם כדמצינו ברעת דור המבול דאיתא בגמ', כשהיה אחד מביא לשוק שק פירות לקח כל אחד ואחד ואומר שאין בה שוה פרוטה, וע"ז נחתם גזר דינם שאעפ"י שאינו יכול להוציאו בדיינין מ"מ בזה מחריב העולם, שא"א לאדם להתפרנס את עצמו יחידי לבלתי להשתתף עם חבירו באיזה ענין, וכשידברו שוא איש את רעהו אי אפשר לעסוק שום משא ומתן, כ"כ דור הפלגה לא מצאנו במקרא עבירה מפורסם רק מחשבתם היתה נכרת מתוך מעשיהם הרעים, וע"כ המשילו את הרמאים לאנשי דור המבול והפלגה.