הציבור החסידי, למד ולמד, אך לא שמו את עניין הלימוד בראש סדר עדיפותם ולכך לא חוברו ספרים מהם
אינו מדיוק כל כך, כי תלוי לפי החצרות, [פתחתי היום אשכול ששם יכולים לברר השינויים בין חצר לחצר, ונא לא לעקם האשכול הנוכחי לזה].
לדוגמא בחצר צאנז, יצאו לכאורה יותר ספרי הלכה מספרי חסידות.
דברי חיים יש כמה כרכים על הש"ס, בבא מציעא ועוד, וגם בהספר על התורה, יש הרבה דרושים על סוגיות הש"ס. וחוץ מזה יש החיבור הגדול שו"ת דברי חיים, דברי חיים על גיטין ועל מקוואות.
גם בחצר סיגוט-אוהעל, יש מכל האדמורי"ם חידושים על הש"ס והלכה, ויצאו לאור. הישמח משה מלא בחידושים בסוגיות, וגם בייטב פנים, יש חידושי סוגיות שאמר בפלפול לפני קהל רב בשבת שובה, שבת הגדול. מהישמח משה יצא שו"ת הואיל משה, מנכדו הייטב לב יצא שו"ת אבני צדק. האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג, התפרסם יותר מספרו השו"ת דברי יצי"ב מבספרו על התורה וחסידות. האדמו"ר מסאטמאר יצא ממנו שו"ת דברי יואל וחידושי סוגיות, וגם ספרו ויואל משה, הגם שהרבה מתחשבים כספר השקפה, אבל באמת זו היא בירור סוגיות הש"ס באופן מבהיל.
כן בחב"ד, הגם בחסידות חב"ד עצמו למדו יותר הספרים ממאמרים [כמדומה ואינו מוכרח], מכל מקום בכלל חסידי יותר נתפרסם ספרו השו"ע הרב והקונטרס אחרון [שמי שלא למד בו עדיין, לכאורה לא מכיר איזה עמקות בלימוד למדו בחצרות החסידות, ושם יכולין קצת לראות מה עמקו לימודיהן], וכן ספר של נכדו שו"ת הצמח צדק, פסקי הסידור, ספר ההלכה מרבי חיים נאה.
גם מחסידות פולין כגור וכדומה, יש ריבוי עצום של ספרי הלכה ולימוד שיותר מפורסמים בעולם מספריהם בחסידות, כגון החידושי הרי"ם, אבני נזר, חלקת יואב, מנחת חינוך, ספרי הגר"י ענגיל.
גם מחצר דינוב-מונקאטש, ידוע הספרים דרכי תשובה, שו"ת מנחת אלעזר, הגהות הירושלמי.
ולכאורה אולי נשאר רק מעט חצרות שלא שמו את עניין הלימוד בראש סדר עדיפותם, כגון טשערנאביל ורוזין שבכוונה לא רצו האדמורי"ם להראות שהם יודעים ללמוד. אבל כמדומה שהיום כבר נשתנה הענין בחצרות רוזין, שאיזה אדמורי"ם כבר נהגו להראות כוחם בלימוד, וכמדומה שרק בטשערנאביל עדיין מקפידים על האדמורי"ם שלא ידברו בלימוד בפרהסיא.