אהבת ישראל מהי?!

[מחזיק ברכה]

מה גדר המצווה?
האם זה על כל אחד מישראל?
האם במומר לתיאבון או הכעיס או במין גם שייך המצווה?
ומה הרעיון שעומד מאחורי המצווה הזאת?
והאם אנו באמת מקיימים את המצווה הזאת או שהשלכנו אותה מאחורי גבינו בביזיון נורא ומשפיל?!

 

[מבקש חיבור]

איני יודע מה גדרי המצווה ומה הלכותיה
רק על שאלת מה טעמיה ידוע שאומרים בשם הבעש''ט שאהבת ישראל נובעת מאהבת ה' ומאהבת התורה
שישראל אורייתא וקוב''ה חד הוא!!
ואין אהבת ה' ואהבת התורה ללא אהבת ישראל!!!!

 

[מחזיק ברכה]

יש לך הסבר על כך בעומק הדברים או שאתה מצטט הדברים כנתינתה מסיני?!

 

[מבקש חיבור]

פשוט מאוד..
אדם האוהב את ה' אוהב גם את בניו וגם את חוקיו...
ואם אדם יאמר אוהב אני את ה' אבל את בניו אני שונא אז באיזה שהוא מקום הוא גם שונא את ה' וכיוצ''ב על התורה!!

 

[אברך מעמיק]

אהבת ישראל נובעת מאהבת ה', כי דרך האוהב את המלך שחש קרבה וחיבור לעבדיו.

וכן משמע באבות דר"נ (פרק טז) מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.​

היינו כי דרשו חז"ל את הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' שהוא נובע מחמת 'אני ה'', ואינו דבר בעל ערך עצמי מצד עצמו.
ולכן שנאת הרשעים היא עצמה נובעת מתוך אהבת ה', וככתוב 'אוהבי ה' שנאו רע'.

אגב, אם אין אהבת ישראל כראוי, הדבר מעיד כי החיבור להקב"ה חסר, ומי שחייו סובבים סביב הקב"ה ולא סביב עצמו, הוא מוכרח להיות מלא אהבה לעמו.

 

[מחזיק ברכה]

איך ניתן להסביר זאת שמקום שכולו סובב סביב ה' ותורתו... ישיבות, כוללים, חיידרים, סמינרים, וכו'
אינו סובב סביב אהבת ישראל
ופעמים גם מתגלים ניצנים של שנאת ישראל?!
איך?!

 

[אברך מעמיק]

איך ניתן להסביר זאת שמקום שכולו סובב סביב ה' ותורתו... ישיבות, כוללים, חיידרים, סמינרים, וכו'
אינו סובב סביב אהבת ישראל
ופעמים גם מתגלים ניצנים של שנאת ישראל?!
איך?!

לחץ כדי לכווץ...

זו כמובן בעיה ישנה מאוד, כבר למעלה מאלפיים שנה, וכבר אמרו חכמים כי בית שני היו עוסקים בתורה וכל מידה טובה הייתה בהם...

רק שבעיני הדבר פשוט כי רוב בני האדם אינם חיים ברמה שהחיים הפנימיים שלהם סובבים סביב הבורא, ורבים מאוד עדיין מסתובבים סביב האינטרסים האישיים שלהם בעבודת ה', שייכות קהילתית, וסתם אינטרסים ממוניים שגורמים להם לשנוא את השכן שהרחיב ואולי קצת הפריע להם. ואם כי אמנם מתוך שלא לשמה וכו' אבל בפועל יש ניתוק.

בקיצור, צריך שהאדם יהיה שלם באהבת ה' ובזריקת האגו לחלוטין, ואז תושלם אהבת ה' וממילא אהבת עמו ישראל, דבר שהוא מדרגה גבוהה לכל הדעות ואין לו קשר לכמות הישיבות בעולם.

[אגב, יצא לי פעם להבין כי חורבן הבית בעוון שנאת חינם יש בו בחינה של 'מידה כנגד מידה', כי עבודת ה' כידוע נחלקת לשנים, העבודה הפרטית של היחיד, ועבודת ה' של כלל האומה המתגלית בבית המקדש, ורק על ידי שהעם מאוחד יחד עם בוראו, הבורא שוכן בתוך האומה בשלימות. אבל כאשר יש ניתוק מאהבת הבורא כראוי, וממילא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, כי אוהבים את ההצלחה הרוחנית ולא את 'ה' אלוקי ישראל', ממילא עבודת ה' נהיית עבודה פרטית של כל אחד, ואין מקום לביהמ"ק שמאחד את כלל האומה...].​

 

[מחזיק ברכה]

זו כמובן בעיה ישנה מאוד, כבר למעלה מאלפיים שנה, וכבר אמרו חכמים כי בית שני היו עוסקים בתורה וכל מידה טובה הייתה בהם...

רק שבעיני הדבר פשוט כי רוב בני האדם אינם חיים ברמה שהחיים הפנימיים שלהם סובבים סביב הבורא, ורבים מאוד עדיין מסתובבים סביב האינטרסים האישיים שלהם בעבודת ה', שייכות קהילתית, וסתם אינטרסים ממוניים שגורמים להם לשנוא את השכן שהרחיב ואולי קצת הפריע להם. ואם כי אמנם מתוך שלא לשמה וכו' אבל בפועל יש ניתוק.

בקיצור, צריך שהאדם יהיה שלם באהבת ה' ובזריקת האגו לחלוטין, ואז תושלם אהבת ה' וממילא אהבת עמו ישראל, דבר שהוא מדרגה גבוהה לכל הדעות ואין לו קשר לכמות הישיבות בעולם.

[אגב, יצא לי פעם להבין כי חורבן הבית בעוון שנאת חינם יש בו בחינה של 'מידה כנגד מידה', כי עבודת ה' כידוע נחלקת לשנים, העבודה הפרטית של היחיד, ועבודת ה' של כלל האומה המתגלית בבית המקדש, ורק על ידי שהעם מאוחד יחד עם בוראו, הבורא שוכן בתוך האומה בשלימות. אבל כאשר יש ניתוק מאהבת הבורא כראוי, וממילא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, כי אוהבים את ההצלחה הרוחנית ולא את 'ה' אלוקי ישראל', ממילא עבודת ה' נהיית עבודה פרטית של כל אחד, ואין מקום לביהמ"ק שמאחד את כלל האומה...].​

לחץ כדי לכווץ...

ראשית יישר כוח על דבריך הנפלאים.....
אבל איני חושב שניתן להסתכל על הסוגייה ברגיעות הנפש ולומר שלום עלי נפשי...
רבותי צריכים אנו להתעורר....
הרי בית המקדש נחרב בגלל דבר זה.....
וכעת כנראה הוא לא נבנה בגלל שלא עזבנו דרכינו הרעה ועדיין אנו מסובבים בשנאת ישראל עזה....
אמנם צדיקים אנחנו, רבות סוגיות פירקנו, הרבה דפים גמענו, הרבה שעות התייגענו, הרבה צדקות נתנו, הרבה תפילות התפללנו,
אבל את העיקר פספסנו......
מתי נתעורר ונשובה אל ה' ונביא את משיח צדקינו אלינו ונבנה את בית מקדשנו שהחרבנו...
מתי....

 

[אברך מעמיק]

אבל איני חושב שניתן להסתכל על הסוגייה ברגיעות הנפש ולומר שלום עלי נפשי...
רבותי צריכים אנו להתעורר....

לחץ כדי לכווץ...

בבחינה מסוימת התכוונתי לרמוז בהודעתי הקודמת כי הענין של 'אהבת ישראל' אינו רק ענין נקודתי שצריך לתקן, אלא הוא נעוץ עמוק עמוק ומגדיר את הרמה הרוחנית הכללית של האדם!
ואדרבה, עבודת ה' עצמה אינה שלימה, אצל מי שחסר לו ב'אהבת ישראל' כי זה מראה שחסר לו ב'אהבת ה'' ובשייכות האמיתית לעבודתו!

 

[מחזיק ברכה]

אהבת ישראל נובעת מאהבת ה', כי דרך האוהב את המלך שחש קרבה וחיבור לעבדיו.

וכן משמע באבות דר"נ (פרק טז) מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.​

היינו כי דרשו חז"ל את הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' שהוא נובע מחמת 'אני ה'', ואינו דבר בעל ערך עצמי מצד עצמו.
ולכן שנאת הרשעים היא עצמה נובעת מתוך אהבת ה', וככתוב 'אוהבי ה' שנאו רע'.

אגב, אם אין אהבת ישראל כראוי, הדבר מעיד כי החיבור להקב"ה חסר, ומי שחייו סובבים סביב הקב"ה ולא סביב עצמו, הוא מוכרח להיות מלא אהבה לעמו.

לחץ כדי לכווץ...

האם יהודי חילוני שמחלל שבת וכו' האם מצווה לאוהבו כי יש לו דין של תינוק שנשבה או שיש לו דין אפיקורוס?!
והאם לאותם אפיקורסין יש מצווה לשנאות אותם או שאין עבירה לשנאות אותם?!

 

[מבקש חיבור]

ידוע שיש חזו''א שאומר שכל החילוניים של ימינו יש להם דין של תינוק שנשבה
אם למישהו יש את המקור ויכול לצוטטו לטובת כולנו תבוא עלי הברכה!

 

[אברך מעמיק]

האם יהודי חילוני שמחלל שבת וכו' האם מצווה לאוהבו כי יש לו דין של תינוק שנשבה או שיש לו דין אפיקורוס?!

לחץ כדי לכווץ...

אתה נכנס לסוגיות רחבות שצריכות לימוד רציני בפני עצמו, ואם כי יצא לי פעם לעסוק בכמה מהסוגיות האלו, עם זאת לרוח הרעיונית של האשכול הזה, רק אומר הערה אחת שלדעתי מאוד חשובה.
אכן, מאוד יכול להיות שאין צורך לאהוב מחללי שבת, ומאוד הגיוני כי הלכתית הדין של 'תינוקות שנשבו' הוא לא כל כך מוכרח, אבל צריך לזכור כי יהודי צריך שהאהבה שלו והשנאה שלו יבואו מתוך אהבת ה' בלבד, אם הוא שונא אפיקורס, שלא ישנא אותו בגלל שהוא לא 'מהמפלגה שלי' והוא שולל לי תקציבים וכו' אלא בגלל שאהבתי נתונה לבורא ואני מקיים בעצמי 'אוהבי ה' שנאו רע' ו'משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה' וגו', שנאה כזו היא שנאה שתמיד גם יודעת מעצמה את הגבולות הראויים לה והנכונים לה באמת.
ואגב, יש לשון בראשית חכמה 'כשם שמצוה לאהוב את הרע כך מצוה לשנוא הרשעים' כלומר זה כשם, זה נובע מאותו שורש, כי אצל הצדיקים 'גם אהבה וגם שנאה... הכל לפניהם' (קהלת ט, א), השנאה והאהבה הכל זה נובע מהתאחדות אחת עם הבורא.

עכשיו כל אחד מוזמן לברר הלכתית את היסוד של 'ואהבת לרעך כמוך' את גדרי 'תינוקות שנשבו' ודין העובר עבירה, ולקיים בזה את ההלכה, אבל השורש חייב להיות ברור, אהבתנו ושנאתנו נעוצים רק באהבת ה' ויראתו ולא בשום גורם אחר, ובודאי לא אגואיסטי.

[מ"מ לגוף בענין ארמוז בקיצור, דין אהבת החבר תלויה בדין 'רעך' - עושה מעשה עמך, ועושה מעשה עמך כמדומני כי תלוי בעושה בפועל ואינו שייך לדין תינוק שנשבה, כך זכורני מבעל השבט הלוי, כי גם תינוק שנשבה סו"ס אינו עושה מעשה עמך, ורק אציין להודעה שכתבתי בפורום כאן, ואולי תהיה לתועלת].

 

[אברך מעמיק]

ידוע שיש חזו''א שאומר שכל החילוניים של ימינו יש להם דין של תינוק שנשבה
אם למישהו יש את המקור ויכול לצוטטו לטובת כולנו תבוא עלי הברכה!

לחץ כדי לכווץ...

כמדומני יור"ד ב, ס"ק כח.
אגב, ישנם כמה קטעי חזו"א השייכים לענין, אבל שם זה כמדומה הכי מפורש.

 

[אברך מעמיק]

[מ"מ לגוף בענין ארמוז בקיצור, דין אהבת החבר תלויה בדין 'רעך' - עושה מעשה עמך, ועושה מעשה עמך כמדומני כי תלוי בעושה בפועל ואינו שייך לדין תינוק שנשבה, כך זכורני מבעל השבט הלוי, כי גם תינוק שנשבה סו"ס אינו עושה מעשה עמך, ורק אציין להודעה שכתבתי בפורום כאן, ואולי תהיה לתועלת].

לחץ כדי לכווץ...

רק אוסיף, כי אמנם חיוב האהבה שייך לדין 'רעך' ועושה מעשה עמך, אבל גם אם לא אוהבים לא בהכרח שמותר לשנוא, כי לענין שנאה זה תלוי ב'אחיך' ככתוב 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ויותר קל להיכלל ב אחיך' מאשר ב'רעך' (ראה לדוגמא ב"ח חו"מ ריש סי' רכח).

 

[פנחס ע]

מרן הגריי"ל בלאך ב"שיעורי דעת" ח"א (מאמר "תמים תהיה עם ד' אלוקיך") כתב על ענין שנאת הרשעים,שהוא רגש נשגב ביותר של קנאת כבוד לקונו, שלא רק שיהי' האדם רחום וטוב לב, אלא יקנא גם כן לעלבון האמת ויכאב לו כשהרשעה מתגברת, וישמח כי חזה נקם. ותיקון העולם ע"י אבדן הרשעה נותנת שלימות בנפשו ומעוררת בו שמחה רבה בראותו אור האמת זורח והרשעים מורדי אור יאבדו, וכתב: ואל יחשוב האדם שהוא טוב לב באשר אינו שמח במפלתן של רשעים. כי אין זה ממעלת טובו, אלא מפני שלא נצטער במדה הראויה כשראה את דרכם צלחה להרוס ולאבד את הטוב והישר, ומשום כך לא ירגיש שמחה במפלתם, עכ"ל. ומשל לזה הביא שם מיתרו אשר היתה בו מידה גדולה של אהבת ישראל ורחמים על העשוקים, אך לא היתה דעת התורה נוחה הימנו על אשר לא היתה בו במידה השרושה מסירות לד' יתברך בהכרת האמת ודבקות אל הנעלה והנשגב ולא שמח בראותו נקמת ד' ברשעים מרגיזי קל. (עיין שם בספורנו) ועל זה כתב ובאמת יש לדעת כי אלה הדורשים תמיד מתינות בענינים רוחניים ואינם סובלים את הקנאות בעד קדושת ד' אין זה מטובם ומעלת נפשם, כי אם מחוסר מסירות לד' וקדושת שמו וההוכחה לזה כי הלא אם אך יפגעו בכבודם או בממונם יקפידו ויתרגזו ולא יהיו מתונים כלל, הרי שאין המתינות באה אצלם מתוך אהבת הבריות, אלא מפני שלא יכאב ליבם על עלבון האמת וחילול ש"ש ח"ו. עכ"ל.

 

[כערער בערבה]

מה גדר המצווה?
האם זה על כל אחד מישראל?
האם במומר לתיאבון או הכעיס או במין גם שייך המצווה?
ומה הרעיון שעומד מאחורי המצווה הזאת?
והאם אנו באמת מקיימים את המצווה הזאת או שהשלכנו אותה מאחורי גבינו בביזיון נורא ומשפיל?!

לחץ כדי לכווץ...

לפלא בדעתי שאף אחד לא הזכיר את 'לב התניא' - תניא פרק ל"ב שמדבר בפרוטרוט על כל הנושא.
ותמצית דבריו שוודאי כל אחד מצווה בכך, ואפי' על רשעים מצווה לאהוב את נפשו בלי קשר לחיוב לשנוא את מעשיו.
ומה שזה מצתייר כאחת מהמצוות הנדירות וחושבים כאי' הוא מהמצוות שאינם נוהגות בזמה"ז... מסביר התניא שא"א לאהוב יהודי באמת כל זמן שהאדם עושה את נפשו טפל וגופו עיקר, שהרי אם גופו עיקר, אזי גופו מונע מלאהוב את השני ומתנגד לכך. רק האנשים העושים את גופם טפל ונפשם עיקר אזי הוא יכול לאהוב את כל יהודי כנפשו ממש.

 

[אהבת הבריות]

הבעיה היא בתפיסה,
האם שייך אהבת ישראל כשאני לא סבור כמו הזולת,
האם מישהו שלא סובר כמוני יכול לאהוב אותי,
והרבה מהעיוותים והתפיסות השגויות עיקרם מהחינוך שקיבלנו,
כי כשעשיתי דבר רע אז הייתי אמור לקבל ביקורת ספציפית על המעשה,
אבל מעבר לביקורת לא זכרו והזכירו לי את המעשה,
אז נתפס לי במוח שאפשר לאהוב גם כשאני לא בסדר, ולא כמצופה,
אבל אם הכל שחור לבן,
דהיינו, שעכשיו כמה שעות כועסים עליי ולא רק באותו תחום שטעיתי,
אז נתפס לי במוח, אם מבקרים אותי אז אנחנו בנתק,
ואז אם אני לא מסכים עם השני אני ישר שונא אותו,
כי אין לי במוח משהו ביניים, אפשר לחלוק וממשיכים לאהוב.