כשבאה לטבריה היתה חברה טובה של הרבנית קוק תליט”א, חברות זו נמשכה עד יומה האחרון, ובכל דבר היתה נועצת עם הגר”ד קוק שליט”א.
בעת כתיבת המצבה, ביקש בנה לכתוב על המצבה שהיתה “בעלת תשובה אמיתית”, והעיר לו ידיד מסויים, שיש בזה אולי זלזול בנפטרת, כי מדוייק מזה, שלפני התשובה היתה מחללת שבת וכו’, ושמא עדיף להמנע מלכתוב זאת, ואפשר להסתפק בכתיבת דברים אחרים, וכשדברנו בזה יחדיו, החלטנו כרגיל, שאת ההכרעה נביא לשלחנו של הגר”ד קוק שליט”א.
והוא השיב: אין בדבר הזה שום חשש של גנאי ח”ו, ולענין מעשה ראוי לכתוב על המצבה שהיתה בעלת תשובה אמיתית, כיון שיש על ידי זה קידוש ה’ וחיזוק למי שבא על קברה, ובודאי שענין כזה יסב נחת רוח לנשמתה. עד כאן.
