ראיתי בספר דרשות בית ישי (טו בסופו ד"ה ובזה) של הרב שלמה פישר, הוא כותב הסבר מפליא מדוע האמוראים דוחקים בלשון המשנה.
לדבריו, האמוראים ידעו שהאמת עמהם בהסבר הדין אלא בגלל האיסור לחלוק על התנאים דחקו בלשון התנאים, להתאים דבריהם עם האמת עכת"ד. האם זה הסבר מקובל?
נתקלתי באקראי לאשכול חשוב זה.
רק אבהיר שהפלא הגדול שקיים בתלמוד רבות, אינו ניכר אך בהסברים מעורפלים ומתמיהים במשניות אלא אפילו בתורה עצמה (כך שהביאור הנ"ל אינו רלוונטי) אביא דוגמא שלמדתיה לפני מספר שעות, רב חנינא בב"ב כג, א הכריע שרוב עדיף מקרוב (והוי מסברא כדאי' ברעק"א בחולין יא, א ובשאילתות ועוד) ועבור הנחה זו דחק את כל פרשת 'עגלה ערופה' האמורה במפורש בתוה"ק - להיכ"ת שאין סביב החלל עוד עיר אחרת הגדולה הימנו, וכן מדובר בעיר היושבת בין הערים.
האמת היא, שהיום כשלמדתי - נוכחתי לדבר המפליא הזה באחת הסיטואציות הכי חזקות שלה (סי"ד שנתקלתי באקראי לאשכול זה) יעוי' בב"ב יט, ב בדברי שמואל שפסק שכל דבר שרוצה לחצוץ בו בין שני בתים צריך לבטולו, הגמרא התקשתה בתחילה בגוף דבריו מסברא (מדוע נקט רקיק דוקא, מדוע זה יוכל להוות חציצה הרי זה דבר המקבל טומאה) עד כאן החרשתי.
אבל הפלא הגדול שניכר מכאן והלאה הוא פשוט הפלא ופלא, הקשו עליו מאהלות ו, ב שתבן חוצצת והוקימוה באופן שהיא רקובה, יש בה קוצים, ושהיא לחה ורטובה, וכך לגרגורות דאי' שחוצצות ופירשוה בהתליעו. אחר כך הביאו תוספתא באהלות יד, ו - שם בכלל יש חוכא ואיטלולא שאי' שם שעשבים חוצצים וביאוריה בסם המות, לגבי עשבים שעלו מאליהם הוקימו בכותל חורבה, לגבי מטלוניות אמרו שזה דוקא בבד עבה שדומה לשק רק מוקטן יותר, אבר ובשר המדולדלים ה"ד באדם ישר שלא יצערה והבהמה עצמה קשורה, טמאה, וחלשה, וגבי עוף ששכן בחלון תירצוהו באופן שהוא קשור, טמא, חלש וסורט בנ"א, וכעי"ז הוקימו לההיא דעכו"ם היושב בחלון שעסקינן כשהיה עכו"ם מצורע וכפות, וכך היה מחבושי מלכות, וגבי בן שמנה המונח בחלון העמידוהו בהשבת, ומלח היינו בהיכ"ת שהוא מר ושיש בו קוצים, ושתחתיו יש פיסת חרס, וכלי החרס שהובהר שחוצץ ה"ד בשנקוב ומטונף, וכך הס"ת עקרונית אינה חוצץ אלא שעסקו דווקא בבלוי ושהיה אפשר לקיים בו את חובת הגניזה בהמשך השארתו בחלון, הפלא הזה הוא פליאה גדולה בכל קנה מידה, וכיוצ"ב בש"ס למאות ואלפים.
אפשר לקחת את האשכול לכיוון מוסרי וערכי של 'אמונת חכמים' וכיו"ב, ואפשר לקחת את זה יותר לכיון שדבר שהוא בעל תוכן שכלתני והגיוני אזי הוא נעוץ בקרקע כמסמרות - ואפשר לפיו להעמיד משניות (ואפילו את התורה עצמה) באוקימתות דחוקות מאד, (אולם הדבר עצמו קשה וכנראה כמש"כ הרב @עומק המושג כאן כך אני הבנתי עד היום ואכתי צ"ת).