אידיש (14 צופים)

[בד קודש]

חשבתי, ואינני מסכים

לחץ כדי לכווץ...

"הגדרה היא תיאור לשוני מדויק וממצה של מושג כלשהו. ההגדרה משתמשת במונחים לשוניים אחרים כדי להביא לזיהויים המדויק של המושג להבדילו ממושגים אחרים. הגדרה של מושג עונה על השאלה "מהו אותו מושג", בין אם הוא אובייקט מוחשי או רעיון מופשט". [מתוך ויקיפדיה]

"תֵּאוּרוֹ שֶׁל דָּבָר לְשֵׁם זִהוּיוֹ וְהַבְדָּלָתוֹ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים, בֵּאוּר" [מילון]

כיון שגם אם אחרים ג''כ מוגדרים ככה, מ''מ זה ההגדרה שלו ג''כ ואין לו הגדרה נפרדת
כשהקב''ה הוא אחד זה עוד לא מחייב שאין יחידות כמוהו לפני שיש בזה עיקר נפרד בי''ג עקרים

לחץ כדי לכווץ...

עי' רמב"ם הלכות יסודי התורה וז"ל:
"אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים. אלא אחד. שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם. לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה. ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות"
היינו שכשנצטוינו להכיר בכך ש"אין יחידות כמוהו" לא הכוונה שאין עוד יחיד (שזה לא יתכן) אלא שצורת ייחודו לא דומה למה שאנו מכירים, והוא כי אנו מכירים גוף שמחולק לאיברים וכו' והוא אחד שלם לחלוטין.

 

[שי למורא]

הסבר מדוע.
למה הגדרה של מישהו אחד כולה להמשיך להגדיר אותו כשיש עוד מאותה הגדרה בעולם, והם לא כמוהו.

לחץ כדי לכווץ...

לשיטתך, מה הפירוש אתה 'קדוש'. ושמך 'קדוש', ו'קדושים' בכל יום יהללוך סלה.
כבר הובא לעיל, שכל דבר מופרש ומיוחד נקרא קדוש, ויכול להיות הרבה דברים מופרשים ומיוחדים,
כמו קידושין, שהיא מופרשת מכל העולם, ומיוחדת לבעלה
ו'קדושים תהיו', הכוונה להיות מופרש או מטומאה לשי' רש"י, או מתאוות העולם הזה לשי' הרמב"ן.
כמו כן, יכול להיות שתי לשונות, וכל לשון יש לו את המאפיין שלו, שבזה הוא מיוחד ומופרש.

נ.ב. איני נכנס לעצם הדיון, אם אידיש הוא שפה קדושה או לא, כי מסברא איני רואה בה שום קדושה, ואין זה צריך לפנים,
ובר מן דין, לדעתי לשון הקודש יש לו ב' פירושים, א, שי' הרמב"ם הנ"ל, ולפי זה אין לשון הקודש קדוש בעצם, וא"כ גם לשיטתך יכול להיות עוד לשונות קדושים, ב, שי' הרמב"ן הנ"ל שבלשון זו דיבר הקב"ה עם הנביאים וכדו', ולפי זה אין הלשון 'קודש', אלא הוא לשון שמשתמשים בו לדברים קדושים, ולפי זה אין עוד לשון שמשתמשים בו לדברים אלו שמנה הרמב"ן.

 

[אוהב ספר]

"תֵּאוּרוֹ שֶׁל דָּבָר לְשֵׁם זִהוּיוֹ וְהַבְדָּלָתוֹ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים, בֵּאוּר" [מילון]

לחץ כדי לכווץ...

אבל ניתן להגדיר שניים כאלו בלי שום בעיה

אני ממש מתבייש בשבילך!

לחץ כדי לכווץ...

אני מפרגן לך את זה באהבה...
תסתכל ברמב''ם בפיה''מ בחלק, שהוא המקור לי''ג עיקרים, ותראה כי אתה ודאי צודק, אבל זה שני דברים, בעיקרון מה שמגדירים אותו אחד, שזה העיקר הראשון, לא מחייב שאין עוד אחד, ובשביל זה מגיע העיקר השני עיי''ש

 

[בד קודש]

לשיטתך, מה הפירוש אתה 'קדוש'. ושמך 'קדוש', ו'קדושים' בכל יום יהללוך סלה.
כבר הובא לעיל, שכל דבר מופרש ומיוחד נקרא קדוש, ויכול להיות הרבה דברים מופרשים ומיוחדים,
כמו קידושין, שהיא מופרשת מכל העולם, ומיוחדת לבעלה
ו'קדושים תהיו', הכוונה להיות מופרש או מטומאה לשי' רש"י, או מתאוות העולם הזה לשי' הרמב"ן.
כמו כן, יכול להיות שתי לשונות, וכל לשון יש לו את המאפיין שלו, שבזה הוא מיוחד ומופרש.

לחץ כדי לכווץ...

מצויין!
אתה מחזק את דברי שקדוש זה תואר וקודש זו הגדרה.

קדושה היא הפרשה.
אם אנחנו מגדירים דבר כקדוש, דהיינו שיש הרבה שפות כולם באותה קבוצה ורק לאחד מהם אנו נותנים את ההגדרה הזו - הרי שזה חייב להיות הגדרה המבדילה אותו מכולם.
משא"כ כשאנו אומרים על מישהו קדוש או שהבורא מצווה להיות קדוש, יכול להיות הרבה מאד שנכללים בתואר או בציווי הזה.
ייש"כ עצום על הסיוע.

 

[בד קודש]

אבל ניתן להגדיר שניים כאלו בלי שום בעיה

לחץ כדי לכווץ...

אוי! מה יהיה הסוף??
אולי תבאר לי אתה מה הכוונה במילים "והבדלתו מדברים אחרים"?
אם יש עוד כמוהו לא הבדלת אותו ולא הסברת מה הוא שונה, אלא מה הם - כל הדומים לו בהגדרה - שונים מאחרים.

אני מפרגן לך את זה באהבה...
תסתכל ברמב''ם בפיה''מ בחלק, שהוא המקור לי''ג עיקרים, ותראה כי אתה ודאי צודק, אבל זה שני דברים, בעיקרון מה שמגדירים אותו אחד, שזה העיקר הראשון, לא מחייב שאין עוד אחד, ובשביל זה מגיע העיקר השני עיי''ש

לחץ כדי לכווץ...

מהכ"ת?
לא כתוב כך בשום מקום.

 

[אוהב ספר]

אולי תבאר לי אתה מה הכוונה במילים "והבדלתו מדברים אחרים"?
אם יש עוד כמוהו לא הבדלת אותו ולא הסברת מה הוא שונה, אלא מה הם - כל הדומים לו בהגדרה - שונים מאחרים.

לחץ כדי לכווץ...

אולי תבאר לי איך זה שכל הכהנים מובדלים משאר ישראל?

 

[בד קודש]

אני מפרגן לך את זה באהבה...
תסתכל ברמב''ם בפיה''מ בחלק, שהוא המקור לי''ג עיקרים, ותראה כי אתה ודאי צודק, אבל זה שני דברים, בעיקרון מה שמגדירים אותו אחד, שזה העיקר הראשון, לא מחייב שאין עוד אחד, ובשביל זה מגיע העיקר השני עיי''ש

לחץ כדי לכווץ...

ממש לא. העיקר הראשון הוא עצם מציאות ד' יתברך.
העיקר השני הוא אחדותו השלמה.

כנראה ראית את זה בויקיטקסט, ראיתי עכשיו ששם העיקר השני עצמו מחולק לשני קטעים..

אולי תבאר לי איך זה שכל הכהנים מובדלים משאר ישראל?

לחץ כדי לכווץ...

פשוט מאד.
ההגדרה של כהנים לא הייתה להגדיר כהן אחד אלא את כולם.
משא"כ בשפות, שיש מספר שפות יחדיו, בקבוצה אחת. ויצאה לה ולשון הקודש והוגדרה אחרת משאר בני קבוצתה.

 

[אוהב ספר]

ממש לא. העיקר הראשון הוא עצם מציאות ד' יתברך.
העיקר השני הוא אחדותו השלמה.

לחץ כדי לכווץ...

גם בראשון הוא מזכיר אחדותו

רמב"ם על סנהדרין י – ויקיטקסט

he.wikisource.org

 

[בד קודש]

גם בראשון הוא מזכיר אחדותו

לחץ כדי לכווץ...

אמת.
בראשון החיוב להכיר בעצם זה שהוא אחד כפשוטו, חלק מהאמונה במציאותו.
בשני הציווי הוא על אחדותו השלימה כמו שביארתי.

 

[מנחם שרייבער]

"בכל הדורות, נזהרו שלומי אמוני ישראל, שלא לשנות כקוצו של יו"ד בלשון הקודש,
בידיעה ברורה שבכך עלולים להחריב את העולם, ולשם כך פיתחו שפות דיבור יום
יומי, כדי ליחד את לשון הקודש, לדברים שבקדושה בלבד, עד אשר "ובני פריצי עמך,
ינשאו להעמיד חזון ונכשלו - קמו מרשיעים, ורבו המתפרצים, וברגל גאוה רמסו את
כל הקדוש והיקר לנו, שלחו יד בלשון קודשנו, הוסיפו וגרעו, חידשו וביטלו, טמאו את
היכל הקודש, ופסלו במגעם את טהרת הלשון. עיין במאמרו הנוקב של האדמו"ר מסאטמר
זצ"ל בספרו "ויואל משה" - מאמר לשה"ק.
מלחמת "הקודש" שניהלו אנשים אלו, להחדרת העברית כשפת הדבור בעם, היתה
במטרה מוצהרת להשתלט על רוחו של העם היושב בציון, וכך קבע נשיא ההסתדרות
הציונית, בהרצאה שמסר בווינה אב תרע"ג
"שלטון השפה העברית בארץ ישראל, הוא לא רק שלטון של שפה, אלא גם כח
פוליטי גדול שקובע את חותמו על הארץ, ובמידה ידועה מקנה אותה אל העם המדבר
בה. התרשלות והיסח הדעת במקצוע מכובד זה, הינם לא רק דלדול התרבות, אלא גם
דלדול הכוחות המדיניים, ורפיון העבודה הפוליטית".
וכך הצהיר בועידת צירי רוסיה, מיסד בית"ר: "אין כאן רק ענין של תרבות אלא ענין
מדיני, של קיום האומה כגורם מדיני, הזכויות הראשונות שיכולה אומתנו לקבל כאומה
מדינית, הינה הזכות ללשון לאומית".
"חיכך כיין הטוב - דובב שפתי ישנים כשם שיין נפסל לשמוש עקב מגע זר, כך
השפה נטמאת, כאשר חלו בה ידי מרשיעי ברית הלשון, אשר בזדון לבם, מוסיפים פשע
על פשע, לכנות את לשון העילגים שהמציאו "החייאת הלשון"! - עליהם נמליץ "ונבחר

.
מוות מחיים"
העברית המדוברת לא זו בלבד שאינה מסייעת לדובריה להבין אל נכון את כתבי
הקודש, הרי היא מהווה מחסום להבנה זו! סילוף כוונת המילים, כה חדר להכרתינו, שאין
אנו מעלים על דעתנו, שיש צורך לבדוק את נכונות כוונת המילה הקדושה, ההסבר
המקובל הינו מושכל ראשון, וכאשר היסוד לקוי, הבסיס מוטעה, אין כל תקוה להבנה
ישרה של דברי אלוקים חיים.
זכורני, לפני שנים אחדות, הסבו על שולחני שני בחורי ישיבה מארה"ב, דוברי
אנגלית ואידיש בלבד, וכן שנים מבני הלומדים בארה"ק בישיבות הקדושות, ובחנתי את
הסועדים מהו הפרוש הנכון של המילה "שוליים"מילה תנכית, הנפוצה גם בגמרא שלא
להפתעתי, שני בני, דוברי העב"מ, שגו בפירוש המדוייק של המילה, ואילו תושבי חו"ל,
אכן ביארוה נכון!
חוששני, שאם הייתי שואל מה פירוש המילה "עיקרים" גם כאן הייתי נוכח בפירוש
השגוי של ילידי הארץ, הסוברים שיתר התורה הינה טפלה ולא "עיקרית"...
מי מבני ארצנו, אינו יודע מהו אקדח ומהי אריזה? מהו לפתן ומהי בלורית? מהו
חישול ומהי חדירה? מהו מוקד ומהי מריצה? מהו פוך ומהי רעמה? מהי פעולת המרביץ,
ומהי פעולת המתמודד? מי הוא עורך הדין ומי המסגר והשרברב? מי מבני ארצנו, מעלה
בדעתו שאין כל קשר בין ידיעותיו ביחס למילים אלו, ובין הסברם היחידי הנכון בשפת
התורה וחז"ל?
"גלות הלשון", "שפחה כי תירש גבירתה"הנה חלק מ"גלות הרוח" של דורנו דור

.
ה"חשך המכסה ארץ, וערפל לאומים", טרם "ועליך יזרח ה'"
אודה ואבוש שגם אני "מן המשכילים יכשלו". כיליד הארץ וכמדבר בלשון עמו
קשה לי לזהות את המילים השגויות, ולעיתים הנני תמה על עצמי, כאשר מגלה הקב"ה
את עיני, לראות נכוחה מילה נוספת, כיצד יתכן שעד כה לא חשתי בסילוף המשמעות?
והעולה על כולנה שכאשר הנני מבאר את המשמעות הנכונה הריני חוזר ומשתמש בעברית
המשובשת לצורך באור הדברים כ"טובל ושרץ בידו",... כה עמוקה היא גלות הלשון!
קושי נוסף לאתר את המילים השגויות נובע מהשינויים הבלתי פוסקים בעב"מ.
מטבעות לשון ומושגים שהיו ידועים ומקובלים בין דוברי העברית במאה הי"ט למנינם,
ואפילו במחצית הראשונה של המאה העשרים למנינם, פסקו, לעיתים, להיות שימושיים
בימינו, ואיש אינו יודע את כוונתם הנכונה.
מי יבין כיום בטוי כמו "חד גדיא" )כלא(? לא רבים יזהו "בית כסא" עם "שרותים",
"טראסק" עם מהומה, "גרוס" עם תריסר בריבוע, "פבריקה" עם "מפעל", "עלים" עם
דפים, "בית עין" עם משקף, "שררה" עם פקיד בכיר, "פדיון" עם מתת לרבי, "בר מינן"
עם הנפטר, "אמה" עם סבון נוזלי, ו"אקונומיקה" עם חסכנות! אולי יש המכיר ומבין את
המילה "ספיחס"?...
להלן דוגמת קטע מאחד ה"סופרים", ש"יצירותיו" נלמדות למבחני הבגרות בספרות:
"לא תטחרו? - דיכי, סיפור בלא בושה לומר, גבור ממך, עמד היות - אלו נערים ישכם
כמותכם, הידין בתכף לזו זו - יא! אדהכי! האידנא שבו על ידי, היכמה שניכם קוזקים
נאים, גלל כן - דיכי הרי ישן היה לחדא לחדא - זו לזו זו מלאכה, באפשר לאמר! - הוציאו
לי הדלי, כאשר אנוכי, פלי דבר, הרי לי שעה מוכה מעלה ומעלה, כמה בי כוחי, כמה
כאשר רגז כלומר יצא בין האכרים, הכי כך הכי, אכדין משמע אין אדמה לעם, לחוד, עמד
היות, לפריצים, והכי זה צד כך? ולא ידע הרי, דיכי הלכה, הרי בלי מדעו נעשה הכל,
כאשר אומרים לו שם מילים שונות, מביעים, כלומר: והוא בלי ידע, מבלי יוכלה שמע,
לידע כלום" - כמדומני, שקשה לבן דורנו להבין אפילו אחד המשפטים שבקטע זה, וכן
את המשפט הבא "צורת הבטוי להתברכות ועקרון השוויון לצדדים בה"...
כלומר: כל הנאמר בקונטרס זה, הינו נכון לתקופתינו בלבד, יתכן בהחלט שבמהלך
השנים הבאות עד ביאת גואל צדק בב"א, יחולו שינויים נוספים, הן שבושי משמעות והן
תיקוני משמעות.
עלינו לדעת, שבנוסף לאמור חלו שינויים וחידושים גם בכללי הניקוד,
בהגדרות שוא נע - שוא נח, קמץ קטן וקמץ גדול, חולם ושורוק, דגש קל אחר אהו"י,
נסוג אחור, וכד' כך בכללי מלעיל - מלרע, בסיומות זכר ונקבה, יחיד רבים, החלפת בניני
הפועל, ויש שבקשו לבטל לחלוטין את מילת היחס "את", הגרש הפך לסימן למבטא שונה
של האות )אפוסטרופ(, והגרשיים לסימון ראשי תיבות.
השם יצילנו מהם...

 

[אחד יחיד]

"בכל הדורות, נזהרו שלומי אמוני ישראל, שלא לשנות כקוצו של יו"ד בלשון הקודש,
בידיעה ברורה שבכך עלולים להחריב את העולם, ולשם כך פיתחו שפות דיבור יום
יומי, כדי ליחד את לשון הקודש, לדברים שבקדושה בלבד, עד אשר "ובני פריצי עמך,
ינשאו להעמיד חזון ונכשלו - קמו מרשיעים, ורבו המתפרצים, וברגל גאוה רמסו את
כל הקדוש והיקר לנו, שלחו יד בלשון קודשנו, הוסיפו וגרעו, חידשו וביטלו, טמאו את
היכל הקודש, ופסלו במגעם את טהרת הלשון. עיין במאמרו הנוקב של האדמו"ר מסאטמר
זצ"ל בספרו "ויואל משה" - מאמר לשה"ק.
מלחמת "הקודש" שניהלו אנשים אלו, להחדרת העברית כשפת הדבור בעם, היתה
במטרה מוצהרת להשתלט על רוחו של העם היושב בציון, וכך קבע נשיא ההסתדרות
הציונית, בהרצאה שמסר בווינה אב תרע"ג
"שלטון השפה העברית בארץ ישראל, הוא לא רק שלטון של שפה, אלא גם כח
פוליטי גדול שקובע את חותמו על הארץ, ובמידה ידועה מקנה אותה אל העם המדבר
בה. התרשלות והיסח הדעת במקצוע מכובד זה, הינם לא רק דלדול התרבות, אלא גם
דלדול הכוחות המדיניים, ורפיון העבודה הפוליטית".
וכך הצהיר בועידת צירי רוסיה, מיסד בית"ר: "אין כאן רק ענין של תרבות אלא ענין
מדיני, של קיום האומה כגורם מדיני, הזכויות הראשונות שיכולה אומתנו לקבל כאומה
מדינית, הינה הזכות ללשון לאומית".
"חיכך כיין הטוב - דובב שפתי ישנים"19 כשם שיין נפסל לשמוש עקב מגע זר, כך
השפה נטמאת, כאשר חלו בה ידי מרשיעי ברית הלשון, אשר בזדון לבם, מוסיפים פשע
על פשע, לכנות את לשון העילגים שהמציאו "החייאת הלשון"! - עליהם נמליץ "ונבחר

.
מוות מחיים"
העברית המדוברת לא זו בלבד שאינה מסייעת לדובריה להבין אל נכון את כתבי
הקודש, הרי היא מהווה מחסום להבנה זו! סילוף כוונת המילים, כה חדר להכרתינו, שאין
אנו מעלים על דעתנו, שיש צורך לבדוק את נכונות כוונת המילה הקדושה, ההסבר
המקובל הינו מושכל ראשון, וכאשר היסוד לקוי, הבסיס מוטעה, אין כל תקוה להבנה
ישרה של דברי אלוקים חיים.
זכורני, לפני שנים אחדות, הסבו על שולחני שני בחורי ישיבה מארה"ב, דוברי
אנגלית ואידיש בלבד, וכן שנים מבני הלומדים בארה"ק בישיבות הקדושות, ובחנתי את
הסועדים מהו הפרוש הנכון של המילה "שוליים"מילה תנכית, הנפוצה גם בגמרא שלא
להפתעתי, שני בני, דוברי העב"מ, שגו בפירוש המדוייק של המילה, ואילו תושבי חו"ל,
אכן ביארוה נכון!
חוששני, שאם הייתי שואל מה פירוש המילה "עיקרים" גם כאן הייתי נוכח בפירוש
השגוי של ילידי הארץ, הסוברים שיתר התורה הינה טפלה ולא "עיקרית"...
מי מבני ארצנו, אינו יודע מהו אקדח ומהי אריזה? מהו לפתן ומהי בלורית? מהו
חישול ומהי חדירה? מהו מוקד ומהי מריצה? מהו פוך ומהי רעמה? מהי פעולת המרביץ,
ומהי פעולת המתמודד? מי הוא עורך הדין ומי המסגר והשרברב? מי מבני ארצנו, מעלה
בדעתו שאין כל קשר בין ידיעותיו ביחס למילים אלו, ובין הסברם היחידי הנכון בשפת
התורה וחז"ל?
"גלות הלשון", "שפחה כי תירש גבירתה"הנה חלק מ"גלות הרוח" של דורנו דור

.
ה"חשך המכסה ארץ, וערפל לאומים", טרם "ועליך יזרח ה'"
אודה ואבוש שגם אני "מן המשכילים יכשלו". כיליד הארץ וכמדבר בלשון עמו
קשה לי לזהות את המילים השגויות, ולעיתים הנני תמה על עצמי, כאשר מגלה הקב"ה
את עיני, לראות נכוחה מילה נוספת, כיצד יתכן שעד כה לא חשתי בסילוף המשמעות?
והעולה על כולנה שכאשר הנני מבאר את המשמעות הנכונה הריני חוזר ומשתמש בעברית
המשובשת לצורך באור הדברים כ"טובל ושרץ בידו",... כה עמוקה היא גלות הלשון!
קושי נוסף לאתר את המילים השגויות נובע מהשינויים הבלתי פוסקים בעב"מ.
מטבעות לשון ומושגים שהיו ידועים ומקובלים בין דוברי העברית במאה הי"ט למנינם,
ואפילו במחצית הראשונה של המאה העשרים למנינם, פסקו, לעיתים, להיות שימושיים
בימינו, ואיש אינו יודע את כוונתם הנכונה.
מי יבין כיום בטוי כמו "חד גדיא" )כלא(? לא רבים יזהו "בית כסא" עם "שרותים",
"טראסק" עם מהומה, "גרוס" עם תריסר בריבוע, "פבריקה" עם "מפעל", "עלים" עם
דפים, "בית עין" עם משקף, "שררה" עם פקיד בכיר, "פדיון" עם מתת לרבי, "בר מינן"
עם הנפטר, "אמה" עם סבון נוזלי, ו"אקונומיקה" עם חסכנות! אולי יש המכיר ומבין את
המילה "ספיחס"?...
להלן דוגמת קטע מאחד ה"סופרים", ש"יצירותיו" נלמדות למבחני הבגרות בספרות:
"לא תטחרו? - דיכי, סיפור בלא בושה לומר, גבור ממך, עמד היות - אלו נערים ישכם
כמותכם, הידין בתכף לזו זו - יא! אדהכי! האידנא שבו על ידי, היכמה שניכם קוזקים
נאים, גלל כן - דיכי הרי ישן היה לחדא לחדא - זו לזו זו מלאכה, באפשר לאמר! - הוציאו
לי הדלי, כאשר אנוכי, פלי דבר, הרי לי שעה מוכה מעלה ומעלה, כמה בי כוחי, כמה
כאשר רגז כלומר יצא בין האכרים, הכי כך הכי, אכדין משמע אין אדמה לעם, לחוד, עמד
היות, לפריצים, והכי זה צד כך? ולא ידע הרי, דיכי הלכה, הרי בלי מדעו נעשה הכל,
כאשר אומרים לו שם מילים שונות, מביעים, כלומר: והוא בלי ידע, מבלי יוכלה שמע,
לידע כלום" - כמדומני, שקשה לבן דורנו להבין אפילו אחד המשפטים שבקטע זה, וכן
את המשפט הבא "צורת הבטוי להתברכות ועקרון השוויון לצדדים בה"...
כלומר: כל הנאמר בקונטרס זה, הינו נכון לתקופתינו בלבד, יתכן בהחלט שבמהלך
השנים הבאות עד ביאת גואל צדק בב"א, יחולו שינויים נוספים, הן שבושי משמעות והן
תיקוני משמעות.
עלינו לדעת, שבנוסף לאמור חלו שינויים וחידושים גם בכללי הניקוד,
בהגדרות שוא נע - שוא נח, קמץ קטן וקמץ גדול, חולם ושורוק, דגש קל אחר אהו"י,
נסוג אחור, וכד' כך בכללי מלעיל - מלרע, בסיומות זכר ונקבה, יחיד רבים, החלפת בניני
הפועל, ויש שבקשו לבטל לחלוטין את מילת היחס "את", הגרש הפך לסימן למבטא שונה
של האות )אפוסטרופ(, והגרשיים לסימון ראשי תיבות.
השם יצילנו מהם...

לחץ כדי לכווץ...

מה זה?
ומאיפה זה?

 

[מנחם שרייבער]

מה זה?
ומאיפה זה?

לחץ כדי לכווץ...

מה זה? זה מאמר נוקב נגד שפת הטומאה עברית מאיפה זה ? ממקום טוב!!!

 

[הצעיר שבחבורה]

בכל הדורות, נזהרו שלומי אמוני ישראל, שלא לשנות כקוצו של יו"ד בלשון הקודש,

לחץ כדי לכווץ...

לא בכל הדורות

 

[מנחם שרייבער]

לא בכל הדורות

לחץ כדי לכווץ...

איזה דורות לא של הרב הגאון רבי משה מנדלסון שר"י או איזה דור?.

 

[הצעיר שבחבורה]

איזה דורות לא של הרב הגאון רבי משה מנדלסון שר"י או איזה דור?.

לחץ כדי לכווץ...

בזמן חז"ל
וגם אחריהם

 

[מנחם שרייבער]

בזמן חז"ל
וגם אחריהם

לחץ כדי לכווץ...

קרה טעויות אולי אבל לא נזהרו חס ושלום?!

 

[הצעיר שבחבורה]

קרה טעויות אולי אבל לא נזהרו חס ושלום?!

לחץ כדי לכווץ...

טעויות? לחז"ל?
הרי לשון מקרא לחוד ולשון משנה לחוד.
ולא, שפה היא דבר חי.

 

[מנחם שרייבער]

לא בכל הדורות

לחץ כדי לכווץ...

לא היה טעויות רק בכוונה תחילה באו לשנות?! מאיפה ילפינן הכי

 

[הצעיר שבחבורה]

לא היה טעויות רק בכוונה תחילה באו לשנות?! מאיפה ילפינן הכי

לחץ כדי לכווץ...

פוק חזי בספרות התורנית לדורותיה

 

[מנחם שרייבער]

פוק חזי בספרות התורנית לדורותיה

לחץ כדי לכווץ...

האם הרב יכול להחכים אותנו ולהביא כאן מקורות בתודה מראש