- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,465
- נקודות
- 1,280
שנה אחת בערב חג הסוכות, סיכם רבינו עם נכדו, שבערב לאחר סעודת החג יבוא אליו ללמוד, "ואם תראה כי פניתי לנוח מעט" – אמר הסבא – "תעיר אותי בבקשה!".
הסעודה בבית הנכד התמשכה מעט, וכשהגיע לבית הסבא הגדול, מצא כי אכן רבינו פנה לנוח, והוא התנמנם על מיטתו בסוכה. ידע הנכד את סדריו העמוסים לעייפה של רבינו, על אחת כמה וכמה בטרדות ערב החג, ועד כמה נחוצה שינה זו לסבו, שגם בגילו המופלג אינו נותן מנוח לעצמו, נמנע מלהעירו והלך לדרכו.
למחרת הביע רבינו את צערו העמוק על שלא העירוהו, ועל השעות שהלכו לבטלה מבלי שוב. ניסה הנכד לנחמו, ואמר: "הלא אותן שעות לא הלכו לבטלה, הסבא הרי קיים באותו זמן מצוה דאורייתא של שינה בסוכה".
ורבינו הישיש, שמאחוריו עשרות שנים של עמל ויגיעה בתורה והרבצתה, אינו מתנחם: "אוי, ממצוות שכאלו הלא אשאר עם הארץ גמור".
הסעודה בבית הנכד התמשכה מעט, וכשהגיע לבית הסבא הגדול, מצא כי אכן רבינו פנה לנוח, והוא התנמנם על מיטתו בסוכה. ידע הנכד את סדריו העמוסים לעייפה של רבינו, על אחת כמה וכמה בטרדות ערב החג, ועד כמה נחוצה שינה זו לסבו, שגם בגילו המופלג אינו נותן מנוח לעצמו, נמנע מלהעירו והלך לדרכו.
למחרת הביע רבינו את צערו העמוק על שלא העירוהו, ועל השעות שהלכו לבטלה מבלי שוב. ניסה הנכד לנחמו, ואמר: "הלא אותן שעות לא הלכו לבטלה, הסבא הרי קיים באותו זמן מצוה דאורייתא של שינה בסוכה".
ורבינו הישיש, שמאחוריו עשרות שנים של עמל ויגיעה בתורה והרבצתה, אינו מתנחם: "אוי, ממצוות שכאלו הלא אשאר עם הארץ גמור".