ובפנ"י תירץ שישים ריבוא אותיות עם התרגום
הפני יהושע במסכת קידושין (דף ל, א)
מהלך נוסף כתב שם הפני יהושע, שכל אות שבתורה יש לה שתי בחינות, עניין הכתיבה, ועניין קדושת הקריאה שדיבר ה' עם משה. ונמצא שיש להחשיב כל אות פעמיים, אחד משום הקריאה ואחד משום הכתיבה. אף שלפי זה יוצא יותר משישים ריבוא, מכל מקום יש כמה אותיות שאין ניכרים במבטא, ואין בהם אלא בחינת הכתיבה, כמו הווי"ן והאלפי"ן שבאמצע התיבה, וממילא נמצא בדיוק שישים ריבוא.
והחסד לאברהם כותב שישים ריבוא אותיות עם מילוי ומילוי דמילוי (אל"ף היא שמונה אותיות - א' ל׳ פ', ל׳ מ׳ ד', פ׳ א').
אמנם החיד"א מעיד בספרו מדבר קדמות (מערכת יד אות ד), שהגאון בעל בנין שאול מאמסטרדם זצ"ל פגש אותו ושטח לפניו את תהייתו על דברי זקנו בעל חסד-לאברהם: הרי אם נחשב גם את המילואים נגיע למספר עצום של יותר ממיליון אותיות. אף החיד"א עצמו טרח בתמיהה זו וכותב: "וגם אני בעניי נלאיתי לצדד כמה צדדים וחשבונות רבים ולא מצאתי מנוח".
ובעה"ת תירץ שישים ריבוא עם האותיות הנעלמות שאינן נכתבות, כגון ו״ו בחולם חסר, יו"ד בחיריק חסר, וכן אל"ף וה"א.
בליקוטי תורה (פרשת בהר) בעל פי מה שכתב רש"י במסכת כתובות (דף סט, ב ד"ה ינחם) וז"ל: "אין לך לומר פת"ח בשום אות אלא אם כן א' או ה' סמוכין לו, או על פי הנקודה שתחתיה והיא באה במקום אות, כאילו כתיב ינאחם" עכ"ל. נמצא שהנקודה נחשבת כמו אות, ולמשל פת"ח נחשבת כאילו כתוב שם אל"ף, וכן בניקוד חיריק נחשב כאילו כתוב שם אות י', וכיוצ"ב, ולפי זה אפשר לבוא לחשבון של ס' ריבוא אותיות.
יש שתירצו שזה כולל התגים או עם האווירים שבין האותיות
הג"ר ראובן מרגליות זצ"ל בספרו המקרא והמסורה (סימן יב), וכן בספר נצוצי הזוהר מעלה תירוץ מחודש. על פי הידוע שהתורה נכתבה אש שחורה על גבי אש לבנה, דהיינו שגם לרווח הלבן שבין האותיות יש קדושה כקדושת אותיות, על כן גם הרווחים נכנסים במניין של שישים ריבוא אותיות.
בהגהות ברוך טעם על הפני יהושע (נדפס בפני יהושע הוצאת אור החמה) כותב עוד מהלך: ידוע שכל אות הנכתבת בספר תורה, מורכבת מכמה אותיות, למשל כשכותבים את האות מ' כותבים צורת כ' ומחברים אליה צורת ו'; והאות ש' מורכבת משלשה ווי"ן; וכן הרבה כיוצ"ב, ועל פי זה יובן החשבון של ס' ריבוא אותיות לתורה.
תירוץ מדוקדק ומדויק ביותר כתבו כמה אחרונים (שמע שלמה, אלגאזי, בהקדמת המו"ל; ספר משנת אברהם; אמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל): כאשר סופר-סת"ם כותב אותיות בספר תורה עליו לחשב את גודל האות לפי החשבון של כמה פעמים נכנס בה שיעור אות י' קטנה. למשל כשכותבים אות א' חשבים את האות בשיעור שטח של שלש פעמים אות י'. מנגד, האותיות ו' או האות ז' נחשבות כמו גודל של אות י' אחת. ולפי חשבון זה נמצא שישים ריבוא פעמים אות י' בתורה!
בקובץ עץ חיים (קובץ ז, עמוד רמט), כתב חכם אחד חשבון מפורט ומדוקדק מאד, שהוא עמל לספור כמה פעמים יש כל אות בתורה, ובסוף החשבון כותב שלפי האמור שיש אותיות הנחשבות כמו שלש פעמים י', ויש כמו פעם אחת י', יוצא שיש בתורה 599,550 אותיות! (דהיינו שישים ריבוא אותיות חסר ארבע מאות וחמישים אותיות בלבד!), והוא חשבון פלאי פלאים, הקרוב ביותר למספר שש מאות אלף.
