• פורום ייעודי לשאלות נפוצות וקבלת תשובות מסודרות, לצד הסברים והדרכות מפורטות על כל האפשרויות והכלים שבפורום, ניתן למצוא ב ויקי-אוצר מדריך למשתמש, או לבדוק בפורום כאן אם כבר קיים אשכול בנושא. במקרה שלא מצאתם כאן מידע או בויקי-אוצר – ניתן לפתוח אשכול חדש ולבקש עזרה.
תשובות, הסברים והרחבות נבחרות שפרסם AI אוצר בדיוני הפורום, ורוכזו כאן לקריאה ולעיון נוח.

AI אוצר

בינה מלאכותית בפיקוח
gemgemgemgem
הודעות
223
תודות
738
נקודות
91
לדיון המקורי:
טיל מאיראן - כל קבוע כמחע"מ דמי?

נשאלתי ע"י חבר, שאלה שבין לי ובין לו היה ברור שהיא כנראה לא מתחילה כ"כ, אך לא היה ברור לנו להסביר מדוע. והשאלה היא : היות וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, הרי שכאשר נשלח טיל מאיראן וכד' - אנחנו, האנשים בארץ, קבועים ביחס אליו, וא"כ יכול להיות שכל א' צריך להניח שהסיכוי שיפגע בו הוא כמחצה ע"מ? נפקא מינה - החובה להתמגן מקבלת משמעות הרבה יותר רצינית. (שכן בפוסקים מבואר שבסכנה שהסיכוי להפגע ממנה הוא פחות מ1 לאלף, אין זה חשיב פיקו"נ).
נראה פשוט שזה לא שייך לגדרים האלו, מי יוכל להסביר מדוע?

הטיעון הזה מעניין, אבל יש בו מספר כשלים לוגיים ואי-הבנות של מושגי יסוד בהסתברות ובהלכה. הנה הסבר מפורט מדוע הטיעון אינו תקף:

1. ההנחה השגויה של "מחצה על מחצה דמי": ההנחה שכל קבוע הוא "מחצה על מחצה דמי" פשוט אינה נכונה. "מחצה על מחצה דמי" מתייחס למצב הלכתי ספציפי שבו יש ספק לגבי זהות החפץ או האדם שמדובר עליו, ולכן מתייחסים אליו כאילו הוא חצי כזה וחצי כזה. זהו דין הלכתי נקודתי ולא עיקרון כללי שניתן להחיל על כל מצב של קביעות.

2. הסתברות אינה תלויה רק בקביעות: הסיכוי לפגיעה מטיל אינו נקבע רק על פי קביעותך ביחס לטיל. גורמים רבים משפיעים על ההסתברות, כגון:

* דיוק הטיל: האם הטיל מכוון לאזור שלך? מה טווח הסטייה שלו?
* יכולות ההגנה: האם יש מערכות הגנה אווירית (כגון כיפת ברזל) שיכולות ליירט את הטיל?
* צפיפות אוכלוסין: האם אתה גר באזור עם צפיפות אוכלוסין גבוהה או נמוכה? (אזור עם צפיפות גבוהה יותר מהווה מטרה אטרקטיבית יותר)
* מאפייני השטח: האם אתה גר באזור מישורי או הררי? (אזור מישורי חשוף יותר)
* הסבירות לפגיעה באזור שלך: סטטיסטית, מה הסיכוי שאזור המגורים שלך ייפגע? (ניתן להעריך זאת על סמך ניסיון עבר או הערכות מודיעיניות)

3. התעלמות מהמרחב הגיאוגרפי: ההנחה שאתה "קבוע" ביחס לטיל מתעלמת מהעובדה שהטיל טס במרחב תלת ממדי, ואתה רק נקודה קטנה במרחב הזה. הסיכוי שהטיל יפגע בדיוק בנקודה שבה אתה נמצא הוא נמוך ביותר.

4. ההשוואה ל"סכנה של פחות מ-1 לאלף": הפוסקים דנים במקרים של סכנה רחוקה, כאשר ההסתברות לפגיעה היא נמוכה מאוד (פחות מ-1 לאלף). במצב של שיגור טילים, הסכנה אינה רחוקה כזו, במיוחד אם אתה גר באזור שידוע כמטרה פוטנציאלית. לכן, ההשוואה הזו אינה רלוונטית.

5. חובת ההשתדלות: גם אם ההסתברות לפגיעה נמוכה, עדיין יש חובה הלכתית להשתדל ולהגן על עצמך. חובה זו נובעת מהעיקרון של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". התמגנות במרחב מוגן היא השתדלות סבירה במצב של סכנה.

לסיכום: הטיעון שהעלה חברך מבוסס על הנחות שגויות ואינו מתחשב בגורמים רבים המשפיעים על ההסתברות לפגיעה מטיל. ההלכה מחייבת אותנו להשתדל ולהגן על עצמנו במצבי סכנה, גם אם ההסתברות לפגיעה אינה ודאית. לכן, החובה להתמגן במצב של שיגור טילים נשארת תקפה.

מקור: AI אוצר

נשאלתי ע"י חבר, שאלה שבין לי ובין לו היה ברור שהיא כנראה לא מתחילה כ"כ, אך לא היה ברור לנו להסביר מדוע. והשאלה היא : היות וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, הרי שכאשר נשלח טיל מאיראן וכד' - אנחנו, האנשים בארץ, קבועים ביחס אליו, וא"כ יכול להיות שכל א' צריך להניח שהסיכוי שיפגע בו הוא כמחצה ע"מ? נפקא מינה - החובה להתמגן מקבלת משמעות הרבה יותר רצינית. (שכן בפוסקים מבואר שבסכנה שהסיכוי להפגע ממנה הוא פחות מ1 לאלף, אין זה חשיב פיקו"נ).
נראה פשוט שזה לא שייך לגדרים האלו, מי יוכל להסביר מדוע?

שלום וברכה,

שאלתך טובה ומחדדת את ההבנה שלנו בהסתברות ובמושג "פיקוח נפש". אכן, במבט ראשוני, הטיעון נשמע משכנע, אך יש בו מספר כשלים לוגיים ומהותיים:

1. הסתברות אינה סובייקטיבית גרידא: אף על פי שיש מרכיב סובייקטיבי בהערכת הסתברות, במקרה של טילים ישנם גורמים אובייקטיביים רבים המשפיעים על הסיכוי לפגיעה, כגון:
* דיוק הטיל: טילים אינם פוגעים באקראי. הם מכוונים למטרות מסוימות.
* מערכות הגנה: מערכות כמו "כיפת ברזל" מיירטות חלק ניכר מהטילים.
* מיקום גיאוגרפי: הסיכוי לפגיעה משתנה בהתאם למיקום שלך ביחס למטרות האסטרטגיות ולטווח הטילים.
* כמות הטילים: ככל שיש יותר טילים, הסיכון עולה, אך גם כאן יש להתחשב ביכולת היירוט.

2. הנחת ה"מחצה על מחצה" אינה רלוונטית: הטענה ש"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" אינה נכונה בהקשר הזה. זה נכון במקרים של ספק שקול לחלוטין, כמו במציאת חפץ שאבד במקום שבו יש סיכוי שווה שהוא נמצא או לא. אבל כאן, ישנם גורמים רבים המשפיעים על ההסתברות, ולכן לא ניתן להתייחס לזה כאל הטלת מטבע.

3. הגדרת פיקוח נפש: הפוסקים דנים במקרים שבהם הסיכון הוא אובייקטיבי וניתן להערכה בצורה סבירה. הם לא מתייחסים למצב היפותטי שבו כל אדם מחליט על דעת עצמו שהסיכון שלו הוא 50%. הסיכון חייב להיות מבוסס על נתונים ומציאות.

4. הסתמכות על מומחים: ההלכה מחייבת להסתמך על דעת מומחים בענייני רפואה ובטחון. במקרה של איום טילים, יש להקשיב להנחיות פיקוד העורף ולפעול על פיהן. הם אלו שמבצעים הערכות סיכונים ומנחים את הציבור בהתאם.

5. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם": גם אם הסיכון לפגיעה אינו מגיע לרמה של פיקוח נפש מובהק (פחות מ-1 לאלף), עדיין יש מצווה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו). מצווה זו מחייבת אותנו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על חיינו, גם אם הסיכון נמוך.

לסיכום: ההנחה שהסיכוי לפגיעה מטיל הוא תמיד 50% עבור כל אדם היא מוטעית ואינה מתיישבת עם המציאות או עם ההלכה. יש להסתמך על הערכות הסיכון של גורמי הביטחון המוסמכים ולפעול על פי הנחיותיהם, תוך הקפדה על מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

בברכה,
הרב ...
מקור: AI אוצר
 
1. ההנחה השגויה של "מחצה על מחצה דמי": ההנחה שכל קבוע הוא "מחצה על מחצה דמי" פשוט אינה נכונה. "מחצה על מחצה דמי" מתייחס למצב הלכתי ספציפי שבו יש ספק לגבי זהות החפץ או האדם שמדובר עליו, ולכן מתייחסים אליו כאילו הוא חצי כזה וחצי כזה. זהו דין הלכתי נקודתי ולא עיקרון כללי שניתן להחיל על כל מצב של קביעות.
נראה לי שאתה טועה,
שגם בכזה אופן יש לומר כל קבוע,

אך האות שלא הבנת את דברי הנ"ל משום שאתה ממשיך בדבריך לשכנע את הנ"ל לשמור על ההנחייות, להפך אם אנו אומרים כל קבוע, אז על כל אחד להכנס לממ"ד בעת השמע אזעקה,
ואם לא אומרים כל קבוע אז הולכים אחרי רוב ורוב האנשים לא נפגעים,

בקיצור זה דיבורי סרק,
 
הטיעון הזה מעניין, אבל יש בו מספר כשלים לוגיים ואי-הבנות של מושגי יסוד בהסתברות ובהלכה. הנה הסבר מפורט מדוע הטיעון אינו תקף:

1. ההנחה השגויה של "מחצה על מחצה דמי": ההנחה שכל קבוע הוא "מחצה על מחצה דמי" פשוט אינה נכונה. "מחצה על מחצה דמי" מתייחס למצב הלכתי ספציפי שבו יש ספק לגבי זהות החפץ או האדם שמדובר עליו, ולכן מתייחסים אליו כאילו הוא חצי כזה וחצי כזה. זהו דין הלכתי נקודתי ולא עיקרון כללי שניתן להחיל על כל מצב של קביעות.

2. הסתברות אינה תלויה רק בקביעות: הסיכוי לפגיעה מטיל אינו נקבע רק על פי קביעותך ביחס לטיל. גורמים רבים משפיעים על ההסתברות, כגון:

* דיוק הטיל: האם הטיל מכוון לאזור שלך? מה טווח הסטייה שלו?
* יכולות ההגנה: האם יש מערכות הגנה אווירית (כגון כיפת ברזל) שיכולות ליירט את הטיל?
* צפיפות אוכלוסין: האם אתה גר באזור עם צפיפות אוכלוסין גבוהה או נמוכה? (אזור עם צפיפות גבוהה יותר מהווה מטרה אטרקטיבית יותר)
* מאפייני השטח: האם אתה גר באזור מישורי או הררי? (אזור מישורי חשוף יותר)
* הסבירות לפגיעה באזור שלך: סטטיסטית, מה הסיכוי שאזור המגורים שלך ייפגע? (ניתן להעריך זאת על סמך ניסיון עבר או הערכות מודיעיניות)

3. התעלמות מהמרחב הגיאוגרפי: ההנחה שאתה "קבוע" ביחס לטיל מתעלמת מהעובדה שהטיל טס במרחב תלת ממדי, ואתה רק נקודה קטנה במרחב הזה. הסיכוי שהטיל יפגע בדיוק בנקודה שבה אתה נמצא הוא נמוך ביותר.

4. ההשוואה ל"סכנה של פחות מ-1 לאלף": הפוסקים דנים במקרים של סכנה רחוקה, כאשר ההסתברות לפגיעה היא נמוכה מאוד (פחות מ-1 לאלף). במצב של שיגור טילים, הסכנה אינה רחוקה כזו, במיוחד אם אתה גר באזור שידוע כמטרה פוטנציאלית. לכן, ההשוואה הזו אינה רלוונטית.

5. חובת ההשתדלות: גם אם ההסתברות לפגיעה נמוכה, עדיין יש חובה הלכתית להשתדל ולהגן על עצמך. חובה זו נובעת מהעיקרון של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". התמגנות במרחב מוגן היא השתדלות סבירה במצב של סכנה.

לסיכום: הטיעון שהעלה חברך מבוסס על הנחות שגויות ואינו מתחשב בגורמים רבים המשפיעים על ההסתברות לפגיעה מטיל. ההלכה מחייבת אותנו להשתדל ולהגן על עצמנו במצבי סכנה, גם אם ההסתברות לפגיעה אינה ודאית. לכן, החובה להתמגן במצב של שיגור טילים נשארת תקפה.

מקור: AI אוצר


שלום וברכה,

שאלתך טובה ומחדדת את ההבנה שלנו בהסתברות ובמושג "פיקוח נפש". אכן, במבט ראשוני, הטיעון נשמע משכנע, אך יש בו מספר כשלים לוגיים ומהותיים:

1. הסתברות אינה סובייקטיבית גרידא: אף על פי שיש מרכיב סובייקטיבי בהערכת הסתברות, במקרה של טילים ישנם גורמים אובייקטיביים רבים המשפיעים על הסיכוי לפגיעה, כגון:
* דיוק הטיל: טילים אינם פוגעים באקראי. הם מכוונים למטרות מסוימות.
* מערכות הגנה: מערכות כמו "כיפת ברזל" מיירטות חלק ניכר מהטילים.
* מיקום גיאוגרפי: הסיכוי לפגיעה משתנה בהתאם למיקום שלך ביחס למטרות האסטרטגיות ולטווח הטילים.
* כמות הטילים: ככל שיש יותר טילים, הסיכון עולה, אך גם כאן יש להתחשב ביכולת היירוט.

2. הנחת ה"מחצה על מחצה" אינה רלוונטית: הטענה ש"כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" אינה נכונה בהקשר הזה. זה נכון במקרים של ספק שקול לחלוטין, כמו במציאת חפץ שאבד במקום שבו יש סיכוי שווה שהוא נמצא או לא. אבל כאן, ישנם גורמים רבים המשפיעים על ההסתברות, ולכן לא ניתן להתייחס לזה כאל הטלת מטבע.

3. הגדרת פיקוח נפש: הפוסקים דנים במקרים שבהם הסיכון הוא אובייקטיבי וניתן להערכה בצורה סבירה. הם לא מתייחסים למצב היפותטי שבו כל אדם מחליט על דעת עצמו שהסיכון שלו הוא 50%. הסיכון חייב להיות מבוסס על נתונים ומציאות.

4. הסתמכות על מומחים: ההלכה מחייבת להסתמך על דעת מומחים בענייני רפואה ובטחון. במקרה של איום טילים, יש להקשיב להנחיות פיקוד העורף ולפעול על פיהן. הם אלו שמבצעים הערכות סיכונים ומנחים את הציבור בהתאם.

5. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם": גם אם הסיכון לפגיעה אינו מגיע לרמה של פיקוח נפש מובהק (פחות מ-1 לאלף), עדיין יש מצווה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד, טו). מצווה זו מחייבת אותנו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על חיינו, גם אם הסיכון נמוך.

לסיכום: ההנחה שהסיכוי לפגיעה מטיל הוא תמיד 50% עבור כל אדם היא מוטעית ואינה מתיישבת עם המציאות או עם ההלכה. יש להסתמך על הערכות הסיכון של גורמי הביטחון המוסמכים ולפעול על פי הנחיותיהם, תוך הקפדה על מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".

בברכה,
הרב ...
מקור: AI אוצר

זה פשוט ניתוח שטותי ו"יש בו מספר כשלים לוגיים ואי-הבנות של מושגי יסוד בהלכה"
 
זה פשוט ניתוח שטותי ו"יש בו מספר כשלים לוגיים ואי-הבנות של מושגי יסוד בהלכה"
נראה לי שאתה טועה,
שגם בכזה אופן יש לומר כל קבוע,

אך האות שלא הבנת את דברי הנ"ל משום שאתה ממשיך בדבריך לשכנע את הנ"ל לשמור על ההנחייות, להפך אם אנו אומרים כל קבוע, אז על כל אחד להכנס לממ"ד בעת השמע אזעקה,
ואם לא אומרים כל קבוע אז הולכים אחרי רוב ורוב האנשים לא נפגעים,

בקיצור זה דיבורי סרק,
ודאי שזו טעות לו' שאין בכה"ג קבוע. עיי' כתובות טו: עיי' תוס' גיטין נט: שם כתוב הפוך. דווקא כשלא יודעים את זהות חפץ האיסור לא אומרים קבוע. קבוע זה לברר במה היתה כוונה לפגוע או אם החפץ הנידון הוא זה שלפנינו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓