עוד
הגר"ח הלוי סאלאוויצ'יק זצ"ל
א. שמעתי מהג"ר ברוך דב ליבוביץ שליט"א ראש ישיבת קמניץ שהגר"ח אמר שההבדל בין ת"ח שלומד בעמקות לת"ח שלומד בפחות עמקות, הוא גדול מההבדל בין ת"ח לע"ה.
הגרב"ד זצ"ל
א. ברשימות כת"י הגר"ר גרוזובסקי בשם הגרב"ד 'גם כל דברי העולם צריכים להפתר ע"י התורה, וכעצת הגר"ח מוואלאזין ז"ל, להרוצה להיועץ שתהיה דעתו דעת תורה'.
ב. סיפר הגר"א ארלנגר זצ"ל בהספד על הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל שסיפר לו שכשערכו את הברכת שמואל רצו להוריד תוארים שכתב לאיזה בחור ומרן זצ"ל אמר אתם לא יודעים כמה אהבת תורה יש בתוארים הללו. עוד סיפר שפעם הביאו לו תמונה של הגרש"ש ונישקה מרוב חיבה ואמר א מרביץ תורה.
ג. שמועה הגיעה אל שולחנו של מרן זצ"ל אודות קבוצת בחורים מישיבתו שנודעו בזיקתם לתורת החסידות, ונהגו לפנות בכל יום לטבול בנהר הסמוך, ואף בימות החורף הקרים, לא נמנעו מטבילה במים הקפואים. ורבינו נחרד מזה מאד וחשש לשלומם, מיהר וקרא להם והוכיחם על פניהם, ולא השיבוהו דבר כי נבהלו מפניו, אך בחור אחד הרהיב עוז ואמר 'אין אנו חוששים כלל מהסכנה האורבת לנו ע"י טבילה זו, כי הלא קבלה קיבלנו מרבינו מרן הבעש"ט זי"ע שהטובל טבילה אחת אפילו במים צוננים וקפואים לא יבוא לו כל היזק'. ממשמע רבינו דברים הללו אמר 'האמנם כך הם פני הדברים שקבלה היא מאותו צדיק, אם קבלה היא נקבל, ורשאים אתם להמשיך בטבילתכם. ודעו כי מלא אני בהתפעלות בראותי את ה'אמונת חכמים' הספוגה במדכם, שמוכנים אתם לסכן את נפשכם מבלי לשוב, על סמך אמונתכם הטהורה בה' ובמשה עבדו'. (הסיפור הוא ממקור חסידי).
ד. למעונו של רבינו הגיעו בחורים רבים לשמוח את חג הפורים במחיצת רבם. אחד הבחורים שהיה עילוי נפלא אמר את כל פרק ראשון דגיטין בגראמען, ואז החל להשמיע פורים תורה. נאמר בפסוק (שמות יז יא) 'והיה כאשר ים משה ידו וגבר ישראל'. וקשה איך הרים משה ידו, והרי אמרו בסנהדרין (נח ע"ב) 'המגביה ידו על חבירו, אע"פ שלא הכהו, נקרא רשע? כשמוע רבינו את דבריו, קם ממקומו ומחה כנגדו 'ליצנות, ניט ביי מיר אין שטוב' (ליצנות לא אצלי בבית). ולא הסתפק במחאה אלא עמד וגירשו מביתו (עד ראיה הגרש"ש קרליץ בילדותו, בס' עמודי שש).
ה. כשהכו בחורים מהמועדון הציוני את בחורי הישיבה אמר הגרב"ד ליבוביץ כי את הבחורים אין להאשים כי כן הוא חינוכם לשנוא את בני התורה, והעיקר הוא יסוד הרע, וכל זה לא בא אלא כדי שידעו בני התורה להתרחק מאד מהציונות שיחושו שהיא חבלנית ומכאבת, וכמו האב הרוצה להרחיק את בנו מהכלב מגרהו בו שיתפוס את ידו וידע להזהר ממנו (כתבי הגר"ר גרוזובסקי).
ו. בספר עובדות והנהגות לבית בריסק הביא שסיפר לו הגר"ש כץ שליט"א ראש ישיבת חברון ז"ל 'מעשה זה שמעתי מהגרי"ד זצ"ל, ולאחמ"כ גם חותני הגר"א מישקובסקי זצ"ל אימת לי את כל המעשה. פעם הגיע הגרי"ד זצ"ל לקמניץ, שלח אליו הגרב"ד שלשה תלמידים מהמובחרים שבחבורה כדי שידברו עימו בלימוד, שלשת התלמידים היו ר' אליהו מישקובסקי, ר' שרגא גרוסברד ור' צבי מרקוביץ. הגרי"ד התחיל לומר להם דבר תורה בשם סבו הגר"ח כאשר לפתע שמו לב שיש אחד המסתתר ומאזין להם חרש, כאשר הסתובבו ראו להפתעתם את רה"י הגרב"ד עומד ומקשיב להם, אמר ר' ברוך בער להגרי"ד 'זאג ווייטער, זאג ווייטער, איך ויל הערן דעם רעבס' תורה'.
הגרי"ז הלוי זצ"ל
א. החמיר שלא לעשר מי פירות מחשש זיעה, ואמר לי שבזיעה יש דין טבל אבל אין חלות תרו"מ, ושאלתיו המקור בירושלמי אבל לא אמר לי אז. (מכתבי הגר"א שלעזינגער)
ב. היה מקדש על פת גם בשחרית, ואמר שסומך על הראב"ד, ואמר מיר איז גענוג דער ראבד לסמוך עליו לקדש על הפת גם בשחרית. (שתיית יין הי' קשה לו אבל נראה הי' מדבריו שגם בלא זה אפשר לסמוך על הראב"ד, והוציא גם אותנו בקידוש על הפת). להבדלה ראיתיו מבדיל על בירה. (מהנ"ל)
ג. לא בירכו לישב בסוכה רק בסעודות הקבועות. (מהנ"ל).
הג"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל
א. אברך הגיע לספר לו שסיים מסכת עירובין, שאלו הגרש"ז אתה מטלטל ענהו כן, אמר לו סימן שלא למדת עירובין.
הג"ר שמחה זיסל ברוידא זצ"ל
א. לא אמר 'מלך אביון' בפיוט מלך עליון, כיון שהכיצד נוכל לדמות בשביל לחלק.
ב. אמר עליו הגר"א קוטלר שעילויים כאלה אפי' בליטא שלפני השואה לא היו (מהגרב"מ אזרחי).
הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל
א. בר"ה ויהו"כ בעלינו וסדר העבודה היה נוהג להשתחוות בפישוט ידיים ורגלים.
ב. צריכים לדעת שעינים חשוכות עיניהם! וחובה לדעת שאין שום נפקותא בין ימין לשמאל, וגם בתקופת שלטונם של הימיניים הרי עקרו תורה ומצוות מילדי ישראל וחיללו שבת ומועד ונתגאלו בנבלות וטרפות ובכל מעשי מצרים וכנען, ואלו ואלו אינם חפצים בקיום התורה. ולא אלו ולא אלו עשו דבר למנוע עקירת היהדות. וגם המזרחי ששיתפו תורה עם לאום, עכ"פ לאומיים הם, שאם הם משתפים לאום עם התורה, זהו מפני שסוברים שגם עם התורה עדיין חסר משהו, והם רואים צורך שיהיה לעם ישראל מדינה שפה וצבא ככל הגויים כאילו התורה הקדושה חסרה דבר ח"ו. ואנו אין לנו שיור רק התורה הזאת. ולא תבוא ישועתנו מהם ומהדומה להם ומכל הקרב אל משכנם. והלא עליהם אמר דוד מלכנו משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ועליהם אנו מתפללים ג' פעמים בכל יום ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' וכל הרשעה כולה כעשן תכלה!" (מתוך זהב משבא חלק א' עמ' מז'-נ' בביאור על הפטרת שבת חנוכה)
בס' מגד גבעות עולם להרי"מ שורקין אמר שהגרשז"א אמר לו שהוא מפחד מהרש"י של ר' משה שמואל.
הג"ר הלל זקס זצ"ל
א. התנגד שיצלמוהו.
ב. על ספר דרך עץ חיים החזיק שככל הנראה יצא מבית מדרשו של רמח"ל אף שאינו לשונו.
ג. אמר על הא דאמרו 'קשה זיווגו של אדם כקרי"ס כו' הא בזיוו"ר הא בזיוו"ש' דהיום כולנו חשיבי זיווג שני, משום שבאלף השישי כבר אין נשמות חדשות.
ד. החזיק שאין השתדלות בשידוכים ועי' ביהל אור להגר"א. (משיחה)
ה. אמר, מה שאין מוצאים אשה הוא שמחפשים חברה. (משיחה)
ד. אמר דמרגלא בפומיה דהח"ח דרוב העולם משקרים וכולם מגזימים, ולפעמים היה מוסיף שדרכם של זקנים להגזים.
ה. על מעשים המסופרים על הח"ח שהיה מניח הבגדים מתחת למיטתו שכאשר יקרא לעבודה יוכל לרוץ מיד, ושעל הקימור שהיה לצד ביתו היה מתאמן כל יום להרגילו בעליה למזבח, אמר דהם מן המעשים שלא היו ולא היו יכולים להיות.
ו. חידש בדין "זכור" [והוא מדיוק מפליא בלשון הרמב"ם שם, כדרכו] כי חלק [ואולי עיקר] מדין זכור הוא להתכונן ולהכין עצמנו להיות מוכנים בכל רגע [כשיגיע הזמן במהרה בימינו] לבצע בפועל את דין מחיית עמלק. והיה מתאר בשפתו הציורית מאי משמע. לגשת לילד קטן חמוד בעל מחלפות תלתלים 'בלונדע' הגולשים על חלקת צואריו ועיניו תכולות וכו' וכו', שיוודע שהוא מזרע עמלק, וללא חת להניף מולו את הסכין ולהרוג אותו. והיה חוזר על זה מדי שנה בשנה.
ז. על הא דאמרי' יבמות קט ''אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר". תמה מהו אותו דבר מגונה אשר נזהר אבא שאול בנקיות לשונו לאמרו בפירוש, ורק רמז לו בתואר "דבר אחר", אשר נתייחד בחז"ל לכל אותם דברים משוקצים ומתועבים אשר לא רצו להזכירם בפירוש. ולאחר זמן פשטיה מסברא דנפשיה, וכן מצא מפורש בתוספתא יבמות פרק ו' הלכה י', "[אבא שאול אומר (גירסת הגר"א וכת"י)] הבא על יבמתו לשם נוי לשם נכסים רואין אותו כאילו פגע בערוה וקרוב הולד להיות ממזר."
ח. אמר שהיה בישיבה אחת שלא ידעו ללמוד, מפני שהיה תלוי שם תמונת חכם טורקי שעליה כתוב רבי משה בן מיימון ודאג שיוציאו תמונה זו ולאחר כמה חדשים ידעו ללמוד (משיחה).
ט. ראיתי באיזשהו מקום: במהלך סעודת שבת התנהלה שיחה אודות כלי המשכן ואחד הנוכחים שאל "מה היה משקלו של הארון?"
ר' הלל שאל: מה היה קורה לצלחת שנשמטה מידיה של שרה אמנו? וענה, היא לא היתה נופלת וונשברת אלא פורחת לרקיע... כשהנוכחים גיכחו, אמר: זה לא אני אמרתי אלא ניוטון אמר את זה... ניוטון גילה שחומר נמשך לחומר. וכמו שחומר נמשך לחומר כך גם רור נמשך לרוח. ועל כן הצלחת של שרה אמנו היתה רוחנית ולכן וודאי שפרחה השמימה. ואם תשאלו למה היא היא לא פרחה קודם?? התשובה היא שכדי ששרה אמנו תוכל השתמש בה היתה גזירת הבורא מיוחדת שהיא לא תפרח.
(במהלך דיון זה אף אחד לא זכר או קישר לשאלה על משקל הארון)
ואז אמר ר' הלל: משקל הוא פונקציה של משיכה של חומר לחומר. הארון היה רוחני. הוא נמשך למעלה, בגזירת הבורא הוא נשאר למטה. הוא נשא את נושאיו. וכמובן שלא היה לו משקל.
י. באחת משיחותיו אמר, דבגמרא כתוב "יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה בר אילעאי דהיו ששה תלמידין מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה ".
ועל דור דידן אפ' לומר "יראת ה' היא תתהלל" שלכל תלמיד יש שש טליתות ועוסקין בתורה...
יא. בספר קובץ פסקים ותשובות מהרב גרוס ניסן עמוד קצג, נהג לא לאכול פיתה בער"פ שמא ראויה היא למצה.
יב. מה שהעולם רואים את זמן שחרור העבדים כנקודת ציון ב"נאורותה" של האנושות והתקדמותו של האדם, לא היא: ביטול העבדות נבע מנסיגתו של האדם, ירידתו והתקרבותו לעבד. החסרון הוא בנו, שאנחנו לא יכולים להשתמש בעבדים מתוך שמרגישים דומים להם - גם הם בני אדם! שהרי השימוש בעבד היה עד כדי רחיצתו של האדון וכדומה, ולזה הרי אין אנו מסוגלים, לעומת זאת אם בעל חי יסתכל עלינו בעת הרחיצה אין זה מפריע לנו כלל, אין זה אלא שהחסרון בנו, שמרגישים בו בעבד כאדם שווה לנו ולא כנחות לנו, מחמת שאנו ירדנו אליו. (הרופא).
הג"ר מנדל אטיק זצ"ל
א. היה מעשן בפסח עד שאמר לו הגרי"ד הלוי שבפסח לא מכניסים דברים זרים לפה.
ב. אף שהוא עצמו עישן (אשתו ביקשה ממנו שיפסיק, ולא הסכים שאמר שיגרום לו ג' חדשים ירידה בלימוד) החזיק שאסור ליתן אש למעשן מדין לפני עיוור (מהגר"י קפלן)
ג. אמר שקודם שיצא חזו"א על עירובין היה אפשר ללמוד עירובין בלי חזו"א אבל אחר שיצא חזו"א א"א ללמוד עירובין בלי חזו"א.
הג"ר שמואל אויערבאך זצ"ל
א. כדי לצאת יד"ח שני זמני הנץ היה מתחיל ה' שפתי בזמן הנץ הראשון ומסיים פסוק זה בזמן השני. (מהגר"א נובוגרוצקי)
הג"ר שלמה פישר זצ"ל
א. דילג בקביעות על פסוד"ז כיון שיכול ללמוד בזמן הזה.
ב. פעם התבטא על ר' חיים גריינמן זצ"ל שהוא גדול הדור, וכשמישהו שאלו "למה" ענה "תפתח חידושים וביאורים, ותראה".
ג. החזיק לכתוב ת.ז. בגט, אך לא נהג כן למעשה.
ד. היה יכול להסביר דברי הגר"א ע"פ דברי מוהר"נ מברסלב.
ה. בצעירותו התעסק בדברי אגדה, ועשה גורל הגר"א ועלה בידו האי קרא 'תכבד העבודה על האנשים ועל ישעו בדברי שקר'.
ו. החזיק שספר 'קול התור' הוא מזוייף (ממכתב)
ז. עי' בצפונות ח"ג וח"ז ויכוח בינו להגרב"י זילבר על מהימנות ספר 'ארחות חיים להרא"ש'.
ח. מדבריו - -'ודע שמה שהחזו"א והקה"י לא לבשו ט"ק של צמר נראה טעמם דבקיץ הלובש ט"ק של צמר לא יצא יד"ח ציצית כלל, דכל בגד שאינו נהנה ממנו וכ"ש שהוא עליו למשא ואינו בגד כלל ומותר בכלאים כמ"ש תוס' נדה ס"א ע"ש ואין שום הידור ללבוש ט"ק של צמר, אלא אדרבה'.
ט. כנ"ל - 'דע שמה שמפורסם בשם הגר"ח ז"ל לתרץ השגת הראב"ד בפ"ג מהל' תשובה ה"ז, כי נעבעך אפיקורס גם הוא אפיקורס יחשב, צדק הגר"ח ז"ל מאד בהבנתו דעת הרמב"ם, אבל נעלם ממנו כי ד"ז הוא מהדעות הבעייתיות של הרמב"ם שצווחו עליהן חכמי הדורות'.
