ד' תעניות בין המצרים ת"ב נחמו נחמו עמי (1 צופה)

[חיים ארוכים]

גזירה על המת שישתכח מהלב,
אך מה משתכח?
משתכח זכרו,
נשכח הגעגוע למסלול חיים מסוים בו המת היה נוכח בכל שלב, ובמיתתו אינו,
אך חסר אמיתי לא נעלם,
מת שבחיי חיותו היה רגיל ליתן כסף לעני כל שבוע, וכשמת הפסיק העני לקבל את הכסף - חיסרון זה לא יחלוף,
חסר אמיתי נשאר,

חורבן בית המקדש,
אנו ואבותינו ואבות אבותינו מורגלים להעדר בית המקדש,
הגעגוע אולי אינו קיים...
אך החיסרון קיים,
עם ישראל חסר..
העולם חסר את נוכחות התגלות השכינה....
חיסרון לא נשכח.. לא נעלם...

ומשכך עולה התמיהה
מה מקום לנחמה..
מה יועיל לאבל לשמוע כי הנה עוד מעט ובא לציון גואל...
אולי הכאב לא יכאב..
אבל החיסרון קיים...

 

[שירת העשבים]

משל למה הדבר דומה?
לבן מלך שאביו הגלהו מעל שולחנו, הנסיך שבור, רצוץ, כאבו עולה עד לב השמים.
הוא בגלות נוראה, הריחוק שורט, הרגשה של יתמות, של חידלון.
והנה הוא מקבל מכתב מאביו, וזהו דבר המכתב:

"אליך בני יקירי האהוב לי עד אין קץ.
בטח מיד שואל הינך, אם הכן אני כה אהוב לאבי, מדוע אינו ממהר להוציאני מן הגלות המר הזה???
אך דע לך ילדי, שלא שכחתיך!!! לרגע קט לא חדלתי מלחשוב איך להיטיב לך גם בחושך הנורא בו אתה שרוי, אמנם לא מחשבותיך ממחשבותיי, ולכן אינך יכול להבין מדוע השארתיך בגלות הנוראה, אך שני דברים יכול אני לומר לך, ובזה לנחמך ולו במעט.
ראשית, דע לך שלא משנאה ח"ו הגלתיך, אלא רק מאהבתך התקועה בליבי כיתד שלא תימוט, ולרגע קט לא הפסקתי את אהבתי לך, וגם בשעות הנוראיות ההם שבהם הוצרכתי להגלותך לא פסקתי מלאהוב אותך, ודע לך שאף אני בכיתי עמך באותו העת,
ולא רק אז, אלא כל יום ויום אני בוכה על ריחוקי ממך.
וא"כ תנחם בכך שעדיין גם בתוך החושך, אוהב אני אותך ללא גבולות.
ועוד תדע לך, שיום יבוא, ואני יחזיר אותך אל ארמון המלוכה, ואז גם תראה בעינייך שכל זה לא היה לשווא, אלא רך ורק לטובתך!!!
ובזה תתנחם, שאמנם נראה הדבר שאנו רחוקים אחד מן השני, אך האמת, שתמיד אהבתיך, ולעולם אוהב אותך!!!
ואסיים את מכתבי בכך, שאמנם אין זה נחמה מספקת, כי עדיין גופך ואתה רחוק ממני, אך אהבתך קשורה בי, ובזאת תנחם!
ממני - אביך המלך האוהבך אהבת עולמים". ​

 

[חיים ארוכים]

משל למה הדבר דומה?
לבן מלך שאביו הגלהו מעל שולחנו, הנסיך שבור, רצוץ, כאבו עולה עד לב השמים.
הוא בגלות נוראה, הריחוק שורט, הרגשה של יתמות, של חידלון.
והנה הוא מקבל מכתב מאביו, וזהו דבר המכתב:

"אליך בני יקירי האהוב לי עד אין קץ.
בטח מיד שואל הינך, אם הכן אני כה אהוב לאבי, מדוע אינו ממהר להוציאני מן הגלות המר הזה???
אך דע לך ילדי, שלא שכחתיך!!! לרגע קט לא חדלתי מלחשוב איך להיטיב לך גם בחושך הנורא בו אתה שרוי, אמנם לא מחשבותיך ממחשבותיי, ולכן אינך יכול להבין מדוע השארתיך בגלות הנוראה, אך שני דברים יכול אני לומר לך, ובזה לנחמך ולו במעט.
ראשית, דע לך שלא משנאה ח"ו הגלתיך, אלא רק מאהבתך התקועה בליבי כיתד שלא תימוט, ולרגע קט לא הפסקתי את אהבתי לך, וגם בשעות הנוראיות ההם שבהם הוצרכתי להגלותך לא פסקתי מלאהוב אותך, ודע לך שאף אני בכיתי עמך באותו העת,
ולא רק אז, אלא כל יום ויום אני בוכה על ריחוקי ממך.
וא"כ תנחם בכך שעדיין גם בתוך החושך, אוהב אני אותך ללא גבולות.
ועוד תדע לך, שיום יבוא, ואני יחזיר אותך אל ארמון המלוכה, ואז גם תראה בעינייך שכל זה לא היה לשווא, אלא רך ורק לטובתך!!!
ובזה תתנחם, שאמנם נראה הדבר שאנו רחוקים אחד מן השני, אך האמת, שתמיד אהבתיך, ולעולם אוהב אותך!!!
ואסיים את מכתבי בכך, שאמנם אין זה נחמה מספקת, כי עדיין גופך ואתה רחוק ממני, אך אהבתך קשורה בי, ובזאת תנחם!
ממני - אביך המלך האוהבך אהבת עולמים". ​

לחץ כדי לכווץ...

אך כל זה הוא על הכאב הצרוב בריחוק, אך על החיסרון עצמו אין מקום לנחמה....

 

[הצעיר שבחבורה]

מה מקום לנחמה..
מה יועיל לאבל לשמוע כי הנה עוד מעט ובא לציון גואל...

לחץ כדי לכווץ...

התמיהה היא על הפסוק?
היכן נמצאה נחמה קודם הגאולה העתידה?

 

[חיים ארוכים]

התמיהה היא על הפסוק?
היכן נמצאה נחמה קודם הגאולה העתידה?

לחץ כדי לכווץ...

יש במדרש הרבה שביקש הקב"ה מהאבות נחמה וכדו',
והשאלה היא גם על נחמת ישראל, מה מהניא נחמה לחיסרון אמיתי.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש במדרש הרבה שביקש הקב"ה מהאבות נחמה וכדו',

לחץ כדי לכווץ...

כל אבל 'מבקש' נחמה, למרות שעדיין לא הגיע זמן זה של גזירה על המת, לא?

והשאלה היא גם על נחמת ישראל, מה מהניא נחמה לחיסרון אמיתי.

לחץ כדי לכווץ...

וע"ז שאלתי, היכן מצינו נחמה ע"ז?
נחמה כשאר אבל, על צער ההפסד ודאי שייכת, אך על ההפסד גופיה, היכן?

 

[שירת העשבים]

אך כל זה הוא על הכאב הצרוב בריחוק, אך על החיסרון עצמו אין מקום לנחמה....

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ, ולא זו בלבד, אלא שאפילו את הריחוק זה לא מוחק, אך "נחמה" אין פירושה "למחוק" לחלוטין את הצער, אלא להקל מעליו, ואת ההקלה הזו זה כן גורם.

 

[חיים ארוכים]

כל אבל 'מבקש' נחמה, למרות שעדיין לא הגיע זמן זה של גזירה על המת, לא?

לחץ כדי לכווץ...

הוא מבקש לפני יב חודש, אבל לכל אבל אין חיסרון אמיתי אלא הרגל, והראיה מזה שזה משתכח לאחר יב חודש

 

[חיים ארוכים]

וע"ז שאלתי, היכן מצינו נחמה ע"ז?
נחמה כשאר אבל, על צער ההפסד ודאי שייכת, אך על ההפסד גופיה, היכן?

לחץ כדי לכווץ...

שייך לומר צער כלפי מעלה כשאר הרגשות???
אין יותר מהחיסרון עצמו, לא???