ר"ש בריש שער ה' כותב שמשפטי הממון נקבעת לפי הדין, כלומר הממון שאסרה התורה לגזול הוא ממון שעל פי הדין שייך לראובן ולכן ממון שהינו בספק ביד ראובן והמוציא מחבירו עליו הראיה מהני לקדש בזה אישה אע"פ שהוא רק ספק מ"מ קידושיו וודאים דעכשיו עפ"י הדין הממון שלו ודברים ידועים
אבל אין כאן היתר לשכוח
לא קשור להוראת היתר, מה מחייב אותו לזכור, נראה לך באמת שכל פעם שאחד לא זוכר אם הוא חייב הוא נפטר,
להכחיש זה לא פתרון אם באמת הוא זוכר אז הוא חייב
אמנם נראה, דדינא דהמע"ה הרי הוא רק בספק ממון, וכל שלאדם עצמו אין ספק ממון לא אכפ"ל שכלפי בי"ד איכא ספק ממון, וע"כ לאדם עצמו נשאר חיוב גם אם אי אפשר להוכיח בבי"ד זכותו,
לא הבנתי הכא מיירי שהאדם מסופק, דהא שכח
לא, מבואר בדברי הגרש"ש דכ"כ דלא נתברר באמת ליכא סיבת חיוב, ובאם יתברר אז ליכא ספק וממילא אין קידושיוקידושין, אך כ"כ דליכא בירור ליכא אפי' סיבת חיוב,
היכן ראית כן בדברי הגרש"ש?
כך הוא מסביר שם בריש שער ה' למה קידושיו קידושי וודאי (בהמקדש בספק ממון)
עכשיו ראיתי בפנים
אם אין איסור גזל ואפשר לקדש בזה אשה קמן דבעלים וודאי הוא, והאיך יהיה בעלים וודאי אי הממון עומד בספק?
מה זה אומר יכול "לנהוג" בו "כאילו" לנענע אתרוג צריך שזה יהיה שלו, ומדשרי ש"מ דשלו לגמרי הוא עד שיוכח שצריך להחזירו
כנתבאר זה אינה ראיה דכ"כ שליכא ראיה ליכא להחיוב וסיבתו, אך אי הביא ראיה נתברר דבאמת שלו הוא
דיני השלו תלויים במה שיכול להשתמש, וכיון דמן הדין יכול להשתמש מחמת מוחזקתו, א"כ גם יכול לנענע בזה אתרוג,
אבל בהמע"ה זה וודאי לא בירור שזה שלו, ולשיטתך הוא הכרעה בגוף הספק, ע"כ שהוא גם על הצד שהוא חייב, מ"מ פטור הוא,
זה בדיוק מה שאני מתעקש שתסכים, השלו לא נקבע לפי המציאות אלא לפי הדין, אחד שעושה קנין בחפץ הסיבה שזה שלו, אינה כי במציאות הבעלים נתן לו את זה, אלא כי הדין הוא שזה שלו, כמו"כ בספק ממון הדין הוא שזה שלו, אז זה באמת שלו, כי שלו אינו קשור למי עשה בזה קנין או ירש את זה אלא למי שהדין מזכה לו את זה, וכשהתור אסר גזל היא לא אסר לגזול מי שהממון שלו בפועל אלא מי שעפ"י דין מגיע שהממון יהיה שלו,
כנ"ל כן
כנתבאר אינו הכרעה בגוף הספק המציאותי אלא בגוף הספק הדיני, ובזה שפיר לא היה סיבת חיוב (כי ספק במקום מוחזק אינו סיבה) וכשהביא ראיה הדר דינא דהדין מחייב בעלותו
א"כ אז גם לא כ"כ קשה להבין
דכ"כ שאינו זוכר ניפטר, ולכן אחד שיבא לשמים ויאמרו לו בישי"ק לווית 10 שח מבחור רד חזרה לסיבוב נוסף, יאמר להם שכחתי, וזה לא ממש מסתבר.
כי גם לך מרגיש שלא נכון לומר שדיני הבעלות תלויים רק בדין ההשתמשות ולא במציאות
תקשיב, אני במה שכתבתי לך לאורך כל האשכול הייתי בטוח בתוצאה הסופית, רק רציתי שכבודו או אחרים ינסו להשחיל את זה, שחייב בדיני שמים יחד עם זאת שר' שמעון צודק במה שהוא אומר, אם תוכלו לנסות למצוא
אבל למה שיהא חייב בדיני שמים???
