אין ספק מוציא מיד וודאי - גדרו? (2 צופים)

[היושב בישיבה]

קיי"ל דאין ספק מוציא מיד וודאי ומסתמא רבו הביאורים כ"א בנוסחו,
אך בפשיטות הנוסח הוא, דסברא הוא שאם לי ידוע וודאות מסוימת, ועכשיו בא צד מסופק, אז אין הפשט הוא שאין אנו מסתפקים מחמת הוודאי, דהא איכא דררא, אלא הפשט הוא שאני לא מחוייב לדון כמו צד שלא מציג לי אלטרנטיבה וודאית, (לא שאני שולל את הצד שלו באמת, רק שכלפי הדין, בהתחשב בעובדה שאני יכול לדון רק כצד אחד, ואין לי ראיות אני דן רק כמו הוודאות הפשוטה או כמי שיציג תחלופה וודאית), (כעין ברי ושמא)
וא"כ, הך דינא אינו מחמת קלישות הספק כספק, אלא דכל כמה דאינו וודאי אין אנו נזקקין לו, ובתוס' פסחים ט. כתבו דהיה לגמ' הו"א דספק הקרוב לוודאי יוציא מיד וודאי, וקשה אכתי ספק הוא

 

[יאשע בער]

באמת אף בלא ההקדמה שלך דבריהם תמוהים, דסו"ס פשוט שספק הרגיל הוא בדרגא של פחות מודאי, ובכ"ז כתבו התוס' שהיה צד שספק הרגיל כן יוציא מידי ודאי. ועל כרחך צריכים לומר בשני אופנים. או שקראו אחרת את הדין של ספק מוציא מידי ודאי, והבינו בו טעם אחר, וטעם זה לא שייך בספק הרגיל. או שבמקרה הספציפי שבו עסקו התוס' יש עדיפות לספק הרגיל.

 

[חפץ בחיים]

מסתבר כדבריך
רק יש לחדד, דכל ודאי באמת הוא מסופק דהא לעולם יש להסתפק אם הודאות נותרה ודרך משל, גם אם יודע על חתיכה שהיא שומן ולא חלב, מכל מקום שמא נסתפק שבא שד והחליפו בחלב, ואמנם מכלל דין התורה לילך אחרי הודאי נאמר שלא לחוש לספיקות. ואמנם יש שיעור ספק שדין התורה שלו ולהסתפק בו ובזה דן התוס' בספק קרוב לודאי שישבו בכדי להוציא מן הודאי ודוק.

 

[היושב בישיבה]

באמת אף בלא ההקדמה שלך דבריהם תמוהים, דסו"ס פשוט שספק הרגיל הוא בדרגא של פחות מודאי, ובכ"ז כתבו התוס' שהיה צד שספק הרגיל כן יוציא מידי ודאי. ועל כרחך צריכים לומר בשני אופנים. או שקראו אחרת את הדין של ספק מוציא מידי ודאי, והבינו בו טעם אחר, וטעם זה לא שייך בספק הרגיל

לחץ כדי לכווץ...

שהוא?

. או שבמקרה הספציפי שבו עסקו התוס' יש עדיפות לספק הרגיל.

לחץ כדי לכווץ...

זה וודאי לא כמבואר בסוגייא שם

 

[היושב בישיבה]

מסתבר כדבריך
רק יש לחדד, דכל ודאי באמת הוא מסופק דהא לעולם יש להסתפק אם הודאות נותרה ודרך משל, גם אם יודע על חתיכה שהיא שומן ולא חלב, מכל מקום שמא נסתפק שבא שד והחליפו בחלב, ואמנם מכלל דין התורה לילך אחרי הודאי נאמר שלא לחוש לספיקות. ואמנם יש שיעור ספק שדין התורה שלו ולהסתפק בו ובזה דן התוס' בספק קרוב לודאי שישבו בכדי להוציא מן הודאי ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

שוב, נכון שהודאות מסופקת, כי יש ספק, רק שמבחינת איך לדון, לא במציאות, בזה הוודאי נשאר וודאי כי תחלופה וודאית

 

[חפץ בחיים]

שוב, נכון שהודאות מסופקת, כי יש ספק, רק שמבחינת איך לדון, לא במציאות, בזה הוודאי נשאר וודאי כי תחלופה וודאית

לחץ כדי לכווץ...

על כך עניתי
כל ודאות שהיא אינה ודאית אלא מסופקת. החילוק בין ודאי לספק אינו מצד הודאות שבו אלא מצד מה ששיעור הספק שבהם שונה, דבודאי שיעור הספק מועט ואילו בספק שיעורו גדול על פני צד הודאי
ולכן בספק שהוא קרוב לודאי יש בו בכדי לספק את הודאי יותר ממה שכח הספק לספק אותו
מקווה שהנוסחאות ברורות.

 

[היושב בישיבה]

על כך עניתי
כל ודאות שהיא אינה ודאית אלא מסופקת. החילוק בין ודאי לספק אינו מצד הודאות שבו אלא מצד מה ששיעור הספק שבהם שונה, דבודאי שיעור הספק מועט ואילו בספק שיעורו גדול על פני צד הודאי
ולכן בספק שהוא קרוב לודאי יש בו בכדי לספק את הודאי יותר ממה שכח הספק לספק אותו
מקווה שהנוסחאות ברורות.

לחץ כדי לכווץ...

ברור אבל לא נכון, בשיעור הספק אין הבדל, החילוק הוא שהוא פעם היה וודאי, רק כל העניין הוא כשאני בא לדון,

 

[רבי דוד]

קיי"ל דאין ספק מוציא מיד וודאי ומסתמא רבו הביאורים כ"א בנוסחו,
אך בפשיטות הנוסח הוא, דסברא הוא שאם לי ידוע וודאות מסוימת, ועכשיו בא צד מסופק, אז אין הפשט הוא שאין אנו מסתפקים מחמת הוודאי, דהא איכא דררא, אלא הפשט הוא שאני לא מחוייב לדון כמו צד שלא מציג לי אלטרנטיבה וודאית, (לא שאני שולל את הצד שלו באמת, רק שכלפי הדין, בהתחשב בעובדה שאני יכול לדון רק כצד אחד, ואין לי ראיות אני דן רק כמו הוודאות הפשוטה או כמי שיציג תחלופה וודאית), (כעין ברי ושמא)
וא"כ, הך דינא אינו מחמת קלישות הספק כספק, אלא דכל כמה דאינו וודאי אין אנו נזקקין לו, ובתוס' פסחים ט. כתבו דהיה לגמ' הו"א דספק הקרוב לוודאי יוציא מיד וודאי, וקשה אכתי ספק הוא

לחץ כדי לכווץ...

מן הסתם כבודו יודע שהך אסממ"ו דפסחים שונה מאסממ"ו דספק ויבסם ושכמו',
דהרי שם כל הודאות מסופקת ע"י הספק, ודומה למה שמצינו בחולין ח'. גבי טבל ועלה ומצא חציצה בגופו ומסופק ממתי היה עליו החציצה וע"ז איתא דאסממ"ו,
וע"כ הביאור בהך דינא מחודש, ותיצטרך לרדת לאיזה מהלך כ"ש ויתכן ויובן עפי"ז.
והידוע לי לבאר דהוא מדין חזקה דמעיקרא (וכעין הפשטות של החזו"א), ולפי"ז יתכן וכל הך דין להחזיק כידיעתינו הראשונית אינה היכן שזה קרוב לודאי דמריע את החזקה לגמרי

 

[רבי דוד]

עתה ראיתי את דבריך כאן

אין ספק מוציא מיד וודאי - חזקה דמעיקרא. ההבדל? | בית המדרש – דיונים תורניים

מבואר בכמה דוכתי דאין ספק מוציא מיד וודאי, בין היתר בסוגייא דל"ח שמא גיררה חולדה פסחים ט. וכבר כמה זמן איני מבין, החילוק בין האי דינא לדינא דחזקה (דמעיקרא) דעניין החזקה הוא דהיכא דעכשיו יש וודאות על עניין מסויים, ונולד ספק אמרי' שאין אנו מחוייבים לדון כהצד המסופק כ"כ דלא יוכיח את דבריו, וה"ה גם...

forum-otzar-hatorah.co.il

אך היכן מבואר שם בסוגי' דהם ב' עניינים

 

[היושב בישיבה]

עתה ראיתי את דבריך כאן

אין ספק מוציא מיד וודאי - חזקה דמעיקרא. ההבדל? | בית המדרש – דיונים תורניים

מבואר בכמה דוכתי דאין ספק מוציא מיד וודאי, בין היתר בסוגייא דל"ח שמא גיררה חולדה פסחים ט. וכבר כמה זמן איני מבין, החילוק בין האי דינא לדינא דחזקה (דמעיקרא) דעניין החזקה הוא דהיכא דעכשיו יש וודאות על עניין מסויים, ונולד ספק אמרי' שאין אנו מחוייבים לדון כהצד המסופק כ"כ דלא יוכיח את דבריו, וה"ה גם...

forum-otzar-hatorah.co.il

אך היכן מבואר שם בסוגי' דהם ב' עניינים

לחץ כדי לכווץ...

זה אינו מבואר שם, אך חזקה דמעיקרא ילפי' לה מקרא וזו מסברא היא.

 

[יחזקאל יחזקאלי]

באמת אף בלא ההקדמה שלך דבריהם תמוהים, דסו"ס פשוט שספק הרגיל הוא בדרגא של פחות מודאי, ובכ"ז כתבו התוס' שהיה צד שספק הרגיל כן יוציא מידי ודאי. ועל כרחך צריכים לומר בשני אופנים. או שקראו אחרת את הדין של ספק מוציא מידי ודאי, והבינו בו טעם אחר, וטעם זה לא שייך בספק הרגיל. או שבמקרה הספציפי שבו עסקו התוס' יש עדיפות לספק הרגיל.

לחץ כדי לכווץ...

הקושיה היא לא מהתוס'
הדברים עולים בבירור גם מהגמ' דאמרו שמה שחבר מעשר הוי ספק אף שלמעשה יש דין לסמוך על זה ולאכול הפירות והיינו משום שגם לצד שזה ספק הוי רוב וכמבואר ברש"י