ראש השנה סימנא מילתא בראש השנה (1 צופה)

[הפקדתי ש.]

א. מה הטעם של כל סימן וסימן שאנו מגישים על השולחן בלילי ראש השנה, לפי הפשט דרש סוד רמז וכדומה.
ב. מפני מה לא נוהגים גם ביום? (יש ספרים שהזכירו שנוהגים גם ביום)
ג. מפני מה דבש דבורים ולא של תמרים שגם מוזכר בתורה, ואם אין לו של דבורים?.
ד. האם צריך לאכול או סגי בראיה (סתירה בין גמ') והאם בראיה אפש"ל 'יהי רצון'.
ה. מפני מה אומרים בחלק מהסימנים דברים דומים, כמו "שירבה" גם ברימון גם ברוביא.
ו. איך אומרים "קרא" או "קרע".
ז. יש שנוהגים 'לחבר' על כל מאכל גם שלא מהסימנים הידועים 'יהי 'רצון', זה מוסכם לכל?
ח. על כמה וכמה מהסימנים אנו מבקשים מהקב"ה שירבה את זכויותינו. אך כיצד יתכן שירבה זכויותינו אם לא עשינו אותם?

 

[איש האשכולות]

קונטרס בביאור כוונת הסימנים שמבואר בגמרא מספרים קדמונים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[ימה של תורה]

ג. מפני מה דבש דבורים ולא של תמרים שגם מוזכר בתורה, ואם אין לו של דבורים?.

לחץ כדי לכווץ...

במרדכי מביא מהגאונים ששתו דבש בגלל הפסוק בעזרא אבל אין זכר לתפוחים.

ובמהרי"ל (מנהגים, הלכות ר"ה) כתב 'וטעם דאוכלין דברים מתוקים לומר שיגזור הקדוש ברוך הוא עלינו שנה טובה ומתוקה. וכן בלשון א"ח באשכנז רגילין בתחילת הסעודה לאכול תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ומהר"י סג"ל דרש דטעמא כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה שם שם לו חק ומשפט (שמות טו, כה), ור"ה הוא יום המשפט וסמיך ליה וימתקו המים. ר"ל ביום המשפט יאכלו מתוקים. בנביאים שנוי גבי אביגיל כתיב ויהי בעשרת הימים וימת נבל (שמואל א' כה, לח), וכתיב בתריה ונבל יין ומתוקים, ועשרת הימים היו עשרת ימי תשובה. אי נמי מהכא דכתיב על יום טוב באנו (שם, ח), וארז"ל דהוי ראש השנה, וסמיך ליה דהביאה לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה. משולש בכתובים בספר תהלים כתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדיו (יט, י - יא), וסמיך ליה ומתוקים מדבש ונופת צופים, משפט ר"ל יום דין דר"ה. אי נמי מהכא דכתיב תקעו בחדש שופר וגו' (תהלים פא, ד), וסמיך ליה ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך (שם יז), וכתיב גבי' אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (שם פב, א). כל זה מורה על ר"ה יום המשפט. וכן בספר עזרא כתיב בחדש השביעי אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. ואמר מהר"י סג"ל שאין טעם אחד המבואר לעיל מספיק לבדו דעדיין מ"ט למיכל תפוח הא איכא כמה מיני מתוקים טפי. ויש ליתן טעם דרומז לשדה של תפוחים הידוע למקובלים ויאמר ראה ריח בני כריח שדה (בראשית כז, כז)'.

 

[הפקדתי ש.]

ג. מפני מה דבש דבורים ולא של תמרים שגם מוזכר בתורה, ואם אין לו של דבורים?.

לחץ כדי לכווץ...

תפוח בדבש:
אחת הסיבות שבגללה אוכלים בראש השנה תפוח קשורה במתיקותו, אבל נאמרו בזה טעמים נוספים. חלקם גלויים וחלקם סודות טמירים. ראיתי מביאים -"שבתפוח ישנם 3 הנאות -"הטעם, המראה, והריח" והוא סימן לבקשתנו לבנים, חיים טובים, ופרנסה כל השנה. כמו כן נראה לפרש עפ"ד חז"ל (ברכות נו:) התפוח מסמל, חיים טובים ומעלה וגדולה לאדם, ומטעם זה אוכלים דווקא פרי זה משאר פירות.
ומה הענין לטבול התפוח בדבש דבורים? כתב בזה הלקט יושר: "ודבש דבורים מן המובחר, כי הדבורים דמי למשפט, כי עושים נקמה לפעמים, ומה שיוצא מהם הוא מתוק, וסימן לדבר שאנו יוצאין ממידת הדין למידת הרחמים". ה"פרי עץ חיים" כתב: "דבש בגימטריא "אב הרחמים" וכשם שטבע הדבש הוא שכל הנופל לתוכו נהפך –לדבש במרוצת הזמן כך הדינים והגבורות נהפכים בר"ה ע"י קול השופר ל"רחמים" ונעשים כ"דבש".
בספר 'כי בא מועד' כותב שמובא שתפוח בגימטריא "פרו ורבו" ו"דבש" בגימטריא "אשה" ויש באכילת התפוח בדבש סגולה לפקידת עקרות בראש השנה (וחז"ל כבר הורו לנו שהאימהות נפקדו בר"ה)
והטעם שטובלים התפוח בדבש דבורים ולא דבש תמרים, אחד ההסברים הנפלאים שראיתי בזה, תלוי בהבדל בין שני סוגי דבש הללו. של התמר הוא יוצא מהפרי עצמו ושל הדבורה הדבש אינו חלק ממנה אלא היא מייצרת אותו מהצוף שאוכלת, ועל כן אנו מבקשים בראש השנה שהוא יום הדין, ריבונו של עולם גם אם חטאנו לפניך כל השנה, החטאים הללו לא הפכו להיות חלק מאתנו, זה משהו חיצוני שגרם לנו להיכשל, ואינם אלא כמו דבש של דבורים הבא ממקור חיצוני, ועל כן שלא ישפיעו על מהותנו ולא יותירו בנו כל חותם פנימי.

 

[הפקדתי ש.]

המנהג המקורי, המובא בגמרא, הוא לאכול קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרים, ואולם הטור הוסיף שנהגו לאכול גם תפוח מתוק בדבש ואומרים עליו "תתחדש עלינו שנה מתוקה", וכתב הרמ"א ש"וכן נוהגין". הרמ"א הוסיף בשם ה"מרדכי" שישנם האוכלים רימונים ואומרים "נרבה זכויות כרימון", ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה.

טעם נוסף לאכילת הסימנים כתב השל"ה הקדוש -שעיקר אכילת הסימנים שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה. לדוגמא -כאשר מניח 'רוביא' על שלחנו ואוכלו, בזה האדם נזכר להתפלל על שירבו זכיותינו וכן כשרואה 'כרתי' זה מזכיר לאדם ורומז לו שיתפלל על הכרתת שונאינו. נמצא, שהעיקר הוא ההתעוררות והתפילה, ולאחר שהתפלל ואוכל את 'הסימן' הוא עושה רושם שתתקיים תפילתו".

 

[הפקדתי ש.]

כמה טעמים לאכילת תמר
שם התמר מורכב מאותיות ת.מ.ר מלשון "תם-רע" שהקב"ה יסיים את חייהם של המבקשים את נפשם של ישראל, וזה שאומרים ביהי רצון.
כמו כן תמר מסמל את עם ישראל, כמו שאומרים חז"ל "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים". זאת ועוד תמר בשונה משאר אילנות, מתקיים גם במדבר צחיח וזהו רמז לעם ישראל, המתקיימים בנפרד מכל האומות.

 

[הפקדתי ש.]

ח. על כמה וכמה מהסימנים אנו מבקשים מהקב"ה שירבה את זכויותינו. אך כיצד יתכן שירבה זכויותינו אם לא עשינו אותם?

לחץ כדי לכווץ...

הנה כמו ה'לוביא' רימון כך על כמה וכמה מהסימנים אנו מבקשים מהקב"ה שירבה את זכויותינו. אך כיצד יתכן שירבה זכויותינו אם לא עשינו אותם?
אחד ההסברים, שבעצם 'הבקשה' מהקב"ה היא שיקשיב ל'קבלות' שאנו מקבלים על עצמנו לקראת השנה החדשה ויצרף כבר כעת את המצוות והזכויות שנעשה במרוצת השנה בזכות ה'קבלות' שקיבלנו לקיומם בעתיד.

הסבר נוסף שמביאים בזה על פי הגמ' -השב בתשובה מאהבה עוונותיו נהפכות לזכויות, ואנו מבקשים שנזכה לשוב בתשובה מתוך אהבת ה' ועל ידי כך ייהפכו כל שקי עבירותינו לזכויות.

 

[הפקדתי ש.]

השיטה מקובצת גורס גם בגמרא בכריתות ש"יהא רגיל איניש למיחזי", שהכוונה שצריך לראות את הסימנים ואין צורך לאוכלם, וכך גירסתם של רש"י במחזור ויטרי, וכ"כ הערוך ערך קרא, והמאירי בחיבור התשובה, והכלבו סי' סד, ושבלי הלקט סימן רפ"ג שצריך רק לראות את הסימנים ולא לאוכלם. גם בתשובת רב האי גאון אוצר הגאונים, ר"ה סימן צ"ב מסופר שנהגו להביא לפני רב האי גאון סלסלה ובתוכה מיני הסימנים. הוא היה נוטלם בידו ואומר עליהם את הבקשה, מבלי לאוכלם.

 

[הפקדתי ש.]

מנהג אכילת הסימנים הוא הידור נאה וסימן טוב לכל השנה, אבל בל נשכח -כמו שהיה מדגיש מרנא החפץ חיים- כמות שאנו מהדרים אחר סימנים, הרי אין סימן נאה ויאה יותר מהארת פנים לזולת! חיוך וסובלנות! ואין סימן לא טוב חלילה יותר מכעס והקפדה. ובכלל הארת פנים לזולת חיוך וברכה עזרה ועדוד, הרי הם סגולה בדוקה לזכיה בדין, שכן אמרו חז"ל "כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים". אם כן המחייך לזולת יחייכו אליו מן השמים המאיר פנים יזכה להארת פנים באור פני מלך חיים. על כן בימי ראש השנה נקפיד ביתר שאת לעשות סמנים יפים של הארת פנים חיוך וסבלנות להתרחק מהכעס בכדי שהם ישפיעו לנו כל השנה לקבלת הארת פנים מהקב"ה.