אב כ"ד אב - יום פטירת ה'בית אפרים' (1 צופה)

[גרינפלד]

הרב אפרים זלמן מרגליות (י"ט בכסלו ה'תקכ"א - כ"ד באב ה'תקפ"ח) היה רב מחכמי הקלויז בברודי, מחבר ספרות תורנית פורה ומחשובי הפוסקים בדורו.​

רבי אפרים זלמן מרגליות – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין: כפי הידוע, מורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב, לא נהג להרבות בסיפורי מעשיות. ועל כן, כאשר פתח בסיפור מעשה, היה בכך אות לשומעים, כי יש להאזין לפרטי הדברים בקשב רב ולמצות את מירב הלקח העולה מהם.

באחת ההזדמנויות סיפר מורי חמי מעשה מופלא ומאלף אודות רבי שלמה קלוגר. וכך היו פני הדברים: לאחר שרבי שלמה קלוגר עזב מטעמים שונים את כהונת הרבנות שבעיירה זאליפוט, הוא תר אחר מקום בו יוכל להרביץ תורה לעדרים.

רגליו נשאוהו אל העיר ברוד, בה כיהן כרב ואב"ד בעל ה'בית אפרים', הלא הוא רבי אפרים מרגליות. מאחר שמשרת הרבנות בברוד היתה מאוישת, נמנה וגמר רבי שלמה בליבו לקבל על עצמו כל משרה אחרת, שבאמצעותה יתאפשר לו להרבות תורה בישראל.

לאחר חקירה ודרישה נודע לרבי שלמה, כי כל המשרות התורניות שבעיר ברוד מאוישות, מלבד כהונה אחת והיא משרת מלמד דרדקי בתלמוד תורה שבפאתי העיר. רבי שלמה, ששאיפתו היתה להנחיל תורה לדורות הבאים, מחל על כבודו ונעתר ליטול את התפקיד על שכמו.

יישב גאון כביר שכמותו וירביץ תורה לילדים הרכים, ובלבד שלא תשתכח תורה מישראל!

אולם בכך לא תם המעשה! בעיר ברוד נתקנה תקנה, שעל פיה כל יהודי המבקש להתמנות למלמד דרדקי, מחויב קודם מינויו לשאת דרשה בפני בני העיר בבית המדרש הגדול. והיה אם מצאה הדרשה חן בעיני קהל שומעיו, זכה האיש במשרה, ואם לאו, נאלץ להותיר את הכהונה לרעהו הטוב ממנו.

כמנהג המקום, תבעו בני הקהילה מרבי שלמה קלוגר לשאת מדברותיו לפניהם בטרם יתמנה למלמד. בלית ברירה נעתר רבי שלמה לתנאי, אך קודם מעשה הציב תנאי משלו ודרש שבעל ה'בית אפרים' יהיה נוכח בעת הדרשה.

השעה היעודה הגיעה, בני העיר ברוד ובראשם רבם רבי אפרים זלמן מרגליות נהרו בהמוניהם לבית המדרש, מצפים לשמוע את דבריו של המלמד הבלתי מוכר, שהתנה את דרשתו בהשתתפותו של רב העיר. עת הדרשה הגיעה, רבי שלמה פסע מעדנות לעבר הבימה, נשק לפרוכת והחל לגולל את דבריו בטוב טעם ודעת, כראוי לאיש העתיד להיוודע ברבות הימים כאחד מגאוני הדורות שקמו לעם ישראל.

הזמן חלף והדרשה הגיעה אל סיומה. בעוד למדני העיר משתאים מהיקף דבריו ומעוצם גאונותו של ה"מלמד" האלמוני שהזדמן לעירם, חלף רבי שלמה ליד כיסאו של המרא דאתרא, רבי אפרים זלמן מרגליות, והבחין בפניו החתומות במורת רוח.

"האם דברי לא נשאו חן בעיני המרא דאתרא?!" שאל רבי שלמה בחשש.

"הדרשה עצמה אמנם היתה ראויה", נענה רבי אפרים זלמן, "אך מתוך חשבון פלפול הדברים שערך מר בפרשת 'שלח', הלא היא פרשת המרגלים, עולה כי לא היו שנים עשר מרגלים אלא עשרים וארבעה – דבר הנוגד את פשטות דברי התורה ומאמרי חז"ל!"

"האם יש בבית המדרש תלמוד ירושלמי על מסכת סוטה?" שאל רבי שלמה.

באותם הימים הספרים היו נדירים ויקרים, וידן של קהילות רבות לא השיגה די ממון בכדי רכישת ש"ס בבלי בלבד, על אחת כמה וכמה שלא היה ביכולתן לרכוש תלמוד ירושלמי, ועקב כך נאלץ רבי אפרים זלמן להשיב בשלילה.

"האם יש בבית המדרש מסכת סוטה מן התלמוד הבבלי?" הוסיף רבי שלמה לשאול.

המסכת המבוקשת הובאה על אתר ורבי שלמה פנה אל רבי אפרים זלמן: "יעיין נא מר בדף ל"ד ע"א ויראה בעיניו את דברי התוספות בד"ה טורטני, שהביאו בשם הירושלמי שלדעת רבי עקיבה אכן היו עשרים וארבעה מרגלים!"

לבד מהלקח המאלף שיש ללמוד מענוותנותו המרובה של רבי אפרים זלמן מרגליות, שהעניק לרבי שלמה קלוגר על אתר משרה כבודה בעירו, ניתן להפיק ממעשה זה שני לקחים נוספים.

הבה נתאר לעצמנו רב ואב"ד באחת הערים בארץ ישראל, הנוטש את משרתו והולך לתור אחר מקום אחר שבו יוכל להרביץ תורה. הרי גם בדמיון הנועז ביותר לא נוכל לצייר רב עיר ואם בישראל הפושט את אצטלתו והופך באחת למלמד תינוקות.

אולם רבי שלמה קלוגר ידע והבין, כי המשימה העיקרית בחייו הינה הרבצת תורה, ומאחר שנאלץ להתפטר ממשרת הרבנות שבעיירה זאליפוט, נעתר לשמש כמלמד דרדקי ובלבד שיזכה לשמש כחוליה בשלשלת מסירת התורה לדורות הבאים.

עוד יש ללמוד ממעשה זה עד כמה גדולה היתה ענוותנותו של רבי שלמה קלוגר, שהיה מוכן לשאת בפני כל בני העיר ברוד דרשה, שמטרתה היא לבחון האם הוא בעל כישורים מספיקים בכדי לשמש כמלמד דרדקי.​

 

[גרינפלד]

מעשה שהיה אצל הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות בעל ה'מטה אפרים' זצוק"ל, שכידוע היה עשיר גדול, ואף היה לו 'בנק' בבעלותו. פעם נפל בביתו בקבוק יקר העשוי מקריסטל – שהיה שווה לערך הון רב מאד, והנה, ר' אפרים זלמן לא שת לבו להפסד הגדול – והמשיך בלימודו וסדר יומו כאילו לא אירע מאומה.

אך לעומתו, הרבנית שראתה לנגד עיניה את ה'שבר' הגדול והנורא – הצטערה צער גדול על ההפסד המרובה שנחלו זה עתה, ועל כולנה לא היתה יכולה לסבול איך בעלה הגדול יושב בניחותא לנוכח 'חסרון כיס' כזה – כאילו לא היה הבקבוק שוה כי אם כשווה פרוטה אחת או שנים לכל היותר. ותשאלהו – לניחותא מה זו עושה.

ויען ר' אפרים זלמן ויאמר – לעת עתה לא אוכל לבאר לך מנין לי שלוות נפש כזו, אמנם בעזהי"ת לפקודת השנה אבאר את כל הענין. הרבנית ייחלה בכליון עינים לבוא היארצייט – יום השנה של הבקבוק ז"ל … מיד כששקעה החמה בליל היארצייט מיהרה אל הרב לשאלו שיבאר בטוב טעם ודעת את שלוות נפשו באותו יום השבר. שאל אותה הרב, וכי כעת עדיין כואב לך הדבר?

ותען ותאמר, אודה ולא אבוש כי כעת אין לי כל הרגש צער או כאב על אובדן הבקבוק. ומדוע – שאלה הרב? אחר שכבר עברה שנה תמימה עם כל מאורעותיה איך אזכור כדבר הזה. אמר לה הרב – אני בגרתי על אתר בשנה תמימה… כאומר לא הבטתי על הדבר בהבטה קצרה – על מה שקרה זה עתה, אלא מיד חשבתי מהו ההיזק בעוד כשנה אחת, ונוכחתי לראות כי אינו שווה לעשות מהומה גדולה כזאת והוסיף ואמר. אביך – מו״ח לקח אותי לחתן בתור עילוי – מעלתו של העילוי שתפיסתו מהירה בהרבה מתפיסתן והבנתן של אחרים, ע״כ יכולתי לתפוס מיד מה יהא בעוד שנה.
​

(באר הפרשה)​

 

[גרינפלד]

רבי אפרים נולד בעיירה ברודי שבאוקראינה, ובצעירותו כרב העיר אוהנוב במשך תקופה קצרה. לאחר מכן שב לעיירת הולדתו ברודי, שם כיהן כאב בית דין.

המגיד מברודי שלח ידו בעסקי היהלומים וזכה לעשירות גדולה. לאחר שצבר הון, נטש כליל את עסקי המסחר, והקדיש כל עתותיו ללימוד התורה. למרות שהשתדל במשך שנים רבות להתרחק מהרבנות, היה אחד החכמים הבולטים בקלויז המפורסם של ברודי, ששמו יצא למרחקים כמקום לימוד לגאוני עולם. שאלות הלכתיות הופנו אליו מקהילות רבות, גם בתקופה בה לא כיהן בפועל ברבנות.

התבלט במלחמתו נגד תנועת ההשכלה וגרורותיה השונות, ולחם את מלחמת ה' יחד עם מרן החתם סופר.

ספרו המפורסם ביותר הוא ה'מטה אפרים', ומלבדו הותיר אחריו ברכה את ספריו הנוספים אשר המה בכתובים: שו"ת בית אפרים, טיב גיטין, יד אפרים, יד רמ"א, עוללות אפרים, ראש אפרים, שם אפרים ושערי אפרים. כמו"כ חיבר ספר 'למעלות היוחסין', העוסק בייחוס המשפחתי של משפחת מרגליות המגיע עד רש"י הקדוש ולמעלה בקודש עד דוד המלך ע"ה.​

 

[מרכז]

רבי אפרים נולד בעיירה ברודי שבאוקראינה, ובצעירותו כרב העיר אוהנוב במשך תקופה קצרה. לאחר מכן שב לעיירת הולדתו ברודי, שם כיהן כאב בית דין.

המגיד מברודי שלח ידו בעסקי היהלומים וזכה לעשירות גדולה. לאחר שצבר הון, נטש כליל את עסקי המסחר, והקדיש כל עתותיו ללימוד התורה. למרות שהשתדל במשך שנים רבות להתרחק מהרבנות, היה אחד החכמים הבולטים בקלויז המפורסם של ברודי, ששמו יצא למרחקים כמקום לימוד לגאוני עולם. שאלות הלכתיות הופנו אליו מקהילות רבות, גם בתקופה בה לא כיהן בפועל ברבנות.

התבלט במלחמתו נגד תנועת ההשכלה וגרורותיה השונות, ולחם את מלחמת ה' יחד עם מרן החתם סופר.

ספרו המפורסם ביותר הוא ה'מטה אפרים', ומלבדו הותיר אחריו ברכה את ספריו הנוספים אשר המה בכתובים: שו"ת בית אפרים, טיב גיטין, יד אפרים, יד רמ"א, עוללות אפרים, ראש אפרים, שם אפרים ושערי אפרים. כמו"כ חיבר ספר 'למעלות היוחסין', העוסק בייחוס המשפחתי של משפחת מרגליות המגיע עד רש"י הקדוש ולמעלה בקודש עד דוד המלך ע"ה.​

לחץ כדי לכווץ...

ידוע על היסוד הנפלא של "ביטול תורה באיכות" שכתב. שהרש"ש במגילה ג. מפנה לזה : "עיי' ב"א".
בזה הסביר (או"ח סח) מדוע מחשיבה הגמ' את ההפסקה מתלמוד תורה למקרא מגילה כ"מבטלין תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה".