- מתחיל חוט לבי במזרח
- תאריך התחלה
בספר יד הקטנה על הרמב"ם (דעות פ"י אות מ) כתב: כי לפי דיבור האדם ניכר מה תכונות נפשו.
ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות נג
דיבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומיה הוא דברי תורה ממש אפילו אצל איש ההמוני מישראל וכמו שנראה הרבה בתלמוד מביא דאמרי אינשי והוא דברי תורה ובפרק קמא דסנהדרין (ז' א) הרבה ההוא דהוה קאמר ואזיל וכו' ואמר שמואל קרא כתיב. כי כל נפש מישראל יש לו אחיזה בדברי תורה מיוחדת כנודע ובדיבור שמרגלא בפומיה זהו שורש נפשו [כי הדיבור הוא יסוד הנפש תרגום נפש חיה רוח ממללא (בראשית ב' ז'), וכמו שאמרו בפסיקתא (עיין שוחר טוב תהלים ל') אין בין צדיקים החיים למתים אלא הדיבור זהו יסוד החיות]. ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו לדעת מה ענינו בזה העולם. וכהאי גוונא בריש פסחים (ד' א) ההוא דהוה אמר וכו' שמע מינה מדן קאתי עיין שם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה א
כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו' ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר, כיצד תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו, וכו'.
- הודעות
- 3,450
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,953
- נקודות
- 695
כמדומני שמר לא נחת לשאלה.
הוא שואל על תכונה אחת (כמו דיבור) שמאפיינת את האדם. הרמב"ם לעומת זו, כולל מגוון תכונות שבהם ניכר האדם בחכמתו. אבל אין משם הכרח שדי לאפיין את נפש האדם אך ורק בדיבורו. (גם חכמה ותכונות נפש זה מעט שונה).
הרמב"ם מונה כמה הנהגות למעשה שבהם ניכר החכם לרואיו. ואילו אני בקשתי משהו אחר לגמרי
אבל תודה על הרצון לעזור.
הרב @מי להשם השיב לי את האבדה.
לענ''ד ברמב''ם זה יש תשובה שורשית לשאלתך
"מהו המקור שסגנון דיבור של אדם מעיד על תכונת נפשו"
וכדלהלן
א. הנהגות למעשה מעידות על פנימיות.
ב. הרמב''ם לא מדבר על ת''ח שאין תוכו כברו.
ג. בדרך כלל הנהגות למעשה נכונות מגיעות אחרי הכרה בפנימיות.
ד. לא נראה שהרמב''ם מדבר כאן על מדריגה של החיצוניות מעוררת את הפנימיות.
ה. ת''ח אמיתי הוא לא אדם חיצוני אלא אדם פנימי וממילא הדיבור מוכיח על פנימיותו.
והבוחר יבחר!