יש הטוענים שאמת צריך לומר כמות שהיא בלי מסכים ובלי עטיפות, גם אם היא חותכת וכואבת. אחרים סוברים שדווקא הדרך בה מציגים את האמת - בעדינות, במשל, ברמז וכדומה, היא זו שקובעת אם הדברים יתקבלו או ידחו.
מה לדעתכם יותר נכון כשיש אמירה קשה, לנסח אותה בצורה חדה וישירה או לעטוף אותה בנעימות כדי שייכנס ללב?
החיסרון בדרך השנייה שלפעמים אמירה רכה לא מזעזעת את השני ועוברת על אוזנו בלי שיתבונן ובלי שיפשפש ויבדוק את עצמו למול האמירה הרכה.
מה לדעתכם יותר נכון כשיש אמירה קשה, לנסח אותה בצורה חדה וישירה או לעטוף אותה בנעימות כדי שייכנס ללב?
החיסרון בדרך השנייה שלפעמים אמירה רכה לא מזעזעת את השני ועוברת על אוזנו בלי שיתבונן ובלי שיפשפש ויבדוק את עצמו למול האמירה הרכה.