כיון שאי אפשר לחייב שאר כסות ועונה, אין שום סיבה שהם יתבטלו, כי מה שמבטל אותם זה השאר כסות ועונה, והרי החיוב הזה לא חל.
וכיון שהוא קבע, שאין קידושין אם יש שאר כסות ועונה, לכן מכח דיני התנאים צריך לדון את הקידושין כבטלים ביחס לדין זה של שאר כסות ועונה, כי זוהי האמת! במצב של חיוב שאר כסות ועונה אין קידושין.
יש פה נקודה נוספת שצריך לברר, ואולי בזה טמונה חוסר ההבנה בינינו. כי נראה שמר טוען שחיוב שאר כסות ועונה הוא חלק בלתי נפרד מעצם עובדת היותה אשתו, וחיוב זה הוא "דין המוטל" על כל בעל שיתן לאשתו, וכלל אינו תלוי בהתחייבות הבעל.
ולתפיסה זו קשה מאד איך בכלל שייך להפריד בין הקידושין לשאר כסות ועונה, והרי כיון שהוא התנה שהוא לא יהיה חייב שאר כסות ועונה, והרי בעל חייב שאר כסות ועונה, ודין זה הוא דין בלתי ניתן לשינוי, הקידושין צריכים להתבטל בגלל שתנאו לא התקיים, שהרי הוא חייב שאר כסות ועונה.
ואמנם לדעתי אמנם נכון ששאר כסות ועונה הוא חיוב של התורה, אבל סוף סוף אין זה "דין המוטל" על בעל לעשות לאשתו, אלא הוא רק קביעת התורה מהם מחויבויות הבעל כלפי אשתו, אבל סוף סוף הוא מתחייב לה את כל הדברים האלה בקידושין, ומה שמחייב אותו את השאר כסות ועונה זה לא מצוות התורה, אלא ההתחייבות שלו אליה לקחת אותה לאשה, (וכמו כתובה שמצד אחד הוא "דין" דאו' או תקנ"ח, ומצד שני הוא ללא ספק התחייבות של הבעל כלפי אשתו).
ומשכך ייקל עלינו להבין את ההגדרה הזו של קידושין שאי אפשר לדון אותם כקיימים ביחס לדין זה של שאר כסות ועונה. שהרי במעשה הקידושין הוא קובע את היותה אשתו עם כל ההתחייבויות הנלוות, ואילו הוא היה אומר הריני מקדשה אבל איני מתחייב לה שאר כסות ועונה, אז וודאי היו דבריו בטלים, כי התורה קבעה שההחלטה שלו לקדש אותה כוללת גם התחייבות לשאר כסות ועונה. אבל עכשיו שהוא לא מגביל את כוחם של הקידושין אלא הוא רק קובע את ביטולם במצב זה של חיוב שאר כסות ועונה, ממילא פקע החיוב, שהרי כשנבוא לתבוע ממנו את ההתחייבות שלו לתת לה שאר כסות ועונה, תשובתו תהיה, "אין היא אשתי", כי מכח מה אתה בא עלי? מכח מה שהתחייבתי לה במעשה הקידושין שתהיה אשתי - והרי יחד עם זה קבעתי שאין שום קיום להתחייבות הזו אם יהיה לה שאר כסות ועונה, ונמצא שהצלחתי "להשאיר אותה לא מקודשת" ביחס לדין זה של שאר כסות ועונה.
בממונות ודאי שיותר קל להבין את זה. תאר לך שאני אמכור לך פרה על מנת שהגיזות והוולדות יישארו שלי. מה עשיתי בעצם? פשוט אמרתי שאם אני זה שמחליט למכור לך את הפרה, ואני יכול להחליט גם שהיא תישאר שלי אם יהיה לך בה גיזות וולדות, אז באותה מידה אני יכול להחליט שאין כל משמעות למכירה הזו כשבאים לדון את הדין של הגיזות וולדות. כי כיון שהחלטתי לבטל את המכירה אם יהיו לך גיזות וולדות לכן צריך להתייחס אל הגיזות וולדות כאילו אין מכירה, ומה שיוצא זה שלגבי כל הדברים בעולם הפרה מכורה לך, אבל לגבי הדברים שעליהם אמרתי שאני לא מסכים למכירה הזו אם הם יהיו, לגביהם חייבים לדון כאילו אין מכירה. והכי נמי בקידושין.