חתימת יד קדשו הנדירה של הרב הקדוש, רבי אברהם דב מאוורוטש בעל ספר הקדוש 'בת עין'.
כתב מכירת מקום וחזקתו בבית הכנסת המקודש של רבינו האר"י ז"ל בעיר הקודש צפת, מאושר ומקויים בכתב יד קדשו וחתימתו של הרה"ק רבי אברהם דב מאוורוטש בעל ספר הקדוש 'בת עין'.
בשולי הכתב, לאחר חתימות הגבאים, נרשם: 'וליתר שאת ותוקף, עוד בא על החתום הרב הקדוש' ואכן בצדו השני של הדף רשם בעל 'בת עין' בכתב יד קדשו וחתימתו:
המכר המבואר מעל"ד [=מעבר לדף]
שריר וקיים, נאם אברהם דוב מאוורוטש יושב בעה"ק צפתובב"א [= בעיר הקדש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן]
הרה"ק בעל בת עין
איש אלוקים קדוש ונורא הרה"ק רבי אברהם דב מאוורוטש (תקכ"ה בערך – תר"א) בעל הספר הקדוש 'בת עין', מדמויות ההוד של צדיקי החסידות, פועל ישועות וניסים ומופתים גלויים היו יוצאים מחדר קדשו. תלמידם המובהק של הרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל בעל מאור עינים ובנו הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל. שימש כארבעים שנה כרבה של אוורוטש ועל שמה נקרא.
אהבת ארץ ישראל בערה בו ובשנת תקצ"א עלה לשכון כבוד בעיר הקדש צפת ומאז נקשר שמו לשם העיר צפת. מיד עם בואו שמוהו עטרה לעמוד בראש עדת החסידים בעיר, וכמלאך משמיים נשלח לעמוד בראש העדה בשעותיה הקשות, וכרחם אב על בנים, נשא על שכמו את הנהגת העיר, הן במרד הפלאחים בשנת תקצ"ד, הן במרד הדרוזים בשנת תקצ"ח ובעיקר ברעידת האדמה הגדולה שאירעה בצפת בשנת תקצ"ז – ראה להלן.
בשנת תר"א פרצה בעיר צפת מגיפה אשר רבים חללים הפילה ואף הוא היה בין הלוקים במגיפה, לפני פטירתו אמר שהוא יהיה הקרבן האחרון וכך היה.
אמרותיו הטהורות נדפסו בספר הקדוש 'בת עין' אשר מיום הופיע אורו לא ירד מעל שולחנם של צדיקי החסידות שחיבבוהו כבבת עינם, בחיבה יתירה. ואמרו שהלימוד בו מסוגל לישועות, כפי שהמליצו, כי 'בת עין' הוא ראשי תיבות: י'שראל נ'ושע ב'ה' ת'שועת ע'ולמים.
על השטר חתומים 'הגבאים והעוסקים בבנין ובתקון בית הכנסת' שהיו מראשי עדת החסידים בצפת:
ר' יעקב ב"ר צבי
ר' יעקב מאיר בן הקדוש מו"ה דוד ז"ל
ר' זאב וואלף ברח"צ זללה"ה
ר' יוסף ב"ר זאב (במ"ק – במסירת קולמוס)
רבי אייזיק לייב מדרביטש
במהדורה החדשה ביותר של ספר בת עין (מהדורת אור לישרים – תשפ"ב) כונסו מכתבים ומסמכים מה'בת עין', אולם שטר זה לא נדפס שם ולמיטב ידיעתנו לא פורסם מעולם.
צפת י"ב אלול ת"ר [1840]
הרה"ק בעל בית עין ויהודי צפת:
חיי היהודים בצפת בתקופה זו לא היו קלים כלל, הם סבלו מקשיי פרנסה, מחלות שונות ובעיקר חיו בפחד מהערבים הרוצחים הפלאחים והדרוזים, מיום בואו להתיישב בעיר הקדש צפת, היה הרה"ק בעל ב'ת עין' הרוח החיה בעיר, והיה לישועה ולנחמה ליהודי צפת. כרחם אב על בנים, דאג לפרנסתם, דאג לחולים ועמד בעוז ובתוקף להגן על על יושבי צפת מפני צר ואויב.
בפי זקני צפת ישנם סיפורים רבים על מעשיו הכבירים ובכלל זה אותות ומופתים שחולל (ראה עדן ציון לר' יהושע הלוי הורוויץ מצפת עמ' ג-ו) ובעיקר ברעידת האדמה הגדולה שאירעה בצפת בשנת תקצ"ז, אז גם ראו בחוש את נוראותיו ונפלאותיו, שקרא לכל באי בית המדרש להתאסף סביבו ותקרת בית המדרש באותו המקום נשארה לעמוד על תלה כמעט באוויר ושאר גג בית המדרש התמוטט, וכל מי שהיה במחיצתו ניצל בנס פלאי, ועד היום חקוק שם על לוח אבן בבית המדרש שלו הנקרא 'אווריטשער שול':
"מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
כתב מכירת מקום וחזקתו בבית הכנסת המקודש של רבינו האר"י ז"ל בעיר הקודש צפת, מאושר ומקויים בכתב יד קדשו וחתימתו של הרה"ק רבי אברהם דב מאוורוטש בעל ספר הקדוש 'בת עין'.
בשולי הכתב, לאחר חתימות הגבאים, נרשם: 'וליתר שאת ותוקף, עוד בא על החתום הרב הקדוש' ואכן בצדו השני של הדף רשם בעל 'בת עין' בכתב יד קדשו וחתימתו:
המכר המבואר מעל"ד [=מעבר לדף]
שריר וקיים, נאם אברהם דוב מאוורוטש יושב בעה"ק צפתובב"א [= בעיר הקדש צפת תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן]
הרה"ק בעל בת עין
איש אלוקים קדוש ונורא הרה"ק רבי אברהם דב מאוורוטש (תקכ"ה בערך – תר"א) בעל הספר הקדוש 'בת עין', מדמויות ההוד של צדיקי החסידות, פועל ישועות וניסים ומופתים גלויים היו יוצאים מחדר קדשו. תלמידם המובהק של הרה"ק רבי מנחם נחום מטשרנוביל בעל מאור עינים ובנו הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל. שימש כארבעים שנה כרבה של אוורוטש ועל שמה נקרא.
אהבת ארץ ישראל בערה בו ובשנת תקצ"א עלה לשכון כבוד בעיר הקדש צפת ומאז נקשר שמו לשם העיר צפת. מיד עם בואו שמוהו עטרה לעמוד בראש עדת החסידים בעיר, וכמלאך משמיים נשלח לעמוד בראש העדה בשעותיה הקשות, וכרחם אב על בנים, נשא על שכמו את הנהגת העיר, הן במרד הפלאחים בשנת תקצ"ד, הן במרד הדרוזים בשנת תקצ"ח ובעיקר ברעידת האדמה הגדולה שאירעה בצפת בשנת תקצ"ז – ראה להלן.
בשנת תר"א פרצה בעיר צפת מגיפה אשר רבים חללים הפילה ואף הוא היה בין הלוקים במגיפה, לפני פטירתו אמר שהוא יהיה הקרבן האחרון וכך היה.
אמרותיו הטהורות נדפסו בספר הקדוש 'בת עין' אשר מיום הופיע אורו לא ירד מעל שולחנם של צדיקי החסידות שחיבבוהו כבבת עינם, בחיבה יתירה. ואמרו שהלימוד בו מסוגל לישועות, כפי שהמליצו, כי 'בת עין' הוא ראשי תיבות: י'שראל נ'ושע ב'ה' ת'שועת ע'ולמים.
על השטר חתומים 'הגבאים והעוסקים בבנין ובתקון בית הכנסת' שהיו מראשי עדת החסידים בצפת:
ר' יעקב ב"ר צבי
ר' יעקב מאיר בן הקדוש מו"ה דוד ז"ל
ר' זאב וואלף ברח"צ זללה"ה
ר' יוסף ב"ר זאב (במ"ק – במסירת קולמוס)
רבי אייזיק לייב מדרביטש
במהדורה החדשה ביותר של ספר בת עין (מהדורת אור לישרים – תשפ"ב) כונסו מכתבים ומסמכים מה'בת עין', אולם שטר זה לא נדפס שם ולמיטב ידיעתנו לא פורסם מעולם.
צפת י"ב אלול ת"ר [1840]
הרה"ק בעל בית עין ויהודי צפת:
חיי היהודים בצפת בתקופה זו לא היו קלים כלל, הם סבלו מקשיי פרנסה, מחלות שונות ובעיקר חיו בפחד מהערבים הרוצחים הפלאחים והדרוזים, מיום בואו להתיישב בעיר הקדש צפת, היה הרה"ק בעל ב'ת עין' הרוח החיה בעיר, והיה לישועה ולנחמה ליהודי צפת. כרחם אב על בנים, דאג לפרנסתם, דאג לחולים ועמד בעוז ובתוקף להגן על על יושבי צפת מפני צר ואויב.
בפי זקני צפת ישנם סיפורים רבים על מעשיו הכבירים ובכלל זה אותות ומופתים שחולל (ראה עדן ציון לר' יהושע הלוי הורוויץ מצפת עמ' ג-ו) ובעיקר ברעידת האדמה הגדולה שאירעה בצפת בשנת תקצ"ז, אז גם ראו בחוש את נוראותיו ונפלאותיו, שקרא לכל באי בית המדרש להתאסף סביבו ותקרת בית המדרש באותו המקום נשארה לעמוד על תלה כמעט באוויר ושאר גג בית המדרש התמוטט, וכל מי שהיה במחיצתו ניצל בנס פלאי, ועד היום חקוק שם על לוח אבן בבית המדרש שלו הנקרא 'אווריטשער שול':
"מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".
