האם עדיף להיות "בינוני עקבי" או "גדול ברגעים"?

[מחשבה]

יש אנשים שמצליחים לשמור על יציבות, לא מגיעים לשיאים גדולים, אבל גם לא נופלים. אחרים נעים בין קצוות, לפעמים מתעלים לגבהים, ולפעמים נופלים לשפל.
היציב מבטיח עקביות, אבל אולי מפספס רגעי השראה גדולים. ה"קיצוני" חווה פסגות נדירות, אך גם סכנת נפילה.

השאלה שלי, מה עדיף בעבודת האדם או אפילו בעבודת השם, עקביות מתונה או לעלות על פסגות קצרות עוצמתיות גם במחיר ירידות?

 

[שירת העשבים]

האם אתה מכיר אדם שיש לו בחירה בין שני הדרכים?
משום מה נראה לי שזה "דרכים" שמבוססים על שני סוגי בני אדם...

 

[רבי]

אין עלייה ללא ירידה.

עקביות מתונה היא פסגות קצרות.

עקביות ותמידיות תמיד עדיפים על פני ריגושים.

 

[ן' מיגאש]

שמעתי פעם שלהיות עקבי זה מדרגה באותו הדבר, ומעשים החד"פ הנפלאים לא נובעים ממדרגה אמיתית וקנין. יתכן רצון עז ותשוקה, ולא אומר שאינו בעל מדרגה כלל, רק לא ביחס למעשיו.
ומביאים ראיה מכך שבשואה הרבה אנשים שהיו כמעט חילונים מסרו נשמתם על קדושת ה' ואע"פ שלא היו בעלי מדרגה.

 

[נושם עמוק]

לאו דווקא מי שעושה "מבזקים" מגיע גבוה יותר.לשמור על סדר יום קבוע זו החכמה הגדולה ביותר.גם אם זה לא נראה כלפי חוץ.זו עבדה פנימית הרבה יותר עמוקה

 

[בד קודש]

מצד אחד, ודאי שעדיף עשרת מונים להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים,
ובשם החזו"א אמרו שברוחניות אין מושג של הסתפקות במועט.

מאידך גיסא, ידועים דברי הרב דסלר על הא דבכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת,
שבכל פעם שרבי אמר זאת היה מדובר על חיזוק רגעי, ומיד אחר כך מיתה, והוא משום שאם היה עובר זמן לא היה נשאר מזה מאום.

דהיינו - הצורה הנכונה לשאלה צריכה להיות מה פחות גרוע ולא מה יותר טוב....
הדרך הנכונה היא לעמול ולהגיע למצב של עליה תמידית ועקבית יחד עם כבישת פסגות, וכל דבר אחר זולת זה - טוב הוא אינו.

 

[חיים ש]

אציג לך קטע מליקוטי מוהר"I (קטעים, אם אתה רוצה בהרחבה לך נא ראה שם),
ובקיצור, מאיזה מצב רק שלא יהיה, תמיד ייזהר לא ליפול ממדרגתו, וישאף ליותר גבוה,

"והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" (תהלים קלט ח) וכו', הינו בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', ... שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפול, חס ושלום, למקום שיפול אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". ... כי אי-אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו."

 

[אם עובדו כראוי]

כידוע שהעניין תלוי בשורשי הנשמות, שיש נשמות ששורשם בלאה ודרך עבודתם (בדר''כ) עקבית ומדודה ומוח שליט על הלב, ויש נשמות ששורשם מרחל והלב יותר שולט, ואכהמ''ל.

 

[בד קודש]

כידוע שהעניין תלוי בשורשי הנשמות, שיש נשמות ששורשם בלאה ודרך עבודתם (בדר''כ) עקבית ומדודה ומוח שליט על הלב, ויש נשמות ששורשם מרחל והלב יותר שולט, ואכהמ''ל.

לחץ כדי לכווץ...

אמת יש אחת.
כמעט כל דבר רוחני וגשמי תלוי בשורשי נשמות ובטבעים.
הנידון הוא מה באמת עדיף, מי האדם השלם יותר ומי צריך לעבוד על עצמו.

 

[מנחת חינוך]

כתוב בפוסקים שבעשי"ת אף שכל השנה לא מקפיד בדברים מסוימים בימים אלו יקפיד, וכן מש"כ כמדומני בשיערי תשובה שבימים אלו ימעט בעסקיו ויקדיש עצמו לרוחניות, הרב דסלר שואל האם אין זה 'משחק' הלא לאחר מכן ישוב להתנהג כפי שהיה לפנ"כ, ולכאורה התשובה שאם יתרומם גם אם זה זמני עצם זה מחברו לדרגה אחרת שגם אם יפול ממנה ייקל עליו להשיגה בהמשך. לכן עצם הרוממות הזמנית הינה פתח להשגות שבעתיד יהיו חלק מהאדם כנלע"ד.

 

[בד קודש]

כתוב בפוסקים שבעשי"ת אף שכל השנה לא מקפיד בדברים מסוימים בימים אלו יקפיד, וכן מש"כ כמדומני בשיערי תשובה שבימים אלו ימעט בעסקיו ויקדיש עצמו לרוחניות, הרב דסלר שואל האם אין זה 'משחק' הלא לאחר מכן ישוב להתנהג כפי שהיה לפנ"כ, ולכאורה התשובה שאם יתרומם גם אם זה זמני עצם זה מחברו לדרגה אחרת שגם אם יפול ממנה ייקל עליו להשיגה בהמשך. לכן עצם הרוממות הזמנית הינה פתח להשגות שבעתיד יהיו חלק מהאדם כנלע"ד.

לחץ כדי לכווץ...

לשון השו"ע הוא "אף מי שאינו נזהר מפת של נכרים" דהיינו שגם אם יודע שלא יגרום לו כלום בהמשך - יעשה כן.
וזה שומט את תשובתך.
התשובה האמיתית לעניין הוא כמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ד) "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: "וצדיק יסוד עולם" זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו. ומפני ענין זה, נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יוה"כ יתר מכל השנה".

ובקיצור שו"ע למד את הדין כך "ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שמו שיתנהג עמנו בחסידות והאוכל כל השנה פת פלטר לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל וכדומה לזה" (סי' ק"ל סעיף ב').

 

[אם עובדו כראוי]

אמת יש אחת.
כמעט כל דבר רוחני וגשמי תלוי בשורשי נשמות ובטבעים.
הנידון הוא מה באמת עדיף, מי האדם השלם יותר ומי צריך לעבוד על עצמו.

לחץ כדי לכווץ...

אמת אחת יש רק בעולמות העליונים
פה בעולם הקב''ה ברא כל אחד עם היחודיות והתוכן שלו והחלק שלו בתורה
תסביר לי אם אמת יש רק אחת איך יתכן שלחד מ''ד פטור ומותר לכתחילה וחד מ''ד איסור כרת וסקילה...
זו סוגיה שיש לעמוד עליה, אבל חד משמעית המשפט הזה לא נכון ביהדות

לגופו של ענין כידוע לאה עומדת יותר גבוה מרחל אבל יעקב אבינו חשק דווקא ברחל ולא בלאה, וכן בבחינת המלכות תמיד קדמה מלכות רחל למלכות לאה (יוסף, שאול) ואין כאן המקום להאריך בנסתרות, זאת אומרת שהגם שלאה במקום יותר גבוה בלי רחל אין קיום כלל לכלל ישראל, וכידוע לאה בעלמא דאיתכסיא ורחל באתגליא ולכן רחל מבכה על בניה כי איננו ולאה יודעת כי בל ידח ממנו נידח, והעבודה של לאה היא באור ורחל בחושך עם ההתמודדויות,

 

[בד קודש]

אמת אחת יש רק בעולמות העליונים
פה בעולם הקב''ה ברא כל אחד עם היחודיות והתוכן שלו והחלק שלו בתורה
תסביר לי אם אמת יש רק אחת איך יתכן שלחד מ''ד פטור ומותר לכתחילה וחד מ''ד איסור כרת וסקילה...
זו סוגיה שיש לעמוד עליה, אבל חד משמעית המשפט הזה לא נכון ביהדות

לחץ כדי לכווץ...

נראה שאין הכותב מבין מה אמר...
שבעים פנים לתורה ההוא עניין גבוה מעל גבוה,
אבל עם כל זה - הלכה יש אחת.

שאנו מדברים על 'למעשה', יש רק אמת אחת שעל פיה יש לצעוד.
אין דבר כזה שאדם יאמר "על פי הנשמה שלי - חושבני שמותר לי לאכול חזיר..."
ואף לא בדבר שיש בו מחלוקת, אין אפשרות לנהוג אחרת ממה שנפסק.

לכן, מה שאמרת הוא נכון אבל לא רלוונטי לדיון דידן.
ביהדות יש ויש את המשפט הזה, אבל לא בהקשר שלך.

לגופו של ענין כידוע לאה עומדת יותר גבוה מרחל אבל יעקב אבינו חשק דווקא ברחל ולא בלאה, וכן בבחינת המלכות תמיד קדמה מלכות רחל למלכות לאה (יוסף, שאול) ואין כאן המקום להאריך בנסתרות, זאת אומרת שהגם שלאה במקום יותר גבוה בלי רחל אין קיום כלל לכלל ישראל, וכידוע לאה בעלמא דאיתכסיא ורחל באתגליא ולכן רחל מבכה על בניה כי איננו ולאה יודעת כי בל ידח ממנו נידח, והעבודה של לאה היא באור ורחל בחושך עם ההתמודדויות,

לחץ כדי לכווץ...

כשתסביר את מה שאתה אומר ולא תצטט מילים ללא הבנה נוכל לדון על כך...
בינתיים כל טוב.

 

[אם עובדו כראוי]

כשתסביר את מה שאתה אומר ולא תצטט מילים ללא הבנה נוכל לדון על כך...
בינתיים כל טוב.

לחץ כדי לכווץ...

כתבתי מאוד מאוד ברור, והדברים ידועים לכל מי שטיפה דרך על מפתן הפנימיות (אם בחסידות ואם בכל דרך אחרת) הרוצה להעשיר ידיעותיו בענין זה בתמציתיות ישנו קונטרס בשם 'רחל ולאה' לבעל ה'בים דרכך' והרוצה יקחנו משם.

דרך אגב אעיר להרב הכותב, זה שאתה לא מבין זה לא אומר שהדברים 'מצוטטים בלא הבנה'.... ודי בכך

 

[אם עובדו כראוי]

נראה שאין הכותב מבין מה אמר...
שבעים פנים לתורה ההוא עניין גבוה מעל גבוה,
אבל עם כל זה - הלכה יש אחת.

שאנו מדברים על 'למעשה', יש רק אמת אחת שעל פיה יש לצעוד.
אין דבר כזה שאדם יאמר "על פי הנשמה שלי - חושבני שמותר לי לאכול חזיר..."
ואף לא בדבר שיש בו מחלוקת, אין אפשרות לנהוג אחרת ממה שנפסק.

לחץ כדי לכווץ...

אחר המחילה, נראה שאין המגיב מבין כלום ממה שנכתב
שבעים פנים לתורה הוא ענין גבוה מעל גבוה אבל המיקום שלו מעט נמוך מ'אמת יש רק אחת' ואין להאריך במקום שאמרו לקצר

ודאי שאין מי שיאמר שמותר לאכול חזיר לפי שורש נשמתו איך היה מי שאמר שמותר ליבם צרת הבת (טיפה יותר גרוע מחזיר) והיה מי שאמר שמותר לחלל שבת בשביל מכשירי מצוה ועוד ועוד, דברים מעט מעט יותר חמורים מחזיר...

הלכה היא ענין אחר לחלוטין, ומצינו שתלוי במקומות, שיש שנפסק כך ויש שנפסק כך (כמו במקומו של ר''א וכו' ואפילו מצינו בגמ' שנהגו יו''כ ב2 ימים, והענין ע''ד הפשט הוא שאי אפשר שתיעשה התורה כ2 תורות, אבל זה ודאי ענין יותר נמוך מ70 פנים לתורה.. וכשאנחנו לומדים אנחנו לומדים שיטת ב''ש בדיוק כמו שיטת ב''ה אך למעשה אנחנו נוהגים כב''ה, ולעת''ל שיהיה שייך יותר לב''ש תהיה הלכה כמותם כמבואר באריז''ל.

 

[בד קודש]

שבעים פנים לתורה הוא ענין גבוה מעל גבוה אבל המיקום שלו מעט נמוך מ'אמת יש רק אחת' ואין להאריך במקום שאמרו לקצר

לחץ כדי לכווץ...

הוא פשוט לא נוגע בו ולא סותר לו.
אם כבודו רוצה להראות ידיעותיו, בבקשה,
אבל לא כאן המקום לדבר על שבעים פנים לתורה.
לא זה היה הנידון ולא על זה דיברתי. וגם אף אחד לא התכוון לזה כאן - מלבדך.

איך היה מי שאמר שמותר ליבם צרת הבת (טיפה יותר גרוע מחזיר) והיה מי שאמר שמותר לחלל שבת בשביל מכשירי מצוה ועוד ועוד, דברים מעט מעט יותר חמורים מחזיר...

לחץ כדי לכווץ...

לא שייך כלל להתיר דברים לפי שורש נשמת מי.
זה מחלוקת קלאסית בתורה כמוה יש מליונים.

הלכה היא ענין אחר לחלוטין,

לחץ כדי לכווץ...

על זה בדיוק אנו דנים.
מה צריך לעשות למעשה.
ובלמעשה - אין שני דרכים.
יש אמת אחת.

 

[יהודי חושב]

בפשטות הרמב"ם התייחס לשאלה הזאת וכ' בהלכות תשובה פרק ה הלכה ב:

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה."

ויש להקשות אל הרמב"ם מדוע כ' טיפשי אומות העולם ורוב גולמי ישראל מה החילוק הזה?


ואולי הא גופא בא הרמב"ם לשלול את הגישה הזאת שקיימת שנכון שאני עכשיו לא בדרגה של משה רבינו אבל הדרגה שלי עקבית אז ס"ה אני בסדר אלא כ' הרמב"ם כל אחד יכול להיות משה רבינו והוא אמור להתקדם לכיוון הזה ומכיון שכך אז הוא גם יכול להיות רשע כירבעם כי לכל התקדמות בחיים יש סיכונים

 

[בד קודש]

בפשטות הרמב"ם התייחס לשאלה הזאת וכ' בהלכות תשובה פרק ה הלכה ב:

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה."

ויש להקשות אל הרמב"ם מדוע כ' טיפשי אומות העולם ורוב גולמי ישראל מה החילוק הזה?


ואולי הא גופא בא הרמב"ם לשלול את הגישה הזאת שקיימת שנכון שאני עכשיו לא בדרגה של משה רבינו אבל הדרגה שלי עקבית אז ס"ה אני בסדר אלא כ' הרמב"ם כל אחד יכול להיות משה רבינו והוא אמור להתקדם לכיוון הזה ומכיון שכך אז הוא גם יכול להיות רשע כירבעם כי לכל התקדמות בחיים יש סיכונים

לחץ כדי לכווץ...

בשולי הדברים מוכרח הייתי להאיר ולהעיר-
הרמב"ם כותב "ראוי להיות צדיק כמשה רבינו" ולא "יכול להיות".
וההבדל עצום ודו"ק.