מתוך אתר "עולמות":
ב. הנס היה באיכות השמן – כי אין שמן של נס לא כשר להדלקת הנרות
בספר המועדים בהלכה הביא את השמועה המפורסמת בעולם הישיבות בשמו של רבי חיים סולובייצי'ק מבריסק, שתירץ את קושיית הבית יוסף, שהנס היה באיכות השמן ולא בכמות, והכריח זאת כי שמן של נס אינו כשר להדלקת הנרות, ולכן על כרחנו צריך לומר שהשמן עצמו נתעצם באיכותו, והנס היה שבכח כל שמינית שבו דלק האור במשך יום שלם. וממילא הנס היה, כמובן, גם ביום הראשון.
גם בקובץ יגדיל תורה הובאה שמועה זו בשמו של רבי חיים מבריסק, על ידי רבי יחזקאל אברמסקי.
אולם בספר דף על דף הביא כי בבית בריסק מפקפקים שהדברים יצאו מפיו של רבי חיים, שכן מתוספות במסכת מנחות (2ג) מוכח שאין פסול במעשה נסים לעבודה בבית המקדש. בגמרא שם "בעי רבי זירא, חיטין שירדו בעבים, מהו לשתי הלחם, ממושבותיכם אמר רחמנא, לאפוקי דחוצה לארץ דלא, אבל דעבים שפיר דמי. או דלמא ממושבותיכם דווקא, ואפילו דעבים נמי לא". רש"י פירש את ספקו של רבי זירא: "חטים שירדו בעבים, עם המטר, כששתו העבים באוקיינוס בלעו ספינה מלאה חיטין". והיינו, כאשר התאיידו מי האוקיינוס ונעשו ענני גשם, נבלעה בהם ספינה עם חיטים, וכאשר ירדו לאחר מכן חיטים אלו עם הגשם, הסתפקו האם אפשר להביא מהם לקרבן שתי הלחם, היות ובתורה נאמר "ממושבותיכם", וחיטים שבאו בעבים אינן נחשבות "ממושבותיכם". או שאפשר ללמוד מהפסוק "ממושבותיכם" שהכוונה שלא להביא מגידולי חוץ לארץ, ואילו חיטים שבאו בעבים אכן נכללו ב"מושבותיכם". אולם תוספות פירשו את הסוגיא באופן שונה: "ונראה דעל ידי נס ירדו בעבים, כהנהו אטמהתא בפ"ד דסנהדרין". כלומר, לא מדובר בגרעיני חיטה שגדלו על הארץ באופן טבעי ונבלעו בעבים וירדו מן השמים, אלא הגמרא הסתפקה האם מותר להביא את קרבן שתי הלחם מחיטים שירדו מהשמים במעשה נס [וכעין המעשה המובא במסכת סנהדרין (נט, ב) שהיה רבי שמעון בן חלפתא מהלך בדרך ופגעו בו אריות, וירדו לו מן השמים שתי חתיכות של ירך ונתנם להם].
מדברי התוספות, הוכיח רבי משולם דוד סולובייצ'יק "אף על גב שירדו על ידי נס, היו חיטים וכשרים למנחות, ולכאורה הוא הדין לכל דבר הוו חיטים ויוצאים בהם ידי חובת מצה, והם לחם לכל דבר, לענין ברכת המזון וכדומה. וכל השאלה בגמרא היא רק לענין שתי הלחם דווקא, אי בעינן ממושבותיכם דווקא".
מפורש איפוא בזה, שאין פסול במעשה נסים לכל דבר וענין, ובכלל זה, להדלקת הנרות בבית המקדש.
רבי אשר וייס הוסיף ותמה על הקושיא המיוחסת לרבי חיים: "הלוא הנס נעשה בשמן שבמנורת המאור, הרי שמן השמיים נקבע ומפי הגבורה, שידליקו בשמן זה, ומה יש לדון אחר מידות הקב"ה" – וודאי היה כשר להדלקה.
