• וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ
    ───   חג הסוכות   ───
    פורום אוצר התורה מאחל לחו״ר הפורום ולכל בית ישראל
    חג סוכות שמח! חג שמח
    שנזכה לשמחת החג, לסוכת שלום ולשנה של ברכה.

נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,450
פוסט השבוע
4
תודות
16,953
נקודות
695
מדוע בנר חנוכה מחויב למכור כסותו משא"כ בכל המצות. (ראה רמב"ם פ"ד מחנוכה הי"ב)

בשאלה זו כתב אבני נזר (או"ח סימן תק"א) תירוץ נפלא.
דבכל המצות חישב לעשות מצוה כו' מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כקידושין (מ.), משא"כ נר חנוכה דלפרסומא ניסא, ומה לאחרים במחשבתו, עיין שם.

ולפי זה לכאו' בשעת הסכנה או לחסידים שנוהגים להדליק בתוך הבית, אולי יש מקום לומר שעני לא יהיה מחוייב למכור כסותו.
אמנם זה ודאי אינו א. דעצם תקנת חז"ל בשביל פרסומי ניסא ב. ובכלל יש פרסומי ניסא לבני הבית.
 
ובס"ד חשבתי היום ליישב בדרך נוספת.
הנה בגמ' קידושין הנ"ל מובא "מחשבה טובה מצרפה למעשה" וכו'.
ודרוש הסבר מה שייך צירוף מחשבה למעשה שלא התקיים. (וזה בין אם נבאר צירוף מלשון חיבור או מלשון צירוף וניקוי).
ובכלל מדוע לא כתוב מחשבה טובה "נחשבת למעשה".
ולכן חשבתי לחדש... חידוש גדול.
לעולם לא די במחשבה שתחשב למעשה, אלא הקב"ה מצרף אותה למעשה אחר, זאת כאשר הסתלקה הסיבה המונעת, ככל והאדם מקיים את המצוה, מצרפים אליו גם את המחשבה הקודמת ביחס לאותו מעשה.
וחשבתי להוכיח, מספירת העומר דקי"ל דאינו מברך אם לא ספר יום אחד. וצ"ב מדוע לא נאמר "חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". ובפשטות צ"ל דלא נחשב ממש מעשה. אמנם לאור דברינו י"ל דבנאנס לעשות מעשה, לא נחשב למעשה עד שבפועל יעשה מעשה כשמסתלקת סיבת האונס.
אמנם כל זה, דווקא במצווה שהיא בתורת חיוב דומה. אמנם בנר חנוכה או ספירת העומר, שכל יום הוא מצוה בפני עצמו (וגם לבה"ג שזו מצווה אחת אבל היא מורכבת מכמה וכמה ספירות), לכן אי אפשר לשייך את המחשבה של מעשה א' למעשה ב'.

ולפי זה יש ליישב מדוע עני מוכר כסותו ולא אומרים נחשב כאילו עשאה ודוק.
 
לעולם לא די במחשבה שתחשב למעשה, אלא הקב"ה מצרף אותה למעשה אחר, זאת כאשר הסתלקה הסיבה המונעת, ככל והאדם מקיים את המצוה, מצרפים אליו גם את המחשבה הקודמת ביחס לאותו מעשה.
מה נעשה דבגמ' שם אמרו
מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה,
והמשך הדברים: מחשבה שעושה פרי (פירש"י) שקיים מחשבתו ועשה, הקב"ה מצרפה למעשה,
מחשבה שאינה עושה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה.
ומבואר דבעברה אין מצטרף למעשה רק אם לא הגיע לידי עשיה, וע"כ דמחשבת מצוה מצטרפת למעשה ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אף אם לא עשה כלל.
 
וע"כ דמחשבת מצוה מצטרפת למעשה ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אף אם לא עשה כלל.
לא הבנתי מה זה סותר. הלא גם לדברי נחשב לו כאילו עשאה מיירי שלא עשאה, אלא שצירוף מעשה ב' מחשיב למחשבה הראשונה. ובפועל מחשבה א' עולה גם בלא מעשה אלא מכח מעשה ב'.
 
לא הבנתי מה זה סותר. הלא גם לדברי נחשב לו כאילו עשאה מיירי שלא עשאה, אלא שצירוף מעשה ב' מחשיב למחשבה הראשונה. ובפועל מחשבה א' עולה גם בלא מעשה אלא מכח מעשה ב'.
לא הבנתי מיד, שוב התבוננתי בדבריך וראיתי שזה כבר כתוב...
אכן אני מוכרח לכתוב כי הדברים הם - כדבריך
ודוק.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓