מנהגים ליל ניטל

[נובהרדוקר]

מצו"ב דור המלקטים על הענין...

לחץ כדי לכווץ...

ליל ניטל - חגי העובדי כוכבים

יו"ד סימן קמ"ח​

ט' טבת.

זמנו.

ענינים.

לימוד התורה.

לימוד התורה כשחל ניטל בשבת.

כשחל ניטל בשבת ובמוצ"ש.

אסור להזכיר שם של ע"ז.

שתי וערב.

תשה"מ בליל ניט"ל, ע"ש.



דור המלקטים - אוצרותיהם של צדיקים (מועדים ח"ב עמ' תמ"א - עמ' תע"ד), בירורי חיים (ח"ב סי' ד' עמ' שצ"ד - עמ' ת"א), הל' ניטל נאכט (ציון), הרב"ש המבורגר (מוריה חפ"ב עמ' צ"ב, שבט תשמ"ו), הר"י סלומון (אור ישראל ח"ב עמ' קל"ג), מועדים לשמחה (ח"ב סי' י"ג), משנת יוסף (מוריה חפ"א עמ' קל"א, תשרי תשמ"ו), נטעי גבריאל (חנוכה מנהגי ניט"ל, עמ' שפ"ה - עמ' תי"ח), ריח השדה (ח"א סי' י"ז, עמ' קפ"ח - עמ' רט"ז).



ט' טבת.

ריש סליחות (עשרה בטבת) – "אזכרה מצוק אשר קראני, בשלש מכות בחדש הזה הכני ...".

מגילת תענית – "בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא. בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה".



לא כתבו רבותינו.

בה"ג (סי' י"ח, הל' ת"ב עמ' רל"ג) – "בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה".

סדר רב עמרם גאון (הרפנס, סדר תענית) – "בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא".

סידור רש"י (סי' תקמ"א) – "בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא".

ראבי"ה (ח"ג הל' תענית סי' תתפ"ט) – "בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה".

טור (סי' תק"פ סעי' ב') – "בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא".

כל בו (סי' ס"ג) – "בתשעה בו לא כתבו אבותינו על מה הוא ונמצא הסוד בו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה".

מחבר (סי' תק"פ סעי' ב') – "בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו".



מיתת עזרא הסופר [כדאי' בסליחות].

בה"ג (סי' י"ח, הל' ת"ב עמ' רל"ג) - לשונו מובא לעיל.

כל בו (סי' ס"ג) - לשונו מובא לעיל.

פרישה (סי' תק"פ ס"ק ו').

ט"ז (סי' תק"פ ס"ק א') – "בט' בו לא נודע כו'. תימה גדולה הא איתא בסליחות של י' בטבת דבט' בו מת עזרא הסופר וצ"ע רב".

מלבושי יו"ט (סי' תק"פ).

מג"א (סי' תק"פ ס"ק ו') – "לא נודע. ובסליחו' שלנו איתא שמת עזרא הסופר".

א"ר (סי' תק"פ ס"ק ה') – "ובכלבו ובה"ג איתא שנמצא שבו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה".

הגר"י אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"ב דרוש י"ב) – "ובו ביום מת עזרא [סוף מגלת תענית], ובברייתא דמגילת תענית לא נזכרו ימי מיתתו, והיינו כמ"ש כי יום מיתתו היתה צרה גדולה לישראל, כי היה בדורו כמו משה, וראויה היתה התורה להנתן על ידו כמו על ידי משה [סנהדרין כא ע"ב], ולכך כסהו בתהום, ובמות משה לא ידע איש קבורתו, וגם כן כסה בתהום רבה, ולכך נאמר [שמות ל"ב א] לא ידענו מה היה לו".

עי' יעב"ץ (סי' תק"פ ד"ה בט') – "י"א שמת בו עזרא הסופר".

בא"ה (סי' תק"פ ס"ק ו').

ערה"ש (סי' תק"פ סעי' ג') – "בט' בו לא היה נודע הצרה שאירע בו ונתגלה אח"כ שבו מת עזרא הסופר".

מ"ב (סי' תק"פ ס"ק י"ג) – "לא נודע. ובסליחות שלנו איתא שמת עזרא הסופר".

ברכי יוסף (ס"ק א') – "כתב הרב ט"ז ... עכ"ל. ומאי דמייתי הרב מסליחות וכן הרב מגן אברהם (ס"ק ו), עמהם הסליחה, דכן כתבו בהלכות גדולות (סי' יח עמ' רלג) ובספר הכלבו (סי' סג), והרב מגן אברהם מזכירים כמה זימני בסימן זה. ועוד כתבו דמת גם כן נחמיה בן חכליה. ואשר תמה הרב ט"ז, אין כאן תימא, שהרי כתבו בה"ג וכלבו בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. והדבר פשוט דהגם דידענו דמתו בו עזרא ונחמיה, ממה שלא נכתב על מה מתענין יש סוד בדבר, דאי התענית משום עזרא ונחמיה לכתבו להדיא בט' בו על שמתו עזרא ונחמיה, כדרך שכותבים בכל יום על מה. אלא מדכתוב סתם, סוד יש בענין. וכן משמע מדברי ארחות חיים סי' כ"ג שכתב וז"ל, בט' בו לא כתבו רבותינו על מה, ונסתר הסוד, ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה, עכ"ל. וכצ"ל בכלבו, ונסתר הסוד. וכונתן כדכתיבנא בעניותין. ובספר הקבלה להראב"ד (עמ' מב) כתב שכיונו ברוח הקדש להריגת רבינו יוסף הלויא שנהרג בו ביום. ועמ"ש הרב בית דוד סי' שי"ו, ואשתמיטיתיה דברי בה"ג והכלבו, ע"ש".





מיתת נחמיה בן חכליא.

בה"ג (סי' י"ח, הל' ת"ב עמ' רל"ג) - לשונו מובא לעיל.

כל בו (סי' ס"ג) - לשונו מובא לעיל.

פרישה (סי' תק"פ ס"ק ו').

א"ר (סי' תק"פ ס"ק ה') - לשונו מובא לעיל.



יום שנולד בו אותו איש.

תוס' חדשים (על מגילת תענית, בהג"ה שם) – "בט' בו ... ושמעתי בשם גדול אחד דאז נולד אותו האיש [כן הוא בשנת ג' אלפים תשס"א]".

הר"ח סיימונס (סיני חק"ו עמ' קמ"ח) – "בעל ה'תוספות חדשים' לא גילה את זהותו של ה'גדול', אולם 'שי"ר' והרב יהודה ליב גורדון הציעו את 'ספר העיבור' כמקור ל'תוספות חדשים'. מחבר 'ספר העיבור' הוא ר' אברהם בר חייא שחי במאה הי"א בספרד, ואשר כותב: 'והוא [ישו] נולד לדבריהם בשנת ג' אלפים תשס"א לבריאת עולם בעשרים וחמשה ימים מחדש דייגבר [דצמבר], והוא יום שבת יום תשעה בטבת'. כמאתיים שנה אח"כ, בשנת 1310, ר' יצחק ישראלי, שחי בספרד, מביא בחיבורו 'יסוד עולם' אותם התאריכים בלוחות היהודי והלועזי. מהטבלאות המקבילות ללוחות היהודי והלועזי, אפשר לאשר שתשעה בטבת שנת ג'תשס"א חל בשבת, 25 בדצמבר שנת 1 לפני הספירה. [בימים ההם, הלוח היהודי עדיין נקבע ע"י עדים שבאו להעיד על מולד הלבנה; לכן הקבלה בין התאריכים היא רק תיאורטית.] אולם ...".

מגיה (בטור, סי' תק"פ הע' ד').

אנציקלופדיה תלמודית (חי"ח ערך טבת, טור תר"מ הע' ל"ג) – "ועי' תוספות חדשים למגילת תענית שם בשם גדול אחד שביום זה נולד אותו האיש, וע"ש הערה בד' וילנא, שרוצה להוכיח כן ע"פ החשבון".



הריגת ר' יוסף הלוי הנגיד (1064).

ראב"ד (ס' הקבלה של הראב"ד ד"ה רבי, עמ' ט"ז, או עמ' כ"ה, או עמ' מ"א) – "רבי יהוסף הלוי בנו הנגיד ומכל מידת טובות שהיו באביו לא חסר לו אלא שלא היה ענותן כאביו מפני שגדל בעושר ולא נשא עול בנעוריו וגבה לבו עד להשחית ויקנאו אותו סרני פלשתים עד שנהרג ביום שבת בט' בטבת שנת ד' אלפים תתכ"ד הוא וקהל גדאנטה וכל הבאים מארצות רחוקות לראות תורתו וגדולתו. ואבלו הלך בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר. ועוד מימי רבותינו הקדמונים שכתבו מגלת תענית גזרו תענית בט' בטבת ולא ידעו על מה הוא. מכאן ידענו שכונו ברוח הקדש ליום זה לאחר פטירתו נתפזרו ספריו ומחמדיו ופשטו בכל העולם. וכן תלמידים שהעמיד הם היו רבני ספרד ומנהיגי הדור אחר פטירתו".



מיתת שמעון הקלפוס.

אמרי ברוך (הג' לשו"ע על סי' תק"פ) – "מצאתי בכ"י שבט' טבת נפטר שמעון הקלפוס שהושיע את ישראל בצרה גדולה בזמן הפריצים, נקבע יום מיתתו לתענית עולם בירושלים".

הר"ח סיימונס (סיני חק"ו עמ' קמ"ה) – "הרב ברוך פרענקיל ... הרב פרענקיל לא זיהה את כתב - היד וגם לא נתן פרטים נוספים על זהותו של שמעון הקלפוס. אולם, מהעובדה שחז"ל נמנעו מלכתוב את סיבת התענית, ניתן לומר שפעולותיו של שמעון הקלפוס היו רגישות, ולכן היה רצוי שלא לפרסם אותם לשאינם יהודים, כיון שהוא היה קשור עם הקמת הנצרות. במהלך המאות האחרונות, נמצאו מספר כתבי - יד בלשון הקודש העוסקים בלידת ישו והשליחים. בדרך כלל חומר זה נקרא - ספרות 'תולדות ישו' או 'תליית ישו'. אחד מכתבי - יד אלה יצא לאור ע"י הנוצרי יאהן יאקאב הולדריכוס בשנת 1705. הפרק האחרון של כת"י הולדריכוס מדבר על איש בשם 'שמעון הקלפסי' והתחבולה שבה השתמש להוציא את ה'פריצים' מירושלים. [הביטוי 'פריצים' המופיע בספרות זו מתייחס לכת יהודית - נוצרית אשר חיה בתחילת ימיה של הנצרות.] בענין פטירת שמעון כתוב בכת"י: 'וימות שמעון ויתאבלו בני ישראל את שמעון וקבעו יום מיתתו להתענות בכל שנה ושנה והוא ט' ימים בירח טבת'. ניתן לשער שאכן כתב היד שהיה לפני הרב ברוך פרענקיל היה כתב - יד זה וכן ניתן להסביר מדוע נמנעו חז"ל מלפרסם את הסיבה. הנקודה היחידה שבין כת"י הולדריכוס ובין הרב פרענקיל הוא ההבדל הקטן ...".

רש"י (איסור והיתר סוף סי' ל"ג) – "לאחר מכאן השיר ששנינו בפסחים הוא נשמת ויש אומרים על אותו נבל שמעון פטר חמור שהוא טעות של רומי יסדו אותו תחילה ושאר תפילות כשהיה על סלע וחס ושלום שלא תהא זאת בישראל וכל האומר דבר זה כשיבנה בית המקדש יביא חטאת שמנה".

רש"י (ע"ז דף י. ד"ה ומי, עם חסרונות הש"ס) – "כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן, אחרים תקנו להן כל ספרי טעותם, יוחנן פאולוס פיטרו', והם יהודים היו: לשון הוא גראמטיקא הוא הלשון שמדברים בו הגלחים, הם שנו ועמקו [צ"ל: ועקמו] הלשון ועשו להם הבל לחשבם בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיתי ישו עשו עצמם כאילו הם עמו בקדישות וצוו עליהם הכל כמפורש בסיפור תליית ישו".

מחזור ויטרי (סי' שכ"ה) – "מימות שמעון כיפה שיסד סדר של יום הכיפורים. אתן תהלה".

peter – עי' מגילת ניטל (הע' י"ד ).

מראי מקומות – אוצר מדרשים (מדרש "שמעון כיפה". ועי' הג' מהגרח"ק זצ"ל עליו, שמוחק כמה דברים מפתיחתו).



לקיחת אסתר לארמון המלך אחשורוש.

רמ"א (מחיר יין פרק ב' פסוק י"ז) – "ואמר שלקיחה זו היתה בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו נקט זה החדש יותר מכל חדשי השנה להיות שבעל הלכות גדולות ז"ל כתב כל יומי דראוי להתענות כו', וכתב ט' בטבת ולא כתב על מה מתענין בו כי לא כתבו רבותינו טעמו לכן קאמ' שמחת אסתר היתה בחדש העשירי בחדש טבת".



הפורעניות של עשרה בטבת התחילה בט' בו.

הגר"י אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"א דרוש ב') – "יום ח' הועתק התורה לתלמי מלך מצרים יונית והי' חושך ג' ימים וכן יום ט' לא נודע מה היה בו מהצר' ויו"ד בו צר מלך בבל כנודע. ובאמת על מה שלא נודע בט' בטבת מה היה בו כבר אמרתי בפעם אחר ענין הדבר אבל גם זהו תדע כי לעולם כאשר לאחר חצי היום השמש למערב נוטה ונטו צללי ערב כבר החל ענין יום הבא ולכך בחרבן ביהמ"ק בעו"ה עיקר היה ביו"ד אבל בט' נטו צללי ערב החל הצר' והשממ' בעו"ה וכן תמיד ולכך בעי"כ כאשר נטו צללי ערב כבר החל קדושת יה"כ וקבעו חז"ל במנחה להתודות ואמרה התור' ועניתם בתשעה לחדש בערב היינו אחר חצות ודרשו חז"ל כל האוכל ועיקר הסעודה אחר חצות. וכן בט' בטבת לאחר חצות כבר נטו צללי ערב מיו"ד בטבת יום צרה ומבוכה יום הרע אויב בקודש לצור על עיר ויום ההוא קשה לישראל למאוד יותר מיום חורבן הבית כי ט"ב אינו דוחה שבת ואלו יו"ד טבת לפי קביעות קדמונים שהי' אפשר להיות בשבת כבר כתב הב"י בשם אבודרהם כי דוחה שבת כמו יה"כ ומזה מופת כי צרה גדולה היה וכל התחלות קשות וכיון שכבר הותרה הרצועה מלמעלה לצור על עיר כבר אח"כ היה הדרך ככושה לפני אויבי עמו לעשות כאשר זממו בעו"ה. ולכן אף ט' בטבת מהצר' ותוכחה כי בחצי היום נטו צללי ערב ליו"ד".



מראי מקומות – חת"ס (בדרשותיו לח' טבת), אור גדליהו (תורה ח"א ליקוטים עמ' קנ"ה), מועדים לשמחה (ח"ב עמ' שט"ו - עמ' שכ"ד), הראנ"צ רות (שרידים גליון י"ב עמ' נ"ג), הר"ח סיימונס (סיני גליון ק"ו עמ' קל"ח), פסקי תשובות (סי' תק"פ אות ג' הע' ח').



זמנו.

שנה פשוטה לפי השמש - עי' באריכות הסוגיא של לוח השנה בס' ברכת החמה (ארטסקרול) עם הקדמה של ר' בלייך שליט"א.

תקופת שמואל, 365 ימים 6 שעות (Julian Calendar).

באמת, 365 ימים 5 שעות 48 דקות 46 שניות.

אחר 128 שנים, חסר חד יום.

בשנת שמ"ג (1582) שינו חכמי הנוצרים ברומא את סדר חשבון השנים שלהם.

להסיר י' ימים מהלוח שנה.

בהעתיד: כל מאה שנה לא יהיה leap year. חוץ מכל ארבע מאות שנה.

נ"מ: ב"י (או"ח סי' קי"ז), הו"ד במחה"ש (או"ח סי' קי"ז ס"ק א') – "וכתב ה"ר דוד אבודרהם ויום ס' יבוא בכ"ב מנובימברי אם היה אותו פיברי"ר מכ"ח יום אבל אם היה פיברי"ר מכ"ט יום תהיה השאלה בכ"ג נובימברי כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אקטוברי".

אג"מ (או"ח ח"ה סי' ז') – "והאבודרהם ... שהוא כותב איך שעשו ושיעשו כן לעולם, שהזמן הוא מיום ששים לתקופה שהוא בכ"ב בנובמבר. וכשפעברואר הוא כ"ט יום, הוא בכ"ג בנובמבר. וכוונתו לכ"ב נובמבר דספירת הנוצרים שספרו אז כל העמים הנוצרים, שהוא כמו שספר עם יון והרוסים כל השנים, שהוא אליבא דשמואל".

תשובות והנהגות (ח"ב סי' נ"ד) – "האמת היא שתלוי אם שנת החמה חסרה, והיינו פברואר כ"ח יום, התקופה ב - 7 לאוקטובר ואז ששים יום אחרי התקופה יוצא ב - 5 לדצמבר, והיינו שאז בתפלת ערבית של חמש בדצמבר אומרים טל ומטר, ואם השנה מלאה והיינו חודש פברואר באותה שנה כ"ט יום אז התקופה ב - 8 באוקטובר, ואז אומרים טל ומטר רק בלילה שלפני שש בדצמבר, וכל זה לאחר שנת 1900 למספרם ששינו יום אחד, והראשונים הביאו זמן אחר, שראו הגויים בשנת 1528 (צ"ל 1582) למספרם, שאין שנת החמה שס"ה יום ושש שעות, רק פחות י"א רבעים וי"ד דקות ונצטרף משנים הרבה, ושינו אז בעשרה ימים הלוחות, ומאז הזמן כמו שביארנו, עד שלפי חשבונם בשנת 2100 ישנו עוד פעם (ואז בודאי משיח צדקינו כבר יהיה עמנו) וכפי הנראה נהגו קודם כתקופת שמואל, עד שתיקנו כחשבון רב אדא שמכוון יותר ולא שש שעות, והדברים אינם מבוררים כדי צורך, ומ"מ הזמן לטל ומטר ברור ואין לשנות, וכן יש נוהגין בליל 'ניטל' בתקופת חמה להתבטל מלימוד ולישון בתחילת הלילה ולקום בחצות וללמוד, ואז גם כן תלוי בשנה מעוברת או לא וכמ"ש, וראוי לתקן הסידורים ולציין הזמן דאמירת ותן טל ומטר שתלוי אם שנה מעוברת לפי חשבונם או לא".

הג' הטור (מכון ירושלים סי' קי"ז הע' ב') – "בשנת שמ"ג שינו חכמי הנוצרים ברומא את סדר חשבון השנים שלהם".

פסקי תשובות (סי' קי"ז הע' א') – "ומש"כ בב"י בשם אבודרהם שהוא בכ"ב בנובמבר, ידוע שבשנת 1582 למנינם הוסיפו 11 יום למספרם והוא הלוח הגריגוריאני, וכדי להתאים את שנת החמה, כל שנה רביעית מחשבים המה פברואר 29 יום במקום 28, אך עדיין אינו מתאים במדויק ולכן כל מאה שאינה מתחלת במספר ד' מאות לא יהיה פברואר 29 יום, אך עדיין יצטרכו בסוף המאה העשרים ואחד (2100) להחסיר יום אחד, וחשבונות אלו משנים את יום התקופה, וע"ע בזה באורחות חיים ספינקא סק"ב, שו"ת דברי שלמה ח"ב סי' קס"ז, תשובות והנהגות ח"ב סי' נ"ד".

ועוד ספרים – לקח הקמח החדש (ס"ק א'*), נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל הע' ריש פרק ב'), מועדים לשמחה (ח"ב עמ' תי"א), ועוד.

אחר 42,000 שנה: ותן טל ומטר מתחיל בערב פסח, ומסיים בלילה - ברכת החמה (ארטסקרול, עמ' נ"ג הע' י"ח).

ראיה - קיצור שו"ע (סי' י"ט סעי' ה', בדופסים ישנים).



זמנו.

אור לכ"ה בדצמבר.

"כן מנהג חכמי אשכנז, והחת"ס ותלמידיו, וכן מנהג העולם, וכן מנהג חב"ד בארה"ב" – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ב' הע' א').

אור לז' ינואר.

דרכי חיים ושלם (אות תתכ"ה) – "זמן לידת אותו איש ליל חגיהם (שקורין ניט"ל נאכט) של הנוצרים (קאטוילי"ן) לפי השבונם לא השגיח כלל ולמד בליל זה כמו בכל הלילות כ"א בליל חגם של היונים (פראוואסלאווע"ן) לא למד כלל עד אחר חצות לילה. וגם לא לקח אז קוויט"ל מהבאים להתברך ממנו. אבל אחר חצות ישב לשיעורו איזה שעות כדרכו בקודש".

חשב האפוד (הליכות חנוך פרק ב' אות ק"ד) – "ארשום לזכרון כי בשנת תשמ"א חל התקופה ביום ו' לחודש יאנוא"ר למספרם והי' אלו שטענו כי ניטל צריך להיות בליל שלפניו כי כ"כ הבני יששכר בספה"ק רגל ישרה (מערכת י') שניטל חל בליל שחל תקופת טבת (וראה בספר דרכי חיים ושלום סימן תתכ"ה הערה א'), וכ"כ גם בספה"ק ערוגת הבושם (פרשת שמות ד"ה ואחר באו), אבל הרב אמר דנוהגין תמיד בניטל ביום ו' ואין מסתכלין כלל מתי התקופה".

ישועות משה (האדמו"ר מוויז'ניץ זצ"ל) - לשונו מובא לקמן.

אור לו' ינואר.

יש נוהגים ככה בחסידי בעלזא – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ב' הע' ג').

תקופת טבת.

"כן מנהג קארלין ולעלוב, וכ"ק אדמו"ר מצאנז קלויזענבורג זצ"ל" – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ב' הע' ד').

מראי מקומות.

תשובות והנהגות (ח"א סי' תקנ"א, ח"ב סי' נ"ד [כל הלשון לעיל]) – "יש נוהגין בליל 'ניטל' בתקופת חמה להתבטל מלימוד ולישון בתחילת הלילה ולקום בחצות וללמוד, ואז גם כן תלוי בשנה מעוברת או לא וכמ"ש".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ב' סעי' א', סעי' ב') – "יש שמחזיקים מנהגי ניטל אור לכ"ה בדצמבר כמנהג הנוצרים הקתולים, שבזמנם היתה תקופת טבת נופלת בכ"ה דצמבר, ויש הנוהגים בתאריך אור לז' ינואר, ויש נהגו אור לו' בינואר, ויש שנהנו בכל שנה את הניטל לפי חלות תקופת טבת באותה שנה, ואם חלה התקופה עד חצות היום, אז ניטל הוא בלילה שלפניו, ואם אחר חצות אז הניטל הוא בלילה שלאחריו. למעשה בקהלות האשכנזים הניטל הוא בכ"ה בדצמבר, ושאר קהלות וערי פולין, רוסיה וגליציה מחזיקות את הז' בינואר ניטל. וי"א שינהג מתי שהנוצרים חוגגים את חגם. ולפי"ז בארה"ב ורוב העולם שחגם הוא בכ"ה בדצמבר יחזיק אז בניטל".

ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ט', עמ' תש"ד) – "מתי ניטל ...".



ספיקא דיומא.

דברי חיים (מועדים לשמחה ח"ב עמ' תט"ז) – "דמה שאין מחזיקים בשני ניטלים הוא עפ"י מה שאחז"ל (ירושלמי סוף ברכות, ובספרי עקב י"א כ"ב, ובמדרש שמואל פ"א, ובזוהר ג' ל"ו) 'אם תעזבני יום יומיים אעזבך'. פירש הד"ח דכשאין לומד יום אחד זה כמו שאינך לומד יומיים".

ירושלמי (סוף ברכות) – "אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזביני ימים אעזבך לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין".



ענינים.

לשון "ניטל".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק א' סעי' ב') – "ניטל אינו שם הנוצרי לחגא שלהם אלא הוא כינוי יהודי לחגא שלהם.

יש שביארו ניטל דקאי על נטילתו ועקירתו מן העולם של אותו איש.

או ניטל מלשון נתלה, שבאותו הלילה נתלה אותו האיש.

או לשון ניטל שרשו מלשון רומי נאטאל ברומי לשון הולדה והוא ע"ש לידת אותו האיש יש"ו.

ויש שהמליצו את השם נטל על הפסוק (איכה ג' כ"ח) ישב בדד וידום כי נט"ל עליו, לרמז שאסרו בו לימוד בבחינת ישב בדד.

ויש שכתבו רמז ניט"ל, ר"ת, יוען טארן נישט לערנען".



ידיעות.

נולד בכ"ה, ג' תשס"א ט' טבת - והברית היה בשנה חדשה.

שבת (דף קד:) – "תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו. אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. בן סטדא. בן פנדירא הוא. אמר רב חסדא: בעל סטדא, בועל פנדירא. בעל פפוס בן יהודה הוא. אלא, אמו סטדא. אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי. אלא, כדאמרי בפומבדיתא סטת דא מבעלה".

בעל: פפוס בן יהודה.

אמה: מרים מגדלא שער נשיא.

בועל: פנדירא.

סנהדרין (דף קז:) – "תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו".



אם בן סטדא, יש"ו הנוצרי.

לא.

תוס' (שבת דף קד: ד"ה בן, עם חסרונות הש"ס) – "בן סטדא. אור"ת [דאין זה יש"ו הנוצרי] דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:) [וישו היה בימי יהושע בן פרחיה כדמוכח בפרק בתרא דסוטה (דף מז.) ולא כר' יהושע בן פרחיה שדחה ליש"ו בשתי ידים ור' יהושע הוה קודם טובא לר"ע]".

תוס' הרא"ש (שבת דף קד: ד"ה בן) – "בן סטרא. אומר ר"ת כל האומר בן סטרא הנוצרי אינו אלא טועה דהא פפוס בן יהודה בימי ר' טקיבא היה כדמוכח בפרק בתרא דברכות ויש"ו היה בימי ר' יהושע בן פרחיה כדאיתא בפרק שני דסוטה ולא כר' יהושע בן פרחיה שדחאו ליש"ו בשתי ידיו ור' יהושע בן פרחיה קדים לי' טובא לר' עקיבא".

כן.

תוס' (חגיגה דף ד: ד"ה היה), הו"ד בגליון הש"ס (שבת דף קד:), ומלא הרואים (שם) – "הוה שכיח גביה מלאך המות. דמספר מה שאירע לו כבר דהאי עובדא דמרים מגדלא נשייא בבית שני היה דהיתה אמו של פלוני כדאיתא בשבת (דף קד: ושם)".

ב' יש"ו – תוס' הרא"ש (סוטה דף מז. ד"ה כדאמרינן, "כדאמרינן ישו הנוצרי כישף והדיח והסית את ישראל - אין זה ישו הנוצרי האמור בסנהדרין פ' נגמר הדין שתלאוהו בערב הפסח שאותו היה בימי הילני המלכה סמוך לחורבן הבית ויהושע בן פרחיה היה מדורות הראשונים סמוך לבנין הבית קודם לשמעון בן שטח שהיה בימי ינאי המלך"), ויכוח רבינו יחיאל מפאריז (עמ' ה'), ספר הנצחון (סי' שמ"ז), מעיני הישועה (מעיין י' תמר ח' ד"ה והוא), עי' ס' הדורות (ג"א תק"ס, ג"א תקס"א, ג"א תרכ"ד, ג"א תרע"א), יעב"ץ (סנהדרין דף קז:, ע"ז דף יז.).

מראי מקומות – רמב"ם (הל' מלכים, בדפוס פרנקל סוף פרק י"א, במקורות וציונים), מאירי (סוטה ריש דף מז., פתיחה לאבות ריש עמ' כ"ח), אוצר ישראל (ערך יש"ו), מועדים לשמחה (ח"ב עמ' ת"ב), יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' ט' אות א', "כי אין הדבר ברור כלל שמנין הנוצרים הוא ללידת ישוע הנוצרי יש"ו. שהרי לפי מ"ש רז"ל ...").



מי הרג לו.

ר' בערל ווין שליט"א.

תוס' (כתובות דף ל. ד"ה מיום) – "מיום שחרב בית כו'. וא"ת אמאי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בהמ"ק דמ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' שלא דנו דיני נפשות וי"ל דלפעמים לצורך שעה היו חוזרין סנהדרין ללשכת הגזית ולהכי לא פסיקא ליה למיתני מ' שנה קודם חורבן".

תוס' (סנהדרין לז: ד"ה מיום) – "וי"ל מ"מ כשהיו רואים צורך שעה היו חוזרין ללשכת הגזית כי ההיא עובדא (בס"א נוסף: דישו הנוצרי) וכיוצא בו".

יביע אומר (ח"ג יו"ד סי' ט' אות א') – "דאף התוס' סנהדרין (לז:) ד"ה מיום, כתבו, שכאשר היו רואים צורך שעה היו חוזרים ללשכת הגזית (לדון דיני נפשות אף בתוך מ' שנה לפני החרבן). כי ההוא עובדא וכיוצא בו. ונראה שכוונתם לתליית יש"ו הנוצרי".

סנהדרין (דף מג.) – "והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה. תנו רבנן: חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני".

רמב"ם (מלכים פרק י"א הל' ד', רק בדפוס פרנקל. עי' ע"ז פרק י' הל' א', רק בדפוס פרנקל) – "אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין".



אמאי תלוהו.

הג' רס"ג (ח"ג עונש כ"ד ס'-ג' ד"ה ונראה, פרשה ל"ד ק"פ-ד' ד"ה ואמנם) – "מדאמרינן (בפרק נגמר הדין מ"ג ע"א) תניא בע"פ תלאוהו לאותו האיש. והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום פלוני יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל. כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות עיין שם. והוא תמוה טובא לכאורה אמאי תלוהו. והא קיי"ל כרבנן דאמרי התם (לקמן מ"ה ע"ב) דאין תולין אלא את המגדף ועובד ע"ז בלבד. והוא לא יצא ליסקל אלא משום שהיה מסית ומדיח. ואף על גב דמסית כתיב ביה לא תחמול ולא תכסה עליו. מ"מ הרי מדקאמרי רבנן אינו נתלה אלא המגדף ועובד עבודה זרה בלבד. א"כ ודאי מסית נמי לא. והיה נראה לומר דמזה סייעתא לדעת הר"א הזקן ז"ל באזהרותיו שמבואר מדבריו שם שפסק כר"א דאמר כל הנסקלין נתלין. ושלא כדעת התוס' (פ"ק דיומא ח' ע"א) ובנדה (פ"ג ל' ע"א) שהשיגו עליו וכתבו דכרבנן קיי"ל עיין שם. וגם בפירש"י (סו"פ אמור ובפ' בלק כ"ה ד' ובפ' תצא) נקט כר"א עיין שם. והרמב"ן ז"ל השיג עליו. וכתב דדברי יחיד הם ולא קיי"ל אלא כרבנן עיין שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל (הלכות סנהדרין פט"ו ה"ו) ובסמ"ג (עשין ק"ג) עיין שם. ועפמש"כ נראה לכאורה דעת הר"א הזקן ורש"י ז"ל מוכרחת דהא עבדו בה עובדא כר"א לתלות גם את המסית. וקיי"ל מעשה רב. ואף על גב דבעלמא נחלקו הראשונים ז"ל אי אמרינן מעשה רב למידחי כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים. מ"מ הדבר ברור דהיינו דוקא במעשה הנעשה ע"י יחיד או יחידים. משא"כ בההיא דהתם שנעשה. מעשה ע"פ סנהדרין בפרסום גדול כזה. וחזינן מזה דר"א לאו יחידאה הוא בזה. אלא רבים אשר אתו בזה דס"ל כוותיה. ועבדו בה עובדא ע"פ סנהדרין. ודאי אית לן למימר דהילכתא כוותיה. ודברי הפוסקים בזה כרבנן דאין נתלין אלא מגדף ועובד ע"ז בלבד. ודאי תמוהים אם איתא דקרא דלא תחמול ולא תכסה עליו הו"ל אזהרת לאו גבי מסית. וע"כ אנו מוכרחין לומר לפי דעתם דלא תחמול ולא תכסה עליו לא אזהרות לאוין נינהו אלא שלילה בעלמא. ולהכי נהי דמסית נמי שרי לתלותו כמגדף ועובד ע"ז. מ"מ כיון דחיובא מיהא ליכא כבמגדף ועובד ע"ז. שפיר קאמרי רבנן דאינו נתלה בתורת חיובא אלא המגדף ועובד ע"ז בלבד. ודלא כר"א דאמר כל הנסקלין חייבין תליי'. אבל בתורת רשות ודאי רבנן נמי מודו דמסית נמי נתלה משום דכתיב ביה לא תחמול ולא תכסה עליו. ואף על גב דהתם בההיא עובדא הקילו בדינו יותר מבשאר מסית משום דקרוב למלכות הוה. כדאמרינן התם עיין שם. וא"כ לכאורה אם איתא דאין תלייתו חובה לא היה להם לתלותו. מ"מ נראה דכיון דמיהת לר"א מדינא כל הנסקלין נתלין. אף על גב דלא קיי"ל כוותיה בעלמא. הכא במסית ראו להחמיר בדינו כר"א אף על גב דקרוב למלכות הוה. כיון דעכ"פ ליכא איסורא בהכי במסית אפילו לרבנן".



לימוד התורה בליל ניט"ל.

מקור: בעל שם טוב (נולד בשנת 1698, או בשנת 1700), מגלה עצמו בשנת 1734.

אוצר יד החיים (אות פ"ח) – "טעם המנהג שאין לומדין בלילה הניטול, עיין ברגל ישרה באות ישי. וראיתי בשם לקוטי פרד"ס כתב יד שזה מגזירת הגאונים מפני שבאותו הלילה היו האוה"ע מכים לתלמידים שהיו הולכין באותו לילה ללמוד תורה בזמן שפגעו בהם, וגזרו ע"י כן שלא ילכו התלמידים באותה לילה ולא ילמדו תורה. וכן נדפס בשם מהרש"א ז"ל שלא למד באותו לילה. וכן ראיתי בכתב יד המעתיק ספר משנת רי"ו שכתב שלא כתב כלל באותו לילה ונתן סימן בדרך צחות וידום כי נטל עליו".

חוית יאיר (מקור חיים, סי' קנ"ה, נפטר 1702) – "ומנהג ביטול הלימוד בליל חוגה פלוני'".

בשם היעב"ץ (ס' התאבקות).

כרתי ופלתי (טעמי המנהגים עמ' ת"ק בליקוטים) – "פעם א' שאל כומר א' את הגה"ק רשכבה"ג הרבי ר' יונתן אייבשיץ ז"ל, הלא יש לכם היהודים עת שאינכם לומדים תורה, וחכמים כתבו כי העולם עומד על התורה, וא"כ על מה העולם עומד בשעות הללו. והשיב לו הרבי ר' יהונתן ז"ל, כי מנהג ישראל תורה. וזהו בעצמו שאין לומדים אז הוא תורה, ועל זה יש קיום העולם".

קרבן נתנאל (כת"י, נטעי גבריאל מנהגי ניט"ל פרק א' הע' ה' אות ב') - לשונו מובא לקמן.



טעמים.

אבילות, כמו ט"ב.

הגר"נ אדלר זצ"ל (חת"ס קובץ תשובות סי' ל"א).

קרבן נתנאל (נטעי גבריאל חנוכה עמ' שפ"ח אות ב') – "בכ"י שתח"י וז"ל מה שאמרה גיסתי בשמי, אמת הוא כי לילה זו כמו יום שחרב בית המקדש ומטעם זה אסור ללמוד כמו בת"ב, וטעם זה אסור לגלות, ומכוח זה נשתרבב המנהג הרע ששוחקים, אפילו לומדים אינם שמים על לב וברוך השם שהאיר עיני לעמוד על תוך הדבר".

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "ולדברי אמ"ו נ"י קשה עוד, דהוה להו להתיר פרק ואלו מגלחין וכדומה דברים המותרים בימי אבל".

חיי יצחק (יוסטמאן, ענין תקופת טבת עמ' נ"ה ד"ה ובס') - לשונו מובא לקמן.

מצד הזיק.

טעמי המנהגים (ריש עמ' ת"ק) – "טעם למנהג שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת, לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההוא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות, ולפעמים עד שמתות תחת ידם שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן נזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידים ועל בני הישיבות שיכבדו וישבו בבתיהם בלילה ה ז ה. ולא ישוטטו בחוצות (ליקוטי הפרדס)".

מפענח נעלמים (סי' ד') – "כי נשתרבב מנהג זה מפני סכנות נפשות, כי היה סכנה גדולה מלפנים בדורות שלפנינו ללכת לבתי מדרשות לקבוע עתים לתורה, כי הגוים היו מכין וחובטין מכות אכזריות כל איש ישראל אשר מצאו בשווקים וברחובות קריה בליל אידיהן ההוא, והיו מחזיקין זאת למצוה לנקום נקמת דם ישו הנוצרי".

חזו"א (מעשה איש ח"ב עמ' מ"ח, שמירת הגוף והנפש סי' צ"א בהג"ה) – "הוסיף הגר"ח קניבסקי שליט"א [זצ"ל]: אני שאלתי אם מותר ללמוד בניטל, והשיב אסור לבטל. עוד אמר שטעם המנהג מפני שהיה סכנה אז לילך ל'חדר' בשביל שהגוים הכו את הנערים (בשכרותם), ולכן לא הלכו באותו יום ל'חדר' ללמוד".

כדי שלומד אחר חצות.

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני".

חת"ס (קובץ תשובות סוף סי' ל"א) – "ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד".

התגברות קליפות בלילה הזה.

בני יששכר (רגל ישרה מערכת י' אות ק"כ).

תשובות והנהגות (ח"א סי' תקנ"א) – "וטעם אלו הנוהגין כן שאז מתאספים יחד לטומאה, והקליפות מתגברים ונדבקים לעוסק בקדושה, ובמדינתנו וכן באנגליה ואמריקא לא אדוקים בע"ז ללכת בחצות לטומאה כמקדם, ולכן אין כ"כ יסוד לאסור במדינות אלו ובפרט שגורם לביטול תורה".

זוהמא.

רחמים.

דברי יציב (או"ח סי' ר"מ) – "ומזה הטעם היה ג"כ נהוג בכל תפוצות ישראל שלא ללמוד בליל ניט"ל (לילה שנולד בו אותו האיש), להורות שאילו היו לומדים תורה לא היתה הטומאה מתגברת לקבל כח כזה".

מראי מקומות – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק א' הע' ה'), ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב', עמ' תש"ב).



כתיבת ד"ת בניטל.

מחמיר.

אוצר יד החיים (אות פ"ח) – "וכן ראיתי בכתב יד המעתיק ספר משנת רי"ו שכתב שלא כתב כלל באותו לילה ונתן סימן בדרך צחות וידום כי נטל עליו".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ד' סעי' א') – "אסור לכתוב חידושי תורה בניט"ל".

מראי מקומות.

משנת יוסף (גם אני אודך סי' נ"ב) – "שאלה: בבעלז ידוע שאמר האדמו"ר תורה בניטל, והטעים, שהתורה שלו זה תפילה על כלל ישראל, ע"כ. ושאלתי, האם מותר בניטל גם לרשום התורה שאומר האדמו"ר, או לא. והטעם. תשובה: בספר מהר"א רשומים התורות שאמר בפ' שמות וארא בא, שבהם יכול לחול ניטל וזה רשמו החסידים בידיעתו, ש"מ, ומסתבר שאם חל ניטל במוצ"ש שלא רשמו אז, וכשחל בליל שבת א"כ במוצ"ש כבר לא ניטל".



הרהור בדברי תורה.

מיקל.

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ד' סעי' א') – "מותר ללמוד ע"י הרהור".

מראי מקומות – בית מתתיהו (ח"ה סי' מ"ט אות א', מה טובו גליון י"ב עמ' רט"ו).

ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ב', סוף עמ' תש"ב) – "נסתפקתי אי מותר להרהר בד"ת בליל ניטל, ונראה דתלוי במחלוקת הפוסקים אי יוצאין מצות ת"ת בהרהור ...".



קריאת הלכות ומנהגי ניטל - בניטל.

משנת יוסף (גם אני אודך סי' נ"ב) – "שאלה: האם בהלכות ומנהגי ניטל אין חשש לעסוק בזה כל היום של ניטל, או גם בזה ראוי להמנע כמה שאפשר. והטעם. תשובה: כמה אנשים אמרו לי שקראו את מאמרי על ניטל בליל ניטל שנדפס במשנ"י סוגיות (או"ח סוף ח"ב), וכתבתי שם להתיר ללמוד ספרי מוסר, והגאב"ד שטרסבורג זצ"ל סבר לאסור עיי"ש".



נשים.

מחמיר.

נטעי גבריאל (אור ישראל גליון נ"ח עמ' קס"ב) – "בודאי גם בנשים ובתולות נוהג האיסור לימוד בניטל, ומה שלא כתבו הפוסקים, לפי שבימים ההם לא למדו בכלל הנשים, ולא היה להן בתי ספר כלל כידוע ומפורסם, לכן גם מורות אסורות ללמוד. אכן פשיטא דרק לימודי קודש אסור ללמוד, ולהכן שיעור אצל לימודי חול, וגם שאר לימודים כגון חשבונות שאינו בכלל לימוד מותר. בקיצור אין שום חילוק בין אנשים ונשים לענין איסור לימוד התורה בניטל, שכל הטעמים שייכות גם בהן".

מראי מקומות – בית מתתיהו (ח"ה סי' מ"ט אות ג', מה טובו גליון י"ב סוף עמ' רי"ז).

ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ד', עמ' תש"ג) – "ובנוגע אי גם לנשים ובתולות נוהג קפידא זו (כגון אותן שהן מורות בבית ספר וצריכין להכין לעצמן שיעורים) ומקום הספק מאחר שהן אינן מציווין במצות תלמוד תורה, או דילמא סוכ"ס תורתם נחשב ללימוד ומקיימין מצוה כאינו מציווה ועושה, ובפרט לפי מה שהבאנו במק"א משם הישמח משה זי"ע שהן חייבין בלימוד הלכות שהן חייבות (ואף נענשות עליהן על ביטול תורה) י"ל דלא שנא, מיהו יש לומר שאין השטן מתגרה בנשים ולא בתורה שלהן, [וטעם הח"ס לא שייך בנשים כלל, שהרי הן אין צריכות ללמוד שנימא שנמנע אותן מללמוד בתחילת הלילה כדי שתעמודה בחצות לילה ללמוד]".



מה נוהגים לעשות בליל ניטל.

חשבון.

מס (Taxes).

יש נהגו לשחוק שחמט (chess).

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ד' סעי' י', הע' י"א) – "יש נהגו לשחוק שא"ך [וכך נהגו אדמו"ר מסקווירא זצ"ל, אכן תיכף שבא חצות הלילה הפסיק ופתח הגמרא. וכן שמעתי שהרה"ק בעל אהבת ישראל מוויוניץ היה נוכח בעת שבניו שחקו שא"ך בניטל]".

לקרוע נייר טולט.

חי' הרי"ם (נטעי גבריאל מנהגי ניט"ל פרק ד' הע' י' ד"ה בעל) – "בעל חידושי הרי"מ נהג לחתוך נייר של בה"כ לכל השנה, וכן נהג הגאון מאונסדורף זצ"ל, ונתן סמך לזה שהוא לזכר צורת דינו של אותו האיש כמבואר בגמ' גיטין דף נ"ז ע"א (בגמ' שלנו חסר אך נדפס בחסרונות הש"ס), אזיל אסקיה ליש"ו בנגידא באוב, א"ל מאן חשיב בההיא עלמא, אמר לו ישראל, דיניה דההוא גברא במאי, אמר לו, בצואה רותחת, דכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת ע"כ".

חשבון הנפש.

ישועות משה (האדמו"ר מוויז'ניץ זצ"ל, דברי אלקים חיים דרשות ח"ג עמ' קצ"ב) – "'מלוה דמלכה' לטובת מוסדותינו בארה"ק, מוצאי שבת קודש פרשת ויחי תשנ"ו (Jan 6 1995): שבוע טוב לכל המתאספים כאן. קצת קשה לדבר כעת, היות ובלילה זה חל 'ניטל', ואי אפשר לצטט מדברי חז"ל וכדומה, לכן ברצוני להציע דבר שמותר לעשות גם ב'ניטל', והוא: חשבון הנפש ...".



ארצות המזרח.

יביע אומר (ח"ז יו"ד סי' כ', הליכות עולם ח"ח עמ' שפ"ב) – "למנהגם בארצות אשכנז וגלילותיהן, אבל בכל ארצות המזרח לא ישמע ולא יפקד ולא יזכר מנהג זה כלל, ובכל הישיבות והכוללים של האברכים שלנו לומדים תורה אף בליל אידם כרגיל בכל לילות השנה, תמידים כסדרם, מבלי לחוש כלל לסברא הנ"ל, ופוק חזי מאי עמא דבר".



לאכול שום בליל ניטל.

שיח יצחק (סי' ת"ח) – "וכיון שמנהג קדמונים שלא ללמוד בליל האפל, ואין עסוקי' בתורה ומצות, צריך הגנה ושמירה שלא יתדבקו ח"ו בנו בלילה זו החיצונים, והרי שום וריחו מגין כאמור למעלה, לזאת נהגו בפת עם שומים".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה' סעי' ה', הע' י"ב) – "יש נוהגים לאכול שום בניטל, לרמז על סרחונם של הגויים. [כ"כ שו"ת שיח יצחק ... וכ"כ בית ישראל השלם ח"ח עמוד ש"א, ועוד טעם שמעתי שיהא ריחן נודף בבית וימנע מתשמיש]".

ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ט"ז, עמ' תש"ז) – "עוד שמעתי שמלפנים הרבה נהגו לאכול בליל זה שום כדי שיהי' להם ריח הפה ולא יבואו להזדווג".



מראי מקומות – דברי ישראל (סי' כ"א), ודרשת וחקרת (ח"א יו"ד סי' ט"ו), אגורה באהלך (ח"א סי' קמ"ה, סי' קמ"ו), נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ד'), שמירת הגוף והנפש (סי' צ"א), רץ כצבי (אקטואליה בהלכה ח"ב סי' י"ח).

ערוגת הבשם (גרינוואלד, פר' שמות ד"ה ואחר באו, עמ' קמ"ו) – "ויל"פ דבאמת ביטול ת"ת הוא עבירה חמורה עד מאוד וכמעט א"א לזהר ונראה דהתיקון אם לפעמים מבטל ת"ת לשמה ע"ד עת לעשות לה' הפרו תורתך בזה הוא מעלה הביטולים שבטל בעבירה ... דנהגו ישראל לבטל לימודם בלילה שנופלת בה תקופת טבת ובודאי לא דבר ריק הוא ומנהג ישראל תורה הוא וא"כ במה שמקיים מנהגו של ישראל בזה נמי גופא מקיים מצות ת"ת ושמעתי בשם הגאה"ק מהריח"ש אבדק"ק שיניאווא שליטא (זי"ע) ומטו בה שמקובל אצלו מאב"ד דק"ק צפת תותבב"א דפסוק עת לעשות לה' הפרו תורתיך הוא בגימטרי' מכוון כמו זו שעה שתקופת טבת נופלת בו".

חשב האפוד (הליכות חנוך פרק ב' אות ק"ד) – "בערוגת הבשם (שם) כתב כי הביטול תורה בניטל מכפר על ביטול תורה של כל השנה".

חזו"א (ארחות רבנו ח"ה עמ' ר"ב אות קכ"ט) – "ראה הגרח"ק שליט"א [זצ"ל], כשהי' קטן, את מרן החזו"א לומד. שאלו, הלא היום ניטל, ענה, איני יודע מי התיר בטול תורה הערב, והמשיך ללמוד".

קהלות יעקב (ארחות רבנו ח"א עמ' קצ"ג אות י"ח) – "בליל 'ניטל' תשכ"ה, כשבאתי ללמוד עם מו"ר (שליט"א) זצוק"ל ואמרתי לו שניטל היום אצר לי שאינו רוצה ללמוד היום מתוך ספר בגלל חלול השם כי היות והחסידים לא לומדים ומסתכלים על מי שלומד כעובר עבירה וצבור גדול נוהג מנהג זה והוסיף מו"ר בדידי' הוי עובדא לפני כשלוש שנים שחסיד אחד נכנס אליו לשאול משהו בליל ניטל וראהו לומד ותמה עליו וסגר מו"ר את הספר והתנצל בפניו שלא ידע, ואמר לי דלכן אינו רוצה ללמוד כי שמא יכנס חסיד ויראהו לומד, אמנם בע"פ אמר אפשר לדבר בד"ת ולא להחזיק ספר ודברנו בע"פ, והוסיף כי אילו הי' לו איזה מקום סתר שאפשר שם ללמוד ולא יראוהו הי' הולך ללמוד אתי שם. והוסיף מו"ר שמרן החזו"א זצוק"ל אמר שאסור לבטל מלמוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד, מ"מ מו"ר לא רצה ללמוד מתוך ספר, ובקשני שלהבא לא אגלה לו מתי ליל 'ניטל' כדי שלא יבטל מהלמוד".

שבט הלוי (קובץ מבית לוי בענייני יו"ד עמ' ק"ו אות ב') – "מנהג ישראל קדום שלא ללמוד תורה בליל חגם (ניטל) עד חצות הלילה. ויש מקילים ביה בארץ ישראל".

הגרח"ק זצ"ל (דולה ומשקה ח"א עמ' שס"ה, דפו"ח עמ' תי"ד) – "האם רבותינו נהגו ממושגי 'ליל ניטאל', לענין ת"ת (ולענין תשמיש המיטה). תשובה: החזו"א לא חשש כלל".



לימוד התורה בליל ניט"ל כשחל בשבת.

מחמיר.

חי הרי"ם (טעמי המנהגים עמ' ת"ק בליקוטים) – "כתב לי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה צבי יחזקאל שליט"א [זצ"ל] אבד"ק פלונסק, שמעתי מרב גדול ישיש שהיה פעם אחת בימי החורף על ש"ק אצל אדמו"ר הגה"ק בעל חידושי הרי"ם מגור, ואז היה העת שנוהגין בכל תפוצות ישראל שאין לומדים בליל שחל תקופת טבת, ובאכלו סעודת ליל ש"ק עם קהל החסידים הסמוכים לשלחנו הטהור, לא אמר אז דברי תורה לפני העם כדרכו בכל ש"ק, רק סיפר כי פעם א' שאל כומר א' את הגה"ק רשכבה"ג הרבי ר' יונתן אייבשיץ ז"ל, הלא יש לכם היהודים עת שאינכם לומדים תורה, וחכמים כתבו כי העולם עומד על התורה, וא"כ על מה העולם עומד בשעות הללו. והשיב לו הרבי ר' יהונתן ז"ל, כי מנהג ישראל תורה. וזהו בעצמו שאין לומדים אז הוא תורה, ועל זה יש קיום העולם".

לחם עני (בלאזוב, דברי שלמה יהודה עמ' שפ"ג ערך 'ניטל') – "כשהיה חל יום ניט"ל בשבת, לא היה ה'צבי לצדיק' זי"ע אומר דברי תורה בשולחנו".

עטרת יהושע (זמירות לשבת קודש עמ' קכ"ב אות קצ"ב) – "כשחל ליל 'ניטל' בשבת, לא השמיע דברי תורה על השולחן, ואמר שגם אין לספר אז סיפודי צדיקים, שגם הם בכלל דברי תורה".

דברי יציב (הליכות חיים מועדים וזמנים עמ' מ"ח אות ב') – "חל להיות ניטל בליל שבת קודש גם נוהגים כבכל ניטל, ורבינו נכנס לערוך את שולחנו הטהור בשעה מאוחרת מכרגיל, ואת הפלפול והתורה אמר רק לאחר חצות, והדברי תורה בעידן רעוא דרעוין היו בעיקר דברי מוסר וכמעט ללא פירושי המקראות, והיה שרבינו דיבר אז מדברי קבלה עמוקים ביותר".

קנין תורה בהלכה (ח"ה סוף סי' צ"ב) – "ורבותינו הקדושים זי"ע נמנעו אפי' בחל בש"ק מלומר חורה כידוע והי' מי שס"ל דבש"ק שביתין ושבוקין מסאבין דרחיקין אבל לטעם זה מה דנזהרין גם בש"ק והשי"ת יעזרינו עדכ"ש שיבוטל הס"מ וגונדא דילי' ומלאה הארץ דעה בהתגלות כבוד שמים בבא"ס".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ו' הע' א') – "כן עמא דבר".



מיקל.

חיי יצחק (יוסטמאן, ענין תקופת טבת עמ' נ"ה ד"ה אבל) – "אבל בשבת דלא שייך אבילות מותר בכל. ובזה א"ש הקושיא למה למד הלל וכל הבהמ"ד בתקופת טבת, כדאיתא ביומא (דף ל"ד) שהניח עצמו על פי ארובה, לשמוע ד"ת מפי שמעי' ואבטליון, והלל הי' כמה שנים אחר ר' יהושע בן פרחי', רבו של אותו האיש. וקאמר בגמ' אותו היום ע"ש הי' ותקופת טבת היתה, אלמא שלמדו בזמן התקופה, ולפמ"ש ניחא די"ל שהניח עצמו על הארובה בערב שבת עם חשיכה כי לא השתכר כל אותו יום של ע"ש ליתן מעות לשומר הפתח, ובערב עם חשיכה הניח עצמו לשמוע ד"ת כל ליל שבת עד שעלה עמוד השחר, דאין אבילות בשבת ולא יוסיף עצב עמה".

שם משמואל (בראשית פר' ויחי שנה תרע"ד, עמ' של"ה) – "ולפי האמור יש לומר דהיינו טעמא של המנהג לבטל מעסק התורה בעת שחל זמן לידת אותו האיש. כי עסק התורה בהכרח פותח את הלב והמוח בצד מה, אבל לעומתו התורה דינין מלפני' ולאחרי' כבמדרש (שמ"ר פ' ל') והחיצונים ערקין פן ישרפו בהבל פי הלימוד. אך בעת הנ"ל מתעוררת רוח רעה גדולה מאד שהביא אתו עמו בלידתו שהתפשטה בכל העולם, ואיננה נדחפת מפני הבל העוסק בתורה כמו שהוא עצמו לא הועילה לו תורתו שהי' תלמיד ריב"פ, ע"כ מבטלין אז מעסק התורה שחוששין אז לפתיחה מפני התפשטות כח טומאה זו. וממוצא הדברים שבשבת בלא"ה כולם וגם כח רע זה בכלל ערקין לנוקבא דתהומא רבא, אם חל זמן הנ"ל אין לבטל מפניו עסק התורה".

משמרת השלום (פרלוב, סי' כ"ז ס"ק ג') – "ובאמת הוא פלא לחשוש בשבת בענינים כאלו הלא אז"ל בזוה"ק וכל שולטני רוגזין ומארי דדינין כולהו ערקין וכו' ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין ע"כ אני נוהג ללמוד בליל ניטל כשחל בליל שבת הגם כי בחול נוהגין שלא ללמוד, בליל שבת לפע"ד אין שום חשש מהא טעמא דכתבינן".

הגה"ק משינאווא זצ"ל (אוצרותיהם של צדיקים מועדים ח"ב עמ' תע"ב) – "שמעתי מאאמו"ר בעל 'קדושת ציון' מבאבוב זצוק"ל זי"ע שבשנה הראשונה אחר פטירת הגה"ק משינאווא זי"ע, היה הרה"צ מוהר"ר אברהם שלום מסטראפקוב זצ"ל על שבת קודש בבאבוב אצל זקני הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע וחל אז ליל תקופת טבת בש"ק, ושאל אותו האיך היה נוהג אביו אם חל בש"ק באמירת תורה, והשיב הרה"צ מסטראפקוב שבשבת קודש היה אביו (הגה"ק משינאווא זי"ע) אומר תורה ולא היה מקפיד על זה משום דכל דינין מתעברין מיניה".

תפארת ישראל (קובץ לתורה וחסידות לחסידי בית רוז'ין, גליון מ' עמ' כ"ג אות נ"ה, הע' נ"ה) – "כשחל ליל התקופה (ניטל) בליל שבת, לא נהגו בו כבאמצע השבוע שלא לעסוק בתורה בליל זה, אלא עסקו בתורה. [בכתבי ר' יוס'לע הורנשטיין ע"ה: פעם אחת שאל אחי מראדמישלא, מה עם הלימוד בליל שב"ק שנפל אז בליל ניטל (דיא בלינדע נאכט), השיב הר"י מרגליית בשם כ"ק [ה'פחד יצחק' מבאיאן] זצ"ל אשר זה לא נוהג ולא שייך בש"ק, וע"ע בקדושת אהרן 'נובלות חכמה' אות ל']".

הגר"מ וואלפסון שליט"א (אוצרותיהם של צדיקים מועדים ח"ב עמ' תע"ב) – "וכמו"כ בשבוע הבעל"ט, שאם ח"ו יתאחר ביאת המשיח עוד שבוע ונהיה עוד בגלות, יחול גם החג שלהם בשבוע הבעל"ט ביום השבת (וכדאיתא בפוסקים שגם החג שבשבוע הבאה נקרא ניטל אלא שמחמת הצנזוריא השמיטוה). והגם דאיתא בבני יששכר שביום הניטל באים הכלבים השולטים בתקופת טבת כידוע, וכמדובר כמ"פ, מ"מ כשחל בשבת בטל כל הענין, וכמו שאומרים 'שביתין ושביקין מסאבין דדחיקין חבילין דמעיקין וכל זיני חבושין', וכמו"כ אומרים 'לבד נטלין ולא עאלין הני כלבי דחציפין', שבשבת קודש הכלבים אינם באים ואין אז שליטת הניטל, והיינו לבד נטלין, הניטל אינו נכנס והוא בחוץ, ולא עאלין הני כלבין דחציפין... והשם ניטל הוא ע"ש התלייה והמיתה של אותו האיש כידוע...".



מראי מקומות – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ב' סעי' ו', פרק ו' סעי' א'), ריח השדה (ח"א סי' י"ז ח"ה, עמ' ר"ג), הל' טיש (עמ' ת"ד).

אהבת ישראל (אוצרותיהם של צדיקים מועדים ח"ב עמ' תע"ב) – "בליל 'ניטל' שחל להיות בשבת לא אמר (הס"ק בעל 'אהבת ישראל' מוויזניץ זי"ע) דברי תורה בעת עריכת שולחנו הטהור".

מהרי"ד מבעלזא זצ"ל (אוצרותיהם של צדיקים מועדים ח"ב עמ' תע"ב, דברי ישראל יו"ד סוף סי' כ"א [לשונו מובא לקמן]) – "שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע שאמר שתורתו הם תפלות, כן השיב על השאלה למה אינו מונע מלומר תורה בשב"ק בשולחנו כשחל אז ליל חגם שקורין ניט"ל, שמנהג ישראל למנוע אז מלמוד כידוע".



זמירות ליל שבת.

מיקל.

דברי ישראל (יו"ד סוף סי' כ"א) – "וכן שמעתי משמי הגאון דחוסדא (בעל ערוגת הבשם) זצ"ל שאם נפל בליל ש"ק לא למד מס' הזוהר אבל על תפלות וזמירות אין מנהג וכן העידו על הגה"ק דבעלזא [המהרי"ד] זצ"ל שהניח לשורר כל הזמירות בליל ש"ק אחת מהנה לא נעדרה כבשאר ש"ק אף דיסודתם בהררי קודש כמפור' בישמח משה פרשה וזאת הברכה וכ"מ כמנהגו ואין לשנות כי כל מנהגי ישראל תורה הוא בפרט כי שמענו מגאונים וקדושים שנהגו כן".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ו' סעי' ב') – "לשיר זמירות ינהג כמו בכל שבתות השנה".



שמו"ת: שנים מקרא ואחד תרגום.

מחמיר, אפי' בליל שבת.

דברי יציב (נטעי גבריאל מנהגי ניט"ל פרק ו' הע' ב') – "כן סיפר לי כ"ק אדמו"ר מקלויזעגבורג זצ"ל והובא בספר דרכי הישר והטוב החדש עמוד של"ב בשמי, שפ"א רצה הגה"ק מליסקא להעביר את הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום, וכאשר ישב ורצה ללמוד, נפלה עליו תרדמה וגם כבה הנר ולא הספיק לעבור שמו"ת, והבין כי מן השמים עכבוהו ורגלי חסידיו ישמור ע"כ".

ויחי יוסף (באהלי יוסף הל' שבת עמ' ע"ד הע' ע"ו) – "ובנוגע להעביר הסדרה [כשחל ליל ניטל בשבת] הורה מרן זצוק"ל לשואל שלא להעביר שמו"ת".

משנת יוסף (גם אני אודך שמו"ת סי' קי"ז) – "שאלה: הנוהגים שלא ללמוד בניטל האם יכולים לקרות שמו"ת בניטל. תשובת הגר"י שליט"א: אם אין לומדים אז גם תורה שבכתב בכלל".

משנת יוסף (גם אני אודך שמו"ת סי' קי"ח) – "שאלה: ומה הדין כשחל ניטל בשבת האם אפשר לקרות אז שמו"ת. תשובת הגר"י שליט"א: לצאת מכל ספק יקרא שמו"ת בע"ש ואם לא קרא יקרא בשבת בבוקר לפני התפילה או לפני הסעודה".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ו' סעי' א') – "גם כשחל בש"ק נוהגים מנהג ניטל שלא ללמוד תורה, ואפילו להעביר הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום".

ניטל הראשון (פולישע ניטל) חל בערב שבת, יש להקל.

מגן אבות (עמ' ע"א אות כ', הע' כ"ט) – "כשחל ניטל הראשון בערב שבת, אין נמנעים מלהעביר הסדרה בליל שבת. (כן הורה כ"ק מרן אדמו"ר מהר"ש זצוק"ל לחתנו הגה"צ אב"ד בוקאווסק שליט"א, והוסיף הטעם שהרי עיקר מנהגינו עפ"י מנהג הסבא קדישא מרן הרה"ק מצאנז זי"ע שלא הקפיד על אותו ניטל [והטעם שנוהגים לחשוש גם לה'פוילישע ניטל', מכיון שכ"ק מרן אדמו"ר הראשון זי"ע כיהן כאבד"ק ווישניצא, ולא שינה ממנהג המקום שייסד מלפנים הדה"ק בעל האריה דבי עילאי זי"ע (בעת כהונתו שם),, ולכן אפשר להקל בניטל זה)".

מראי מקומות.

ביכורי חיים (שמו"ת פרק ב' סעי' כ"ט) – "ניט"ל - הנוהגים שלא ללמוד בו, לא יקראו הפרשה שמו"ת אף כשחל בערב שבת, ובשבת י"א שמותר".

משנת אהרן (גם אני אודך סי' כ"ד, סי' כ"ה, גם אני אודך שמו"ת סי' קי"ח) – "ועיין עוד בספר אור הישר והטוב [תולדות הרה"ק בעל אך פרי תבואה מליסקא זי"ע] (עמוד של"ב-ג) מובא בספר ביכורי חיים (עמ' עא), שאחד מגדולי ישראל רצה לומר בליל ניטל שחל בשבת שנים מקרא ואחד תרגום ולא עלה בידו כי נפלה עליו תרדמה ונכבה הנר שנשתמש בו וראה בכך אות מן השמים שאין לומר שנים מקרא ואחד תרגום בלילה זו. ומ"מ מי שיודע שלא יהיה לו פנאי להשלים לפני התפילה או לפני הסעודה, ומיקל לקרוא שמו"ת בליל שבת יש לו על מי לסמוך, עיין משמרת שלום (קודינוב, סימן כ"ז סעיף ג') דאין לחוש בליל ניטל שחל בשבת דהא איתא בזוה"ק 'וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין וכו' ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין'".

בית מתתיהו (ח"ה סי' מ"ט סוף אות ב', מה טובו גליון י"ב עמ' רי"ז) – "י"ל לענין קריאת שמו"ת בליל ניטל כשקורא השמו"ת לקיום תקנ"ח שתיקנו לקרוא שמו"ת י"ל שפקע מיניה מצות ת"ת ויהא שרי לקרוא בליל ניטל וצ"ע".



כשחל ניטל בשבת ובמוצ"ש.

כשחל ליל ניטל בשבת.

לימוד התורה - עי' לעיל.

זמירות ליל שבת - עי' לעיל.

שמו"ת: שנים מקרא ואחד תרגום - עי' לעיל.

תשה"מ - עי' לעיל.



כשחל ליל ניטל במוציא שבת.

משנת יוסף (גם אני אודך סי' נ"ב) – "שאלה: בבעלז ידוע שאמר האדמו"ר תורה בניטל, והטעים, שהתורה שלו זה תפילה על כלל ישראל, ע"כ. ושאלתי, האם מותר בניטל גם לרשום התורה שאומר האדמו"ר, או לא. והטעם. תשובה: בספר מהר"א רשומים התורות שאמר בפ' שמות וארא בא, שבהם יכול לחול ניטל וזה רשמו החסידים בידיעתו, ש"מ, ומסתבר שאם חל ניטל במוצ"ש שלא רשמו אז, וכשחל בליל שבת א"כ במוצ"ש כבר לא ניטל".

ישועות משה (האדמו"ר מוויז'ניץ זצ"ל, דברי אלקים חיים דרשות ח"ג עמ' קצ"ב) – "'מלוה דמלכה' לטובת מוסדותינו בארה"ק, מוצאי שבת קודש פרשת ויחי תשנ"ו (Jan 6 1995): שבוע טוב לכל המתאספים כאן. קצת קשה לדבר כעת, היות ובלילה זה חל 'ניטל', ואי אפשר לצטט מדברי חז"ל וכדומה, לכן ברצוני להציע דבר שמותר לעשות גם ב'ניטל', והוא: חשבון הנפש ...".

מראי מקומות – אוצרותיהם של צדיקים (מועדים ח"ב עמ' תע"ד).



אסור להזכיר שם של ע"ז.

עי' סי' קמ"ז, לשיטות ומראי מקומות.



שתי וערב - שידוע שלא השתחוה לו, אם יש דין של ע"ז.

הלכה.

מיקל – רמ"א (יו"ד סי' קמ"א סעי' א' [ע"ש סעי' ג'], בלי הצנזור. עי' הגירסא בדרכי תשובה, וישועות יעקב. "צורות [שתי וערב] שמשתחוים להם, דינם כדין הצלם ואסורים בלא ביטול. אבל אותן שתולין בצואר לזכרון, לא מקרי צלם, ומותר". עי' רמ"א סי' ק"נ סעי' ג', דרכי תשובה שם ס"ק י"א, וישועות יעקב שם), קיצור שו"ע (סי' קס"ז סעי' ה', רק בדפוס חדש).

היינו בידוע שלא השתחוה לו – ש"ך (יו"ד סי' קמ"א ס"ק ו', "אבל אותן שתולין בצואר כו'. היינו בידוע שלא השתחוה לו").

מראי מקומות – זקן אהרן (ח"ב סי' נ"ב), שערים מצויינים בהלכה (סי' קס"ז ס"ק א', קונ"א ס"ק א'), בין ישראל לנכרי (יו"ד סי' כ"ז סעי' מ"ג), אור לגוים (פרק ה'), Commerce and Issurei Hana'ah (עמ' רנ"ה), רץ כצבי (אקטואליה בהלכה ח"ב סי' י"ב), הר"מ בעלינאוו (פעמי יעקב חכ"ד עמ' נ"ג).

תשובות והנהגות (ח"ב סי' תי"א) – "שאלה: בגדים עם שתי וערב ... דעתי שלא להחמיר בזה"ז בצורת שתי וערב לנוי, והיינו אם כבר קנה, מיהו אם ניכר ומוכח שיש הרבה מהם הוי מאוס ואין לקנותו".

הגר"א נבנצל שליט"א (מה טובו גליון ח' עמ' רצ"ט) – "שאלה: שתי וערב שתולין בצואר האם מותר רק כשיודע שלא נעבד או גם אם לא יודע. תשובה: רק כשיודע".

הגר"א נבנצל שליט"א (מה טובו גליון ח' עמ' רצ"ט) – "שאלה: שתי וערב על צואר של גלח האם אותו דין או שאולי אדוק יותר וחוששים שעובד לו. תשובה: ודאי יש לחוש".



נכרי לובש שרשרת עם שתי וערב.

הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ב') – "בית חולים המעסיק עובדות גויות בשבת, וחלקם מגיעות עם שרשרת שיש בה שתי וערב, מותר להשאירן כך, כי זה תכשיט ואין זה עבודה זרה".

הגרח"ק זצ"ל (הליכות חיים ח"ב אות ת"ח) – "אם איזה בעל אומנות עכו"ם עושה מלאכה בבית ישראל ולובש 'שתי וערב' סביב גרונו, האם צריך הישראל למחות כנגדו שלא יכנס לביתו בזה (משום הלאו דלא תביא תועבה וגו') ואף דאפשר שיגרום איבה, או מותר להניחו לבוש בזה בשעה שהוא בביתו. תשובה: הוא אינו מביא".



בול עם תמונה של שתי וערב.

אג"מ (יו"ד ח"א סי' ס"ט) – "באחד שמסחרו הוא למכור סטעמפס (stamps) לאלו האוהבים לקבל סטעמפס מכל המדינות ויש מדינות שמצויירים על הסטעמפס כומרים ושתי ערב שלהם אם מותר לו לסחור בזה. הנה לע"ד אין לאסור".

הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות י"ב) – "בול עם תמונה של כנסיה וצלב מותר להנות ממנו, דידוע שכל כוונתם לנוי הבול, ולא לעבודה זרה".



למכור חפצים שיש עליה שתי וערב.

אג"מ (רשומי אהרן ח"א יו"ד סי' קמ"א אות א') – "מותר למכור מצבה שיש עליה שתי וערב מאחר וכיום אינם משתחוים אליו אין לזה דין ע"ז, וכן מותר למכור תכשיט שיש עליו שתי וערב מכיון שאינו עשוי אלא לנוי".

אג"מ (רשומי אהרן ח"א יו"ד סי' קמ"א אות ב') – "מעיקר הדין מותר אף לצייר את השתי וערב על המצבה אבל מכוער הדבר".

חשב האפוד (הליכות חנוך פרק ב' אות ק"ה) – "הרב מורה לאלו הסוחרים בתכשיטי זהב, כי הגם שבשעת הדחק היינו יכולים למצוא היתר לעשות מסחר בצלמים שתי וערב כיון דאינו רק לנוי (עיין יו"ד סימן קמ"א סעיף א'), מ"מ לא תהא ידינו וחלקינו להתיר, ואמר לסוחר אחד 'כלך מדרך זו והשי"ת ימציא לך פרנסתך בהיתר'".

הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות א') – "בעל חנות תכשיטים לכתחילה לא ימכור תכשיט עם צלב, דיש חשש שאולי גוי ישתמש עם זה לעבודה זרה. ובשעה"ד אפשר להתיר, כי הוי רק תכשיט".



בכתיבת אותיות.

נוהג להקפיד.

קהלות יעקב (תולדות יעקב עמ' קע"ז, דולה ומשקה עמ' שס"א, תשובות והנהגות ח"ב סי' תי"א ד"ה אודות) – "ומרן הגאון רבי יעקב קניבסקי זצ"ל נהג להחמיר אפילו לא לכתוב אות ע' בכתב משיטא הרגיל שלנו דנראה כשתי וערב, ואף שמחובר למטה חשש שזהו צורתה ונמנע לכתוב כן, ואף שזהו חסידותיה שמעתי שאמר פעם שגם ע"פ הלכה אינו בטוח שמותר".



על כסף.

מראי מקומות – שערים מצויינים בהלכה (סי' קס"ז ס"ק ב'), דר"ת (סי' קמ"א ס"ק ב', ס"ק ז').

ריטב"א (ע"ז דף מב:) – "מעתה צורות שתי וערב שרגילין גוים לצייר בכלים של כסף מותרים, דאע"ג דצורת שתי וערב נעבדת היא להם, הא ידעינן ודאי דלא פלחי לה בכלים, ולא עוד אלא שהם אין עובדין אלא לצורת שתי וערב שטימא אותה הגלח, וזה טעם היתר המטבעות דהוה ליה כדבר בריא שאין נעבדין שהוא מותר לדברי הכל, ואפי' על המכובדין, וכמו שפירשנו, מ"ר".

יחוה דעת (ח"ג סי' ס"ה) – "כי במדלייה (metal) אין מקום לחשד שמא נעבדה כלל, וכדברי האחרונים הנ"ל ... וידוע ומפורסם מעשה רב בזה, שהגאון הראשון לציון רבי יעקב מאיר זצ"ל, קיבל מדליית זהב בצורת צלב, והיה עונדה על חזהו לכבוד ולתפארת בעת שהיה מבקר אצל הנציב העליון ואף הצטלם עם המדלייה הזאת. ואין ספק שהסתמך על דברי הפוסקים הנ"ל. וכן עיקר להלכה ולמעשה".



בחלונות של בית הכנסת.

מראי מקומות – דר"ת (סי' קמ"א ס"ק ד'), אפרסקסתא דעניא (ח"ג סי' קנ"ב), תולדות יעקב (עמ' קע"ו).



עצי אשוח (x-mas trees).

מראי מקומות – רץ כצבי (אקטואליה בהלכה ח"ב סי' י"ב פרק ג').

עטרת פז (ח"א כרך ב' יו"ד הערות סי' ז' הע' ד') – "וזכורני באשר נשאלתי לפני זמן כביר בילדותי, אודות מנורות קטנות ושאר קישוטים הנפוצים למכירה לצורך קישוטי סוכה, אם מותר להשתמש בהם לצורך זה, משום שעיקרם של קישוטים אלו מיוצרים בבתי חרושת בחו"ל לצורך קישוט עץ האשוח, ביום חגם מולדו של שיקוצם הארור המתועב, אותו האיש ימש"ו ... ובכלל יש מקום לדון בענין זה אשר אלו העכו"ם מקשטים את עץ האשוח שלהם ביום חגאם אם איכא בזה משום אביזריהו דע"ז, דדילמא שכל ענינו של דבר זה שעושים אותו הוא משום מסמנא מילתא ... [ועכ"פ מן הראוי והחובה להמנע ולהרחיק מן הכיעור, שלא להשתמש בקישוטים שיש בהם דמויות מפוקפקות, כגון קישוט הדומה לעץ אשוח וכדו' שהוא מזכיר את חוקיהם. וז"ב] ... וזאת תורת העולה: דמותר להשתמש לצורך נוי סוכה בקישוטים הללו המיוצרים בחו"ל לצורך יום חגם, והנח להם לישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים הם, ובלבד שיקפיד לא להשתמש בקישוטים שיש בהם דמויות מפוקפקות של ע"ז ואביזרייהו כדמות עץ אשוח וכדו'".

חשוקי חמד (ע"ז דף יג:) – "ויש להסתפק אם מותר לרופא יהודי לקנות עץ אשוח, שמפורסם שעובדים בו לע"ז, כאשר כוונתו להפיק ממנו חומר המרפא. ונראה שלאור הדברים הנ"ל יתכן להתיר, כיון שכולם יודעים שהוא רופא, אם כן אם ידוע שעץ זה הוא טוב לרפואה, הרי שברופא ידוע שאינו קונה לעבודה זרה אלא לרפואה".

אהל יעקב (גליון פר' וישלח שנת תשפ"ה) -May One Place an X-Mas Tree in his Store or Office building for the Purpose of His Livelihood …



מראי מקומות.

מהרי"ל (מנהגים ליקוטים אות ק"ג) – "העתקתי כתב למורי מהר"י סג"ל, ובעמדי לפניו - לדבר עמו - הנחתי - השלכתי הקולמוס וסכינא דספרא מידי על השלחן, ונפלו יחד כשתי וערב. והרב הרגיש בו קודם שראיתי, ואמר אלי להפרידם. ש"מ דמנהג יפה הוא מאחר דהוא ג"כ הקפיד - והוא הרגיש טרם שהרגשתי - ואף בלי מתכוון -".

הגר"ח מבריסק (נפש הרב סוף עמ' ר"ל) – "הגר"ח היה מקפיד מאד, כשראה על השלחן שהסכין והמזלג מונחים זה ע"ג זה באופן שהיה נראה קצת כעין שתי וערב, להפרידם זה מזה תיכף ומיד. (כן שמענו מהר"ר שמואל, ז"ל, אחי רבנו)".

קהלות יעקב (תולדות יעקב עמ' קע"ו) – "כשהציעו לפניו את דירתו החדשה, בה דר בערוב ימיו, הלך לסיירה ולבחנה. הוא חזר כשכולו נרעש: אוי, מה יהיה, שתי וערב באמצע הרחוב ... מה קרה. עמוד החשמל שברחוב, חוטיו נמתחו משני צידיו ויצרו צורת שתי וערב, ישב וערך מכתב לחברת החשמל ... תקוות רבות לא תלה במכתב זה, אבל להשתדל - חייבים. במכתבו הבהיר, שהאיזור הוא חרדי, ועמוד החשמל בצורתו הנוכחית מפריע לדיירים. בקצת רצון ותשומת לב ניתן להרכיב זרועות מתכת ולשנות את מיקום החוטים - הוא צירף שירטוט מפורט למכתבו. לאחר ימים ספורים, ומנהל מטעם חברת חשמל חקר למקום מגוריו של 'הרב קניבסקי'. קבלנו את מכתבך, אמר, ואנו מבקשים לפרט את ההצעה. ישב עמו רבינו ופירט והבהיר. צוות עובדים נשלח למקום, ועמודי החשמל תוקנו בהתאם להצעה. בסמוך לחדרו היתה מרפסת, ומקורביו ביקשוהו פעמים רבות לסור אליה ולנפוש בה, עקב סבלו מקשיי נשימה, והוא סירב. היתה לכך סיבה. המרפסת נשקפה לחצר, ובפאתי החצר היה עמוד החשמל, שעובדי החברה לא תיקינוהו כיאות ...".

ארחות רבינו (הוספות לח"א ריש עמ' ל') – "א"ה, עי' מדרש רבה ויקרא פ"ב י"ב בשור הוא אומר וכרעיו וכו' ובאיל והקרב, ע"ש במתנות כהונה וכן עי' בבעה"ט ויקרא פ"א פסוק ט' חזינן דגם במחזי כשתי וערב הקפידה התורה, ורמזה התורה ע"ש העתיד דהא שתי וערב נעשה לע"ז לאחר שתלוהו לאותו האיש ימש"ו".

הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ד') – "תכשיט שיש עליו פרצוף, אף שיש בו פרצוף לבד, אין ללובשו, דחושש רבינו לחת"ס".

הגר"א נבנצל שליט"א (אילן אביגדור אות פ"ז) – "האם במשחט 'שחמט' חובה להוריד מהכלי את צורת השתי־וערב שיש בראשו (של ה'מלך'), או רק ראוי לעשות כן. תשובה: אינו ע"ז".

הגר"א נבנצל שליט"א (מה טובו גליון ח' עמ' רצ"ט) – "שאלה: אחד הגיע לבית הארחה ועל המטה היה תמונה של צלב שתי וערב האם מותר לו לישון על זה. תשובה: כן".

תשה"מ בליל ניט"ל​

בכלליות.

השאלות.

תשה"מ בליל ניטל.

תשה"מ בליל ניטל כשחל ליל טבילה.

בעילת מצוה בליל ניטל.

לקבוע זמן החתונה בליל ניט"ל.

תשה"מ כשחל ליל ניטל בשבת.

ללכת למקוה ליל ניטל.

לנעול את המקואות בניטל.

אם יש לחלק במקום האשה מעוברת מניקת או זקנה וכדו'.



הגר"ח פלאג'י זצ"ל (ימצא חיים סי' ע"ג אות ט') – "ובכתבי הקדש להרב סעדיא הלוי ז"ל בעל ס' נוה צדק נמצא כתוב דיש להזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד הנביא שלהם דקורין לא כן תרפנו רוח כי הזמן גרמא שיוליד בן פריץ וגילה הרב בעל ש"ט זיע"א דמשומדים שיש בעולם הן הם שיצאו מזיווג אותה הלילה זת"ד".

הו"ד בסגולות ישראל (מערכת ז' אות ל"ו), הו"ד בשלחן העזר (סי' י' סעי' א' ס"ק י"א), הו"ד בשמירת הגוף והנפש (סי' קכ"ו הע' ו') – "בספר ימצא חיים כ' וז"ל ובכתבי קודש להרב סעדיא הלוי ז"ל בעל ס' נוה צדק נמצא כתוב וז"ל דיש לזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד הנביא שלהם לא כן תרפנו רוח רעה כי הזמן גרמא שיוליד בן פריץ וגילה הבעש"ט זי"ע, דמשומדים שיש בעולם הן הם שיצאו מזיווג אות' הלילה, ולפי"ז סרה מהר תמיהת הנשים שיודעים בבירור שלא נבעלו לגוי ובניהם נשתמדו רח"ל, דאפשר מאותו הלילה כנז' (ספר מראה הילדים)".

הו"ד בנטעי גבריאל (חנוכה פרק ה' הע' א') – "בספר ימצא חיים ... וסגולות ישראל ... נוה צדק נמצא כתוב, דיש ליזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד בן פריץ, וגילה הבעש"ט זי"ע, שהמשומדים שישנם בעולם הם שיצאו מזיווג אותו הלילה, ולפ"ז סרה מהר תמיהת הנשים שיודעים בבירור שלא נבעלו לגוי ובניהם נשתמדו רח"ל, דאפשר מאותו הלילה עכ"ד".

מפענח נעלמים (סי' ד', סוף שו"ת יד חנוך) – "וראיתי לאיזה מחבר אחרון שתלה עצמו באילן גדול רבינו הבעל שם טוב ממעזבוש זצוק"ל. ואני אומר שהוא שקר וכזב, כי אני תלמיד זקני הרב רבי שלמה מסאסוב, תלמידו של הגאון רבי שלום מבעלז שהיה תלמיד המגיד מסיקאל שהיה תלמיד זקני המגיד ממעזריטש שהיה תלמיד הבעש"ט זכר צדיקים לברכה. נמצא שזקני רבי שלמה יחיה קבל איש מפי איש לקח מהבעש"ט, והיה משותי מימיו הנאמנים, ואם היה מרן אומר דבר זה גם אנחנו היינו יודעים, ודי בזה: (אמר המחבר, הנה אחר המלחמה הגדולה הדפיסו אגרות חדשות על שם הבעש"ט זי"ע, ומצוה לפרסם שהם מזוייפים ושקר, ותלוי אותם באילן גדול למען בצוע בצע)".



תשה"מ בליל ניטל.

מחמיר.

לכאורה המחמירים (לקמן) גבי ליל טבילה.

דרכי חיים ושלם (אות תתכ"ה), בשם מנחת אלעזר - לשונו מובא לקמן.

עמק התשובה (מראות יחזקאל עמ' פ"ח) – "שאלה: האם יש ענין להמנע מתשה"מ בליל 'ניטל' כשאשתו מעוברת או מניקת או אפי' זקינה. תשובה: אף שאין לכ"ז מקור בגמ' ופוסקים, מ"מ בליל זה יש להמנע מכך, כי יש לחוש למנהג שנהגו בו לאיסור".

אהל אריה (סי' י"ט הע' נ"ג) – "וכתבו בספרים דיש ליזהר שלא לשמש המטה בלילה שנולד בו אותו האיש כי הזמן גרמא שיולד בן פריץ. וגילה בעש"ט נ"ע דאלו שנשתמדו הן שיצאו מזיווג דאותו הלילה. עיין ספר דרכי חיים ושלום אות תתכ"ה שהחמיר בענין זיווג באותו לילה".

תשובות והנהגות (ח"א סי' תקנ"א) – "יש אומרים שיש ליזהר מאד ואין לזווג עם אשתו גם בליל טבילה, וכמו שכתב בספר 'טהרת ישראל' סימן קצ"ז סעיף ג' וע"ש במקורות, ובדרכי חיים ושלום כתב דלמקילין בליל טבילה היינו דוקא אחר חצות, וכשאין בזה צורך שאינו ליל טבילה מחמירים אפילו אחר חצות".

חק וזמן (פרק ה' סעי' י"א) – "מנהגנו לחוש לניט"ל בליל שביעי לחודש ינואר לתאריך הלועזי, ופורשים מתשה"מ גם אחר חצות, ואפילו בשבת, וגם בארץ ישראל (עי' בחומ"ש), ודוחים הטבילה ליום שלאחריו, ואין להקל בזה בלי הוראה מפורשת ממורה דרך מובהק".

פסקי תשובות (סי' ר"מ סוף אות י') – "אמנם בליל ניט"ל החמירו גדולי הדורות שלא לשמש, ובפרט כשיש אפשרות לקליטת הריון, ויש שהחמירו גם לאחר חצות וגם בליל טבילה, אך מנהג גדולי ההוראה להתיר בליל טבילה לאחר חצות".



מיקל.

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".

עי' הגר"א נבנצל שליט"א (חק וזמן תיקונים והוספות עמ' כ"א אות ב', עי' עמ' כ"ו [לשונו מובא לקמן]) – "בספר חק וזמן ... בפרק ה' סעיף י"א סתם לאסור תשה"מ בליל ניטל ע"פ הלוח היוני, לענ"ד אי אפשר לסתום לאסור דבר שהב"י והרמ"א לא הביאו על אף שהי' קיים בזמנם, ובפרט בארצו של הרמ"א".



אחר חצות יש להקל.

חשב האפוד (הליכות חנוך פרק א' אות מ', עמ' ל"ט) – "דעת הרב כי בליל ניטל אף לאלו המחמירים בתשמיש, מותר אחר חצות, והמנהג שהיו נהוג בימי קדם שהיו סוגרים שערי טבילה בליל ניטל, נראה דחששו לאלו המשמשים קודם חצות (ראה עד"ז בקובץ תשובות להחת"ס סימן ל"א)".



מראי מקומות – שמירת הגוף והנפש (סי' קכ"ו סעי' ה'), נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה'), שיקדש עצמו (פרק ט').

פסקי משנה הלכות (פרק כ"ה סעי' ה', עמ' ק"נ) – "במקומותינו החמירו לא לקיים מצות עונה בליל ניטל [וכן הקפידו להכניס ברזל לתוך המים בשעת התקופה] אולם אין להורות לרבים להחמיר בזה ומאן דלא קפיד לא קפדינא בהדיה".

הגר"ש דבליצקי זצ"ל (מרשימות הגר"י שוב בעניני סכנה אות ג', בנתיבות ההלכה חמ"ו עמ' תקע"ח) – "הפרושים בא"י אין חוששים ללימוד תורה ולקיים מצות עונה בליל ניטל".

הגרח"ק זצ"ל (אליבא דהלכתא גליון מ' עמ' ס"ג ריש טור ד') – "שאלה: האם יש לחוש שלא לשמש חוץ מהזמנים הנזכרים במג"א בשם האר"י ובמ"ב (ס"ק ז'), ולא מיירי בליל טבילה, כגון עשרת ימי תשובה, ליל שביעי של פסח, [או כגון ליל פורים, וליל ניט"ל]. תשובה: יש ליזהר".

אוצר ההרחקות (עמ' תשנ"ח אות רי"א) – "תלוי במנהג".



תשה"מ בליל ניטל כשחל ליל טבילה.

מחמיר.

צואת ר' יהודה החסיד (יורה חטאים אות ע' [סוף עמ' קס"ב], ע"ש הע' ב') – "לא יניח אדם מלזקוק עם אשתו לילה שטבלה בה. אשה שטבלה בליל ניטל לא תניח בעל' לשכב עמה".

צואת ר' יהודה החסיד (עם הגהות והערות יד אפרים, אות ע"א) – "אשה שאירע ליל טבילתה בליל נידא"ל [ניטל] לא תזדקק לבעלה באותו הלילה".

יד אפרים (שם) – "הנה צוואה זו לא מצאתי בספרים המביאים צוואות ר"י ההסיד ולא נדפס בריש ספר חסידים כמו שאר צוואות ורק מצאתי בס' חופת חתנים בהל' צניעות וגם מובא בס' שמירת הנפש ושומר ישראל ואולי השמיטוהו הצענזארים ...".

קרבן נתנאל (נטעי גבריאל מנהגי ניטל פרק ה' הע' א') – "כיון שאסרו בלימוד מפני אבילות (המוזכר לעיל בפרק א') אמרתי להרחיק הטבילה, וכאשר שהריון זה האדם היתה בלילה זאת, ראוי לעשות זכרון בישראל שלא להאשים עוד כי הזמן גורם".

חופת חתנים (הל' צניעות, עמ' קי"ג), הו"ד בחיי יצחק (יוסטמאן, ענין תקופת טבת עמ' נ"ה ד"ה ובס') – "אשה, שאירע ליל טבילת' בליל נאד"אל לא תזדקק לבעלה באותו הלילה, צוואה ריה"ח".

עי' תו יהושע (שמירת גוף ונפש סי' י"א אות י"ז) – "גם אשה שאירע לה ליל טבילתה בליל תקופת טבת אזי לא תזדקק לבעלה באותה לילה כמבואר בספר חופת חתנים".

טהרת ישראל (סי' קצ"ז סעי' ג') – "ואם אירע טבילתה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותו לילה".

שומר ישראל (אות ט' ס"ק ס"ה) – "אשה שאירע ליל טבילתה בליל ניטל לא תזדקק לבעלה באותו לילה (חופת חתנים)".

דברי יואל (גופי הלכות סי' קפ"ד משנ"ס ס"ק י"ט אות ח', עמ' מ"ה) – "ורב אחד סיפר לי שהיה לו בענין זה מדובר עם כ"ק מרן קוה"ק רשכבה"ג אדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצ"ל] ושאל אם להתיר ליל טבילה בליל ניט"ל והשיבו דלא, ושוב שאל אותו רב והלא יש מתירין בזווג לאחר חצות, וע"ז השיב לו מרן וכי מועיל פירוקא לסכנתא, וע"ז שוב שאל דא"כ לסגרו נמי בית הטבילה באותו לילה וע"ז השיב לו מרן רבינו שליט"א [זצ"ל] דכולי האי לא, אך כאשר ישאלנו אחד למעשה יש להשיב לו שאין להתיר, ועפ"י צדיקים יקום דבר".

חק וזמן (פרק ה' סעי' י"א, תיקונים והוספות עמ' כ"ו הע' ה') - לשונו מובא לעיל.



מיקל.

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".

מפענח נעלמים (סי' ד') – "ושארי ליה מאריה להרב חופת חתנים שכתב בזה הבלים שאין נכון שיטבלו בנות ישראל בליל איד שקורין ניטל טבילת מצוה, ואיזה מחבר הבא אחריו מלא את דבריו לאמר כי הבן היולד מזווג לילה הזאת יהיה איש רשע, ולפיכך אין בנות ישראל הולכות לטבול בעת ההוא, וכל זה דברי פתיות, ועשאו לאליל - המוצלב כאילו יש בו איזה כח ואיזה ממש. שחוק מכאיב לב עשו לנו אלה, ומחריבים את חומת תורתינו לעשות אותה כעיר פרוצה אין חומה, לערבב דברי פתיות עם משפטי תורת ה' התמימה ולעשותה גוש אחד. וכבר הזהירה תורתינו הקדושה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו, וכל המוסיף גורע - חרפה היא לזרע ישורון להאמין כי יש איזה כח באליל המוצלב, אל - ולא כלא הם חשובים, וכח אין בהם להרע או להיטב, ואביזרא דעבודה זרה הוא להאמין בכאלה".

הגר"א נבנצל שליט"א (אבני דרך חי"ג סי' קנ"ה הע' ג', חק וזמן תיקונים והוספות עמ' כ"א אות ב' [לשונו מובא לעיל], עי' עמ' כ"ו [לשונו מובא לקמן]) – "והעיר הגר"א נבנצל כי אין צריך להמתין עד חצות (כפי שהובא בדברי יציב בהערה א)".



אחר חצות יש להקל [למחמירים].

דרכי חיים ושלם (אות תתכ"ה) – "ועיין בספר זכר צדיק לברכה שנדפס בסופו תשובות רבינו (סי' ה') להרב הגאון ר"ש צוקער שליט"א [זצ"ל] אבדק"ק האלאס מ"ש שחוכך להחמיר בענין זיווג בליל זה גם אחר חצות יעייש"ה. וידענו ברבינו כי נתן צו לבעל מחזיק המקוה בפה"ק (יר"א ובר אוריין) יען שהולכין לטבילה גם בליל זה עכ"פ הנשים העומדת על המשמר יזהירו את ההולכים הבאות לטבילת מצוה שלא להזדווג בליל זה רק אחר חצות ומזה נראה בעליל כי מ"ש בתשו' הנ"ל להחמיר הוא רק בשאר לילות של מצות עונה אבל בל"ט אין להחמיר אחר חצות לאותן שאין חוששת וטובלות בלילה ההוא כמובן".

ששבה"ל (סי' קצ"ז סעי' ב' ס"ק ב' ד"ה בליל, סיכום אות ה') – "בליל ניט"ל יכולה לטבול, אך תשמש אחר חצות. [פי' לנוהגים בו איסור]".

אבני דרך (חי"ג סי' קנ"ה) – "העולה לדינא: כאשר ליל חג המולד הוא ליל טבילת אשתך מותר לכם לקיים את המצווה, אולם תשתדלו לקיימה אחר חצות. ונזכה להעמיד דור ישרים על טהרת הקודש".

פסקי תשובות (סי' ר"מ סוף אות י') – "ויש שהחמירו גם לאחר חצות וגם בליל טבילה, אך מנהג גדולי ההוראה להתיר בליל טבילה לאחר חצות".

עי' אוצר ההרחקות (עמ' תשנ"ט אות רי"ב) – "מותר".



מראי מקומות – תשובות והנהגות (ח"א סי' תקנ"א, לשונו מובא לעיל), גופי הלכות (סי' קפ"ד משנ"ס ס"ק י"ט אות ח', עמ' מ"ה), שמירת הגוף והנפש (סי' קכ"ו סעי' ד', סעי' ה'), ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ט"ז, עמ' תש"ז), נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה', הל' נדה ח"ג פרק ל' הע' ט"ו).

מסגרת השלחן (סוף סי' קצ"ח ד"ה אשה) – "אשה שנזדמנה ליל טבילתה בליל נאדא"ל לא תזדקק לבעלה באותו הלילה, צואת ריה"ח. ובהיינה פירינצי וליוורנו ופאדובה לא שמעתי שנזהרין בזה".

דברי יציב (יו"ד סי' ק"ה אות ב') – "ואולי לפמ"ש בחופת חתנים בסוף הספר בהל' צניעות סעיף ט"ו שהביא מצוואת ריה"ח דאשה שאירע ליל טבילתה בליל ניט"ל לא תזדקק לבעלה באותה לילה עיין שם, ואולי החשש דמלבד סכנת החיצונים כידוע, ועיין ברגל ישרה מאא"ז הגה"ק מהרצ"א [מערכת י' בסופו דף כ"ה טור א'], איכא בהטבילה גם משום סכנת העכו"ם. ואולי לכך גם בכל מוצ"ש, כיון שיום א' הוא יום אידם הוי ג"כ סכנת החיצונים וכנ"ל והתעוררות קליפתם, מלבד סכנת העכו"ם ודו"ק, ובעי נטירותא יתירה. ואולי יש בזה לחלק בין המקומות שבשליטת הישמעאלים וכדו' ובין המקומות של הנוצרים ודו"ק ואכמ"ל בזה והמ"י".

ודרשת וחקרת (ח"א יו"ד סוף סי' ט"ו) – "ושמעתי שהגה"ק מסטמר זיע"א צוה לנעול את המקואות בניטל, אולם בתשובה הנ"ל (המנחת אלעזר) הביא שהגאון הנ"ל התיר בליל טבילה אחר חצות, וכ"ז בחו"ל, ובא"י אולי גם המהר"י ט"ב היה מתיר וצ"ע, ולמיחש מיבעי, אבל כשחל ניטל בליל ש"ק בא"י נלענ"ד שיש ג"כ להקל, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, חוץ ממקום שנהגו כנ"ל".



בעילת מצוה בליל ניטל.

מיקל.

עי' שלחן העזר (סי' י' סעי' א' ס"ק י"א) – "בס' ימצא חיים ... ומעתה יש בית ספק אם בעי"מ ביום הנשואין חל בלילה זו אם יש היתר לפי המבואר ביבמות ל"ד דאין אשה מתעברת מב"ר א"כ ליכא חשש לידה, אולם באמת מצינו במד"ר פ' לך ויבא אל הגר ותהר וכו' ... ומעתה בספיקא דידן מאחר דאיכא מיעוט דמתעברת מב"ר דהוי סכנת שמד ר"ל ובסכנה חוששי' למיעוט ... אולם מעשה ידענא כי ב' רבנים גדולים ומפורסמים השתדכו ועשו חתונת בניהם באותו הלילה עד שלא אמרו הרבנים המסובין שהי' שם ד"ת על השלחן כנהוג באותו לילה רק הרב אבי הכלה שאמר קצת ד"ת ליתן תודה לאנשי קהילתו והי' גם בעי"מ באותו הלילה ולא אמרו דבר ולא כלל, ובעת כי יצא ספר איגרות סופרים ראיתי בכתבי חת"ס ... והרב אבי הכלה הנ"ל הי' מנכדי החת"ס ואולי הי' קבלה מזקינו כי אין איסור בדבר וכמדומה לי כי שמעתי מהרבה שנוהגים היתר אחר חצות כמו היתר הלימוד וזה אפי' בשאר נשים וא"כ כ"ש בכלה בתולה בעי"מ בוודאי יש להקל וטוב ונכון בזה על פי צדיקים יקים דבר".

חקי חיים (ח"ג יו"ד סי' מ"ג).

אוצר ההרחקות (עמ' תש"ס אות רי"ד) – "מותר".



לקבוע זמן החתונה בליל ניט"ל.

מיקל.

חקי חיים (ח"ג יו"ד סי' מ"ג).



מחמיר.

ישראל והזמנים (ח"א סי' ס"ו-ב' אות ט"ז, עמ' תש"ז) – "ואולי מפני חומר דבר זה אף אותן שבעלמא חוששין רק לניט"ל אחד, מ"מ לגבי זה יש לחשוש לחומרא ולמנוע מזיווג בשני הניט"ל'ס, וכמדומה שכן המנהג שאין קובעין חתונות בשני זמני הניט"ל'ס הנ"ל".

עי' נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה' סעי' ד') – "לכתחלה יש למנוע מלקבוע זמן החתונה לליל ניט"ל, אך במקום צורך מותר".

עי' נטעי גבריאל (הל' נשואין פרק מ"ח סעי' י"ח) – "מותר לעשות נשואין בליל חגיהם שקוראין ניט"ל וכן בלילה שחל בה תקופת טבת, ונכון להחמיר, ובארה"ק יש מקילין".



מראי מקומות – שבט הלוי (נטעי גבריאל מנהגי ניט"ל פרק ה' הע' י"א).



תשה"מ כשחל ליל ניטל בשבת.

מחמיר.

חק וזמן (פרק ה' סעי' י"א) - לשונו מובא לעיל.



מיקל.

חיי יצחק (יוסטמאן, ענין תקופת טבת עמ' נ"ה ד"ה אבל) – "אבל בשבת דלא שייך אבילות מותר בכל".



מראי מקומות.

ודרשת וחקרת (ח"א יו"ד סוף סי' ט"ו) – "אבל כשחל ניטל בליל ש"ק בא"י נלענ"ד שיש ג"כ להקל, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, חוץ ממקום שנהגו כנ"ל".

נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה' הע' ב') – "ויש לעיין לשיטת הגדולים דשבת אין חל ניטל, האיך לנהוג לענין טבילה, כיון דכל שולטין רוגזין כולהון ערקין. והגאון רבי יעקב יצחק ניימאן שליט"א [זצ"ל] רב דחסידי בעלזא מאנטרעאל כתב לי בזה, לא שמעתי בזה איך לדון, אבל א"א ללמוד זאת מלימוד, כי התוה"ק היא מגיני ומצלי, משא"כ בזה שקשה לומר שכל כוונתו רק לש"ש, כידוע שהרה"ק מלובלין אמר שע"כ אין מברכין עליו כי א"א בלי גשמיות וכו' עכ"ד. ומצאתי בספר חיי יצחק דבשבת ל"ש אבילות כלל ומותר בכל (ואפי' בתשה"מ) ...".

אוצר ההרחקות (עמ' תש"ס אות רי"ד) – "י"א דמותר".



ללכת למקוה.

מותרת לטבול.

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".

מפענח נעלמים (סי' ד') - לשונו מובא לעיל.

עי' באר משה (ח"ד סי' ס"ט ד"ה אבל) – "אבל ידוע שתלמידי בעשה"ק הי' מחמירין ולא הניחו תלמידיהם שנשותיהם יטבלו בליל ניטל. ע"כ המחמיר תע"ב והמיקל יש לו על מה לסמוך".

טהרת הבית (ח"ב עמ' ת"ס ד"ה כתב).

ששבה"ל (סי' קצ"ז ס"ק ב' ד"ה בליל, סיכום אות ה') - לשונו מובא לעיל.



יש להחמיר.

קרבן נתנאל (נטעי גבריאל מנהגי ניטל פרק ה' הע' א') – "כיון שאסרו בלימוד מפני אבילות (המוזכר לעיל בפרק א') אמרתי להרחיק הטבילה, וכאשר שהריון זה האדם היתה בלילה זאת, ראוי לעשות זכרון בישראל שלא להאשים עוד כי הזמן גורם".

דברי יואל (גופי הלכות סי' קפ"ד משנ"ס ס"ק י"ט אות ח' [עמ' מ"ה], ודרשת וחקרת ח"א יו"ד סוף סי' ט"ו [לשונו מובא לעיל]) – "ושאל אם להתיר ליל טבילה בליל ניט"ל והשיבו דלא, ושוב שאל אותו רב והלא יש מתירין בזווג לאחר חצות, וע"ז השיב לו מרן וכי מועיל פירוקא לסכנתא, וע"ז שוב שואל דא"כ לסגרו נמי בית הטבילה באותו לילה וע"ז השיב מרן רבינו שליט"א [זצ"ל] דכולי האי לא, אך כאשר ישאלנו אחד למעשה יש להשיב לו שאין להתיר, ועפ"י צדיקים יקום דבר".

חק וזמן (פרק ה' סעי' י"א) - לשונו מובא לעיל.



מראי מקומות – נטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה' סעי' ג', נדה ח"ג פרק ל' סעי' ט').

חשב האפוד (הליכות חנוך פרק ב' אות ר"א) – "נשאל הרב באשה שהי' לה שאלות בשן שבור מה דינה לענין חציצה בטבילה, וכיון שליל טבילתה היה בליל ניטל, צירף זה הרב לדחות הטבילה, ולא נכנס הרב לדייק במצב השן שהי' קשה לברר מצבה".

הגר"א נבנצל שליט"א (חק וזמן תיקונים והוספות עמ' כ"ו) – "בנוגע לטבילה בליל ניטל, ברי לי שלא בכל מקום נהגו כן, בארצות הערביות לא הכירו הרבה את הלוח הנוצרי, ובארצות הקתוליות והפרוטסטנטיות לא נהגו על פי הלוח היוני אורתודוקסי. וגם על פי הלוח שלהם מסופקני אם נפוץ המנהג בכל מקום, יש שטענו שמקור המנהג של ללמוד בליל הניטל הוא כי הספרים היו מצויים בדרך כלל בבית מדרש, וביום אידם היתה סכנה לצאת לרחוב מחמת הצוררים וסתם שכורים. מסתבר שמאותה סבה פחדו נשים מללכת למקוה. גם טענת הצנזורה אינה מוכרחת לענ"ד. באתרי' דהב"י לא שלטה הצנזורה".



לנעול את המקואות בניטל.

שלא לסגור המקואות.

חת"ס (קובץ תשובות סי' ל"א) – "גם מה ששמעתי מאמ"ו נ"י לא נהירא, הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן".



דעת הדברי יואל.

גופי הלכות (סי' קפ"ד משנ"ס ס"ק י"ט אות ח', עמ' מ"ה) – "וע"ז שוב שואל דא"כ לסגרו נמי בית הטבילה באותו לילה וע"ז השיב מרן רבינו שליט"א [זצ"ל] דכולי האי לא".

ודרשת וחקרת (ח"א יו"ד סוף סי' ט"ו) – "ושמעתי שהגה"ק מסטמר זיע"א צוה לנעול את המקואות בניטל".



מראי מקומות – חשב האפוד (הליכות חנוך פרק א' אות מ' [עמ' ל"ט], לשונו מובא לעיל).



אם יש לחלק במקום האשה מעוברת מניקת או זקנה וכדו'.

מחמיר, אין לחלק.

חיי יצחק (יוסטמאן, ענין תקופת טבת עמ' נ"ה ד"ה ובס'), הו"ד בנטעי גבריאל (מנהגי ניט"ל פרק ה' הע' א' ד"ה וכ"כ) – "ולפמ"ש יש ליתן טעם משום אבילות, ונראה דקל וחומר לכל תשמיש שיפרשו, ואפילו במעוברת או זקנה ואינה בת בנים, ג"כ יש ליזהר, דאילו הי' הטעם משום התפשטות הטומאה והבן שיולד יהי' לו נשמה גרועה, הי' מותר לשמש במעוברת וזקנה או שאינה בת בנים אבל לפמ"ש הטעם משום אבילות נמצא בכולם יש למנוע, וכן אחר מעשה העגל כתיב ויתאבלו, ומה שמשחקין בקוביא בליל התקופה, הוא ג"כ כדי שלא יתראה האבילות בפרהסיא, נופני היראה להתאבל ביום חגיהם, רק ת"ת הוא בצנעא וכן תשה"מ בצנעא נוהג אבילות".

עמק התשובה (מראות יחזקאל עמ' פ"ח) - לשונו מובא לעיל.



מיקל, יש לחלק.

שלחן העזר (סי' י' סעי' א' ס"ק י"א) - לשונו מובא לעיל.



מראי מקומות – חק וזמן (תיקונים והוספות עמ' כ"ב אות ב'), יסודות הבית וקדושתו (פרק ח' סוף הע' רפ"ח).

"אזל אסקיה בנגידא לפושעי ישראל, א"ל: מאן חשיב בההוא עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאדבוקי בהו? א"ל: טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש, כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו. א"ל: דיניה דההוא גברא במאי? א"ל: בצואה רותחת; דאמר מר: כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. תא חזי, מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז"

גיטין (דף נז.)​

לחץ כדי לכווץ...

 

[הגיגי קודש]

"ק אמר שלא למד במקרים מסוימים בגלוי כדי שלא יראוהו חסידים שעבורם זה כעבירה.
עוד ציטוט מהספר שהבאתי לעי' : "והג"ר אלעזר ניסן רובין שליט"א מח"ס ארן העדות כתב לי בענין המניעה מלימוד בניטל בס' בעקבי תודה עמ' רצ"ד הביא הג"ר יעקב איידלשטיין בשם אביו שבישיבת וולאוזין מתחילה נהגו שלא ללמוד בליל ניטל רק פ"א בליל ניטל כשהגר"ח נכנס לביהמ"ד נפלה גמרא מארון הספרים על הרצפה והרימה וככה קרה עוד ב"פ וראה בזה סימן מן השמים וכינס את הבחורים וציוה להם שילכו ללמוד ואחרי כמה דקות הגיעו אנשי המשטרה וחפשו ובדקו ולמחרת נודע סיבת ביאתם כי שמעו שהיהודים מבזים את אותו האיש ויום החגא ע"י שלא לומדים ביום זה ובאו לבדוק האם כנים הדברים והואיל ונתרחש נס כזה קבע הגר"ח שכן ינהגו בשנים הבאות שלא יבטלו מלימודם בניטל".

לחץ כדי לכווץ...

אני שמעתי את הסיפור הזה על המהרש"א

 

[מרכז]

אני שמעתי את הסיפור הזה על המהרש"א

לחץ כדי לכווץ...

מעניין, אתה כבר לא הראשון שאומר לי את זה.

 

[חד מבתראי]

אגב, אין לי שום הבנה בעניין ב"ה, אבל מניין לך שהנוצרים ימ"ש מודים שלא נולד באותו יום? ממה שמצאתי במכלול וכו' כתוב שכן..

לחץ כדי לכווץ...

ברשמי ואלי כן, במעשי ממש לא.
ואכמ"ל.
פשוט תקרא את הערך ב'המכלול' עד תומו...

מעניין, אתה כבר לא הראשון שאומר לי את זה.

לחץ כדי לכווץ...

אך למותר להגיד שגם אני שמעתיו על המהרש"א?
(כשההתחלה הייתה שהוא לא רצה ללמוד בגלל שכיהן כרב בעיירה שבה נהגו לא ללמוד)

 

[דוד בן ישי]

אני שמעתי את הסיפור הזה על המהרש"א)

אך למותר להגיד שגם אני שמעתיו על המהרש"א?

לחץ כדי לכווץ...

לחץ כדי לכווץ...

וכן גם אני מצטרף לאלו, ששמעתיו על המהרש"א.

 

[אחת שאלתי]

אני שמעתי את הסיפור הזה על המהרש"א

לחץ כדי לכווץ...

כ"כ בספר אוצר יד החיים אות פ"ח.

 

[יאשע בער]

שו"ת קניין תורה (ה, צב) דן בזה. הגרח"ק אמר שלא למד במקרים מסוימים בגלוי כדי שלא יראוהו חסידים שעבורם זה כעבירה.
עוד ציטוט מהספר שהבאתי לעי' : "והג"ר אלעזר ניסן רובין שליט"א מח"ס ארן העדות כתב לי בענין המניעה מלימוד בניטל בס' בעקבי תודה עמ' רצ"ד הביא הג"ר יעקב איידלשטיין בשם אביו שבישיבת וולאוזין מתחילה נהגו שלא ללמוד בליל ניטל רק פ"א בליל ניטל כשהגר"ח נכנס לביהמ"ד נפלה גמרא מארון הספרים על הרצפה והרימה וככה קרה עוד ב"פ וראה בזה סימן מן השמים וכינס את הבחורים וציוה להם שילכו ללמוד ואחרי כמה דקות הגיעו אנשי המשטרה וחפשו ובדקו ולמחרת נודע סיבת ביאתם כי שמעו שהיהודים מבזים את אותו האיש ויום החגא ע"י שלא לומדים ביום זה ובאו לבדוק האם כנים הדברים והואיל ונתרחש נס כזה קבע הגר"ח שכן ינהגו בשנים הבאות שלא יבטלו מלימודם בניטל".

בנוסף : "אצל תלמידי הבעש"ט זי"ע הקפידו מאוד על הלכות ניטל וגם כבר כתבו בפירוש טעמיה ופרטי מנהגיה עד שהיא מן הדברים הבולטים בקרב צדיקים וחסידים וכן הוא א צל החתם סופר זצ"ל שו"ת חת"ס סי' קנו קובץ תשובות חת"ס סי' לא אגרות סופרים מכתב החת"ס סי' ב וכן אצל תלמידיו ממשיכי דרכו למשל בשו"ת בית ישראל ב כא הג"ר ישראל וועלץ זצ"ל מלפנים ראב"ד בודאפעסט ואח"כ בירושלים כתב והעידו לפני רבנים גדולים ה"ה גאונים דסעמיהאלי וראצפערטא הי"ו כי כן נהגו גם רבם הגאון מהר"ם שיק זצ"ל שלא למד עם התלמידים בליל חגם וכן נהג הגאון בעל הערוגת הבושם מחוסט זצ"ל שם וכן נהג הגה"ק בעל שו"ת קול אריה זצ"ל ספר קול אריה על עניני לימוד התורה להג"ר נפתלי עהרענרייך שליט"א הרב ממאד עמ' קיא ועיין שם בהערות באר נפתלי אות יג וכ"כ מנהגי מאטערסדארף אות קעב שלא היו לומדים בליל ניטל ושכן מנהג רבם בבעלעד ואונסדארף מובא בנטעי גבריאל הלכות חנוכה מנהגי ניטל עמ' שפז"

לחץ כדי לכווץ...

מהסיפור על וולאז'ין מוכח שלא היה קפידא במנהג זה, ואדרבה.
שאר המצוטטים הם גליציאנים או הונגרים ולא ליטאים.

 

[יאשע בער]

מעניין האם יש מקורות לאי הלימוד בניטל מלפני החסידים. [וא"כ זה גם יטיל את הסיפור על המהרש"א בספק].

 

[מרכז]

מהסיפור על וולאז'ין מוכח שלא היה קפידא במנהג זה, ואדרבה.
שאר המצוטטים הם גליציאנים או הונגרים ולא ליטאים.

לחץ כדי לכווץ...

מה שמוכח הוא שבהתחלה נהגו אותו, ונגד מה שכתבו כאן שלא היו ליטאים שלא התנגדו למנהג. (לא יודע למה אתה מחפש "קפידא", לא על זה דובר).
להבנתי לא דובר פה על ליטאים מלשון ליטא אלא לאפוקי מחסידים, ולכן ציטטתי מרבנים שקשה לשייכם לחסידות.

 

[יאשע בער]

מה שמוכח הוא שבהתחלה נהגו אותו, ונגד מה שכתבו כאן שלא היו ליטאים שלא התנגדו למנהג. (לא יודע למה אתה מחפש "קפידא", לא על זה דובר).
להבנתי לא דובר פה על ליטאים מלשון ליטא אלא לאפוקי מחסידים, ולכן ציטטתי מרבנים שקשה לשייכם לחסידות.

לחץ כדי לכווץ...

אך הם גם לא ליטאים. והמנהגים הליטאיים לא נקבעים על פיהם.
לגבי וולאז'ין - יתכן שכך היה המנהג הרווח במדינות אלו לפני וולאז'ין ולא שינו. ועל כל פנים מוכח משם שר' חיים וולאז'ינר ודאי לא סבר שזה הולך לקליפות. [אגב, לפי מה שזכור לי בוולאז'ין גם היו חסידים, כך שהגיוני שהם ייבאו את המנהג לישיבה].

 

[מרכז]

אך הם גם לא ליטאים. והמנהגים הליטאיים לא נקבעים על פיהם.
לגבי וולאז'ין - יתכן שכך היה המנהג הרווח במדינות אלו לפני וולאז'ין ולא שינו. ועל כל פנים מוכח משם שר' חיים וולאז'ינר ודאי לא סבר שזה הולך לקליפות. [אגב, לפי מה שזכור לי בוולאז'ין גם היו חסידים, כך שהגיוני שהם ייבאו את המנהג לישיבה].

לחץ כדי לכווץ...

לא אמרתי שהמנהגים הליטאיים נקבעים על פיהם. רק באתי לו' שזה לא נהג רק אצל החסידים. (אגב, זה לא כ"כ נכון עובדתית לו' שהחת"ס לא מהווה משקל בקביעת מנהגים אצל ליטאים דהיום)...

 

[יאשע בער]

(אגב, זה לא כ"כ נכון עובדתית לו' שהחת"ס לא מהווה משקל בקביעת מנהגים אצל ליטאים דהיום)...

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אך ברור שיש חילוק בין ר' ישראל וועלץ והערוגת הבושם להחת"ס.

 

[מרכז]

אכן, אך ברור שיש חילוק בין ר' ישראל וועלץ והערוגת הבושם להחת"ס.

לחץ כדי לכווץ...

וזו הסיבה שגם החת"ס (והמהר"ם שיק תלמידו) מובאים ברשימה.

 

[שלמה דייטש]

בנטעי גבריאל מרחיב מאד על הנושא

המקור הכי קדום שראיתי אצלו (חוץ מהרוקח שהוא מסתפק האם אכן כוונתו לכך) הוא היעב"ץ

 

[רבי]

במקהלות האשכנזים (החסידים) מקובל שלא ללמוד בליל ניטל.

הייתי שמח שיעלו קצת מקורות למנהג הקדוש הזה.

 

[אחוה דעי]

מקורות למנהג

לחץ כדי לכווץ...

 

[זרח לווין]

המקור הכי קדום שראיתי אצלו (חוץ מהרוקח שהוא מסתפק האם אכן כוונתו לכך) הוא היעב"ץ

לחץ כדי לכווץ...

עניין האם יש מקורות לאי הלימוד בניטל מלפני החסידים. [וא"כ זה גם יטיל את הסיפור על המהרש"א בספק].

לחץ כדי לכווץ...

המהרש"א נפטר כשישים שנה לפני שהיעב"ץ נולד...

 

[הרב מרודוש]

הרב גולדווסר מקו אור עולם טוען שבחו"ל כולם הקפידו על כך
זה התחיל מזה שהסתגרו בבתים וכו'
כשהגיעו לארץ הליטאים טענו שאנחנו לא בין הגוים וגם יש את קדושת א"י ששומרת
וא"צ להקפיד על זה

 

[חיים ש]

כשהגיעו לארץ הליטאים טענו שאנחנו לא בין הגוים וגם יש את קדושת א"י ששומרת
וא"צ להקפיד על זה

לחץ כדי לכווץ...

אומרים בשם החזו"א.

 

[מסתתר בשפריר]

הרב גולדווסר מקו אור עולם טוען שבחו"ל כולם הקפידו על כך
זה התחיל מזה שהסתגרו בבתים וכו'
כשהגיעו לארץ הליטאים טענו שאנחנו לא בין הגוים וגם יש את קדושת א"י ששומרת
וא"צ להקפיד על זה

לחץ כדי לכווץ...

כמו הענין של לא לעשות קידוש בליל שבת בין שעה שש לשבע, שהיו הרבה צדיקים שאמרו שבא"י אין צריך להקפיד, משום קדושת א"י.