בבלי נושא כללי: האם בכדי לייצר חלות של תורה יש דין עשייה

[חכמה לחכימין]

הנה יש הרבה גדרים בעשיית גברא, מעשה בידיים, כוחו, כוח כוחו, גרמא גרמי.
והכללים נאמרו במקום שמה שאנחנו מחפשים זה עשיית הגברא, כגון במלאכות שבת, בהזיקות, וכו'.
אמנם יש לדון במקומות שאין אנו מחפשים את המעשה אלא את המציאות הדינית, כגון כתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות,
יש לדון אם נצרכת בזה דיני עשייה.
מצד אחד הרי כתיב "וכתבתם וגו'", מאידך הרי המטרה היא שיהא נכתב.
ומצינו להדיא בפוסקים (אינו כעת תח"י) שכתיבת ביד שמאל פסולה שאינה כתיבה, הרי שצריך לזה כתיבה חיובית. וכ"ש כתיבה בפה.
(זכור לי שבעל התרומות כתב שאי אפשר לומר שיכתוב ס"ת בשבת ויפטר, וזה צושטעל מעניין, כתיבה במאלכת שבת שעניינה העשייה לכתיבת ס"ת שעניינה הנכתב).
ויל"ע מדוע הרי הנצרך הוא הנכתב ולא פעולת הכתיבה

ביתר עומק אבאר את המבוכה כך;
הרי בפועל אין חילוק מהותי בין הנכתב דרך הפה לנכתב ביד, שבשניהם מוגדר כדבר נכתב,
לכן כשהתורה אומרת שזה כשר וזה פסול הדבר אומר דרשני, מהו בדיוק גדר הפסול, הרי מה שלא נכתב שייך להיסטוריה
ודוחק לומר שאכן שניהם אותו הגדרה, אבל התורה אמרה מה שלא נעשה בכתיבתו מעשה כתיבה פסול,
לכן נראה לי שצריך לייסד שיש חילוק מהותי בין נכתב בפעולת כתיבה לנכתב ללא פעולת כתיבה, וגדר זה צריך ביאור

 

[חכמה לחכימין]

כמובן שחקירה זו נוגעת להמון דיני התורה ויש בהם סוגיות מפורשים,
כגון בסוכה יש דין תולמ"ה (אבל ברמב"ם מבואר שאין דין עשייה ובנעשה מאליו יש רק חיסרון של נעשה שלא לשם צל).
ויש לברר מהיכן נוצר דין עשייה,
עיין ברש"י סוכה יב. שכתב "סכך העשוי ועומד מאליו אינו סוכה", מתבאר שהוא גדר בסוכה.
כמו"כ לענין מזוזה ציצית וכדומה.

 

[חכמה לחכימין]

נזכרתי בעוד מראה מקום מפליא בענין זה,
הרי אנחנו יודעים שיש דין משתמרת לשמה במצה,
ויש לדון במצה שכלל לא נשתמרה, אבל ברור שלא נחמצה,
האם פסולה משום שלא נשתמרה לשמה, או פסולה משום שלא נשתמרה
ויש דין שבעינן שימור דכתיב 'ושמרתם'
ברמב"ן במלחמות (לא זכור לי מיקום) כתוב שהפסול הוא שלא חשיב משתמרת, ודו"ק

 

[חכמה לחכימין]

בלמדי כעת את הסוגיא של תעשה ולא מן העשוי,
נתעוררתי בשאלה מעניינת,
האם אומרים 'וכתבתם' ולא מן הכתוב?
דהיינו מה יהיה הדין מי שיכתוב ספר תורה בכתיבה כדרכה, אבל מצד אחר הס"ת פסולה, ואחר כתיבתו יכשיר את הס"ת, האם יהיה חיסרון שהכתיבה היה בפסול, והרי זה מן הכתוב ועומד.
הצדדים לחקירה זו, האם מה שצריך מעשה הוא בכדי להגדיר אותו לנכתב, דהיינו יש חילוק מהותי בין כתב שהוא נכתב בכתיבה לבין שעומד מאליו. א"כ הדעת נוטה שלא יהיה דין נכתב בפסלות, כי מאי איכפ"ל איך נכתב.
אבל אי נימא שהפסול בנכתב שלא בדרך כתיבתו הוא, שיש דין כתיבה בס"ת ואם לא כתב הס"ת פסולה, לא מחמת שהוא מוגדר אחרת, א"כ יתכן לומר שהיות שהכתיבה היתה בס"ת פסולה לאו שמיה כתיבה לענין זה, ודו"ק.
אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום.

 

[בחקתיך אשתעשע]

מנם יש לדון במקומות שאין אנו מחפשים את המעשה אלא את המציאות הדינית, כגון כתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות,
יש לדון אם נצרכת בזה דיני עשייה.

לחץ כדי לכווץ...

היעלה על דעתך שקוף שכתב ס"ת תפילין ומזוזות הוא ס"ת כשר? אתמהה.

 

[חכמה לחכימין]

היעלה על דעתך שקוף שכתב ס"ת תפילין ומזוזות הוא ס"ת כשר? אתמהה.

לחץ כדי לכווץ...

לא עלה על דעתי לומר כן, משום שבס"ת בעי' עשייה לשמה בכדי שיחול על זה שם ס"ת, ולאו דווקא בכתיבה אלא גם בשאר דברים שעל ידם עושים את הס"ת, אם זה עיבוד וכו',
אני לא באתי לדון אלא אם צריך כתיבה דווקא, דהיינו אם כתב שלא כדרך כתיבה וכיון לשמה, האם יש חיסרון בעצם זה שלא נכתב במעשה כתיבה.
היינו האם שייך להגדיר כשיש לפנינו שני מזוזות כתובות אחד נכתב ע"י כתיבה כדרכה, והשני נכתב ע"י הםה, האם יש חילוק מהותי בגדרם כעת, ודו"ק.
לדוג' מה שהבאתי מהמלחמות ה' דמצה שלא שמרה פסולה משום שאינה משתמרת, במצה יש גם כן דין לשמה, אבל הוא לא פסלו משום לשמה אלא בלא"ה פסול משום שלא נשתמר כלל. והוא חיסרון בדבר עצמו.