כל הנחלים הולכים אל הים.
יסודות שם אלוקים והוויה כמו יסודות הצמצום כמו כל יסודות וכל ענייני הקבלה - לא נתגלו באור החסידות.
הם היו מאז ומקדם מרגע שנתגלה אור הקבלה, הרבה לפני לידת הבעל שם טוב הקדוש.
ברור ופשוט לכל מי שקצת שכל לו בקודקודו, כי לא על כל מה שכתב התניא, נחלק הגר"א, והיו אין ספור פרטים, שבהם התניא לא פירש אחת ממה שהיה מקובל להגר"א, ולכן עליהם לא הייתה כלל מחלוקת.
הטענה העיקרית איננה על כל שריבוי עניינים ב"נפש החיים"
הובאו בחסידות. אלא על כך שלאורך הספר מובאים עשרות חידושים
שמי שחידשם היה הרב המגיד בליל ש"ק, או
אדמוה"ז בתניא, ולא היו כתובים לפני זה. ובנפש החיים הם מובאים כלשונם כמעט מילה במילה.
למשל, הבעש"ט דרש (צוואת הריב"ש סי' קמב): "דע מה למעלה ממך, פי' דע שכל מה שלמעלה -
הכל הוא ממך".
ובנפש החיים (שער א פרק ד בהגה"ה): "דע מה למעלה ממך". רוצה לומר אם כי אינך רואה בעיניך הענינים הנוראים הנעשים ממעשיך אבל תדע נאמנה כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוה גבוהים,
הכל ממך הוא, על פי מעשיך לאן נוטים על פיהם יצאו ויבואו".
עוד דוגמא: אדמו"ר הזקן דרש (תורה אור יתרו ד"ה משה ידבר): “הנה עיקר המשכת אברהם אבינו ע"ה היה בעולמות עליונים הגם שהמשיך אור א"ס ב"ה למטה ג"כ להיות גילוי אלהות בעולם וכמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם וגם הנפש אשר עשו בחרן ונטע אמונת ה' בלבם מ"מ אין זה ערך לגבי המשכת שהמשיך למעלה בעולמות עליונים להיות תוספות גילוי אור... בבחינת חכמה וחסד דאצילות ושם היה עיקר עבודת אברהם וישמר משמרתי מצותי וגו' מצותי דוקא מצות שהקב"ה עושה בעצמו הקב"ה מבקר חולים שענין החולים בעולמות עליונים הוא כמ"ש סמכוני באשישות".
וכן בתורה אור ריש לך לך (יא, ד): “דאיתא קיים אברהם כל התורה כולה ואיך הניח תפילין אשר נזכר שם יציאת מצרים ואז עדיין לא היה כלל גלות מצרים...
אברהם לא המשיך רק בבחי' פנימיות מלמעלה לכן לא היה עדיין התגלות במעשה המצות בגשמיות ממש בבחי' חיצוניות רק הקיום שלו כל התורה הי' בבחינת פנימית".
גם לרעיון זה לא נמצא שום מקור לפני"ז!
ובנפש החיים (פרקים פרק ז): “וכל הצדיקים הראשונים שהיו קודם שנתנה התורה שפל מעשיהם ודבורם ומחשבתם וכל עיניהם בעולם היה הכל בדבקות וטהרת מחשבתם לשם שמים ופנו למעלה לתקון והעלאת ויחוד העולמות וכוחות העליונים באיזה מעשה שתהיה ובאיזה אופן ובאיזה זמן שיהיה ולא במעשים ומצוות קבועים וסדורים שיהיו חק ולא יעבור כמו יעקב ע"ה בענין צאן והמקלות... ואף שאמרו רז"ל האבות קיימו כל התורה...
לא שהיו מצווים ועושים והיה להם ההלכה והדין כך, אלא כמו שכתבתי לעיל סוף שער א (פכ"א)
שהמה קיימו את התורה מחמת שהשיגו בנפלאות השגתם תיקוני העולמות וסדרי כוחות העליונים אשר יתקנו בכל מצוה ומצוה, אבל היה גם כן הרשות נתונה להם לעבדו גם במעשים וענינים אחרים לבד המצות ואף גם לעבור על איזה מצוה שלא כתורה כפי שראו והשיגו שזה הענין והמעשה הפרטית הוא נצרך אז לתיקון העולמות".
(וכן בריבוי מקומות אע"פ שנכתב העניין בכללותו לפני החסידות - הנוסח שלו זהה ממש דווקא לחסידות).
שוב ראיתי שכ"כ הרה"ג ר' מנחם מענדל כשר (תורה שלמה ח"ח מ' רמט) וז"ל: "תלמידו של הגר"א הר"ח מוולזין אע"פ שהעריץ את רבו כאחד מן התנאים, בנוגע לפרט זה לא הלך בשיטתו וכל העובר בעיון על שער ג' מספרו נפש החיים
יראה גלוי שקרא את ספר התניא וקבל שיטתו כמעט בכל הפרטים ויש שם ממש אותן הלשונות שבתניא".
