- הודעות
- 399
- תודות
- 1,152
- נקודות
- 175
בתנחומא תצוה כתוב: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּמְּנוֹרָה. מִשֶּׁהָיוּ מַדְלִיקִין אוֹתָהּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא הָיְתָה מִתְכַּבָּה עַד שָׁנָה אַחֶרֶת. וקשה הרי יש מצוה להדליק כל יום וא"ת שהיה מכבה ורק בכח הנס ולא בפועל, אז מה הפשט שלא היתה מתכבה, ומה הרבותא בהכי? ואין לומר שהיה לוקח מהשמן ואז מוסיף עליו דשאני הבערה דשבת שחייב בהכי מהדלקה במקדש שבהעלותך את הנרות יש דין להדליק בפועל? וצע"ק.
