מצ"ב מ"ש בזה....
בדין קפה בסוף הסעודה
הנה יש לעי' מה הדין בשותה קפה אחר אכילתו האם זה בא לגרור אכילה או שבא לעכל המזון, [אין הנידון כאן ששותה יין בסעודה דזה יתבאר בהמשך], בגינת ורדים [א"ח כלל א' ס"ב] החשיב את שתיית קפה בסוף הסעודה לבא מחמת הסעודה ואי"צ לברך ובעיקר נסובה תשובתו על מנהג מצרים לשתות קפה אחר כוס של ברהמ"ז שנפטר בה בברכה עי"ש שהאריך בזה, ובבתי כהונה [ח"ג א' ד"ה ואמנם אם לא] חלק עליו וכתב שאחד למאה בא בתוך הסעודה מחמת פינוק וס"ל שצריך לברך עליו שאין שותים אותה אלא בשחרית לישוב הדעת או אחר סילוק השולחן לנחת רוח בעלמא ויש אומרים ששותין לישוב האצטומכא והשותים במשך היום אינו אלא לתענוג בעלמא ואינו עשוי לדחות המאכל או לשרותו ולא להרויח הבני מעיים ולא לגרור האכילה כי אדרבה הוא מונע תאוות האכילה וכ"ש מהיי"ש שכתב הלבוש שצריך לברך עליו ומחמת ששותה קפה מעט מעט מחמת חומו ודאי אין שום סיוע למאכל בו ולכן גרוע מכל המשקין.
בערוך השולחן כתב וז"ל: "וכן משקה קאוו"א מפיג המאכל ושייך לסעודה ופטורה מברכה אבל טיי אינה מהסעודה וצריך לברך".
ולדברי המג"א הנ"ל דדוקא אם בא לגרור האכילה פטור מברכה אבל אם בא לעכל המזון צריך לברך, וכתב החיי אדם דאם שותה אחר גמר סעודתו קפה הוא רק בכדי לעכל המזון ולא דמי לשאר משקין וע"כ צריך לברך ברכה ראשונה, והביאו המ"ב [קעד' לט'] וכתב דאינו מוכרח ונכון שיברך מתחילה על מעט סוכר לפטור הקפה, ואע"פ שכתב הביה"ל [קעד' ב' ד"ה יין] שהסוכר טפל לקפה ואי"צ לברך עליו, ביאר הגרשז"א [צהר תשס' עמ' רטו] שכוונת המ"ב היא שיאכל את הסוכר בפנ"ע ולא כשהוא בא יחד עם הקפה ובאופן זה טעון ברכה, וזה ודאי שאם אין לו מאכל אחר לברך עליו כדי לפטור אין לברך על הקפה מחמת ספק שאולי נחשב מחמ"ס [וזה"ב עמ' 73].
ולענ"ד אפשר לעשות עוד עיצה שיברך ברכת המזון ואז ודאי יכול לברך על הקפה דכבר סילק עצמו מהסעודה, והעירוני שאם לא שתה כלום בתוך הסעודה ושותה הקפה לאחר הסעודה יתכן שיתחייב שו"פ בברכהמ"ז מדין המרדכי דאין שביעה בלא שתיה, אלא ודאי דאם שתה בתוך הסעודה יכול לברך על הקפה אחר הסעודה, ופלא על שלא מצאתי זאת בספרי הפוסקים, אמנם אחר העיון מצאתי זאת בספר נהר מצרים [לר"א בן שמעון נדפס בשנת ה' תרסח הל' ברכות ג'] וז"ל: "אם הביאו הקאפ"י תוך הסעודה קודם ברכת המזון בזה הוא נכנס בספק ברכות ועל כן טוב לשמור הקאפ"י אחר ברכהמ"ז ואז יכול לשתותה במקומו ולברך עליה בשופי עכ"ל.
וכ"ה בתשובות והנהגות [ח"ג סי' עב] בשם הגר"ח מבריסק וכתב שם דיש לחלק וז"ל: "בשותה מיץ בסוף הסעודה נשאלתי אם חייב לברך שהכל, כיון שאינו מדברים הבאים תוך הסעודה רק נאכל חוץ לסעודה ולכאורה היה ראוי לברך, עיין מ"ב סימן קע"ד שאם שותה קפה אחרי גמר הסעודה, מביא בשם ה"חיי אדם" לברך, ומסיק במ"ב שאינו מוכרח, ונכון שיברך על צוקער, ובמקו"א חילקתי בשתיית תה או קפה בסוף הסעודה, שתלוי אם שותה בסוף ארוחה קלה כמו בבוקר ובערב שרגילין לשתות בסוף האוכל שייך לסעודה ואינו מברך, אבל כשאוכל סעודה עיקרית שלא רגילין לשתות תה או קפה, לא שייך לסעודה וחייבין לברך, והבאתי בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל שנהג לברך אחר הסעודה ואולי מיירי כהנ"ל
[1].
[1] ואולי ניתן להרויח עוד בזה ששומר הקפה לאחר הסעודה ירויח ברכת המזון על הכוס, דהרי אם אין לו יין ניתן לברך על כוס שהוי חמר מדינה ועל הצד שקפה נחשב חמר מדינה ממילא מרויח שעושה ברכת המזון על הכוס, דהנה בתה וקפה נחלקו פוסקי זמננו האם דינם כמשקאות קלים שאינם נחשבים כלל חמר מדינה או שכן נחשבים חמר מדינה, דעת הקצות השולחן [צו' ח'] שאינן נחשבים חמר מדינה, ודעת הגריש"א להקל [הלכות שבת בשבת ח"א פ"ו] וכן דעת הגרשז"א [שם] לענין תה וקפה חם ודו"ק.
