אני מתחבט בענין זה מידי שבוע, כי מצד אחד אני רוצה להדר ולאכול קודם חצות, אך מצד שני איני מסוגל לאכול המוציא עד השעות הקטנות של הלילה (ואם אוכל, תהיה זו אכילה גסה), ולכן אני נוהג לאכול מעט מזונות אחרי הבדלה כדי שלפחות יהיה משהו קודם חצות, ושוב ליטול ידיים ב-2:00 לפנות בוקר.
ותמיד אני מסתפק אם יש בכלל טעם באכילת המוציא, אחרי שלכאו' כבר עלתה לי סעודה רביעית במזונות.
ואם כן אולי עדיף שלא אוכל מזונות כלל, רק את סעודת המוציא שלאחר חצות.
אכן אשמח לקבל תשובה במקורותיה לענין.
נראה לי שיש סיפור מהגר"א שתלמידו, אולי הגר"ח מוולוז'ין, אמר לו שלא חש בטוב ועל כן הסתפק במזונות, והגר"א אמר לו ליטול את ידיו לסעודה ובודאי שלא יזיק לו.
נראה לי שיש סיפור מהגר"א שתלמידו, אולי הגר"ח מוולוז'ין, אמר לו שלא חש בטוב ועל כן הסתפק במזונות, והגר"א אמר לו ליטול את ידיו לסעודה ובודאי שלא יזיק לו.