הרהורים בעקבות מותו הטראגי של רבי עמוס גאוטה (1 צופה)

[התורה]

התורה יצר פוסט חדש
איך זה יכול להיות...

יש דברים שהדעת פשוט מסרבת לקבל, והלב מתרסק לרסיסים. הרצח הנורא של הרב עמוס גואטה זצ"ל הוא לא עוד אסון קשה ברצף החדשות – הוא שבר מוסרי, לאומי ורוחני נורא שמפלח את הנשמה של כולנו.
אני מודה, לא זכיתי להכיר את הרב באופן אישי בחייו. אמנם, מספיק לקרוא ולדפדף קימעא במה שהעלו פה בשעות האחרונות, לראות את התמונות, לשמוע את העדויות של האנשים, כדי להבין מי היה האיש. מגדלור עצום של ענווה, אדם שכל מהותו הייתה תורה וחסד, שפתח את הדלת ואת הלב לכל נדכא ופצוע.
וכאן בדיוק המקום שבו הגוף שלי פשוט רועד...​

לחץ כדי לכווץ...

קרא את הפוסט המלא בבלוג כאן...

 

[התורה]

בד"ה הרב עמוס גואטה מנתניה נרצח היום ז"ל הי"ד | דברי הימים

ברוך דיין האמת. הרב עמוס גואטה ראש ישיבה וכולל אברכים בנתניה. נרצח בתפילת שחרית בשעה 05:45 ע"י אדם מעורער בנפשו.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[התורה]

ומה שהכי מחריד, ממוטט את הלב ולא נותן מנוח, זה שהאסון המזעזע הזה קורה בקושי חודש וחצי אחרי הזוועה ההיא בבני ברק. המוח פשוט מסרב לתפוס – הרי רק לאחרונה ממש עוד מטורלל במוחו נכנס לתוך כולל "חזון איש", ורצח באכזריות בלתי נתפסת את הגאון רבי ישי פור זצ"ל, על ספסל הלימודים, מול העיניים של בנו היחיד. ועכשיו, שוב? שוב אותו סיוט, שוב רב שנשחט בתוך המבצר הרוחני שלו?

מה קורה לנו, ריבונו של עולם?! איך הגענו למצב המטורף הזה? איך הפך בית המדרש – המקום הכי בטוח, הכי קדוש, מקום שאמור להיות מקלט של שפיות, תורה וטהרה – למקום שבו נשפך דם נקי בדם קר? השבר הזה מפלח את הנשמה של כולנו. זה לא נורמלי, זה לא נתפס, ואי אפשר לשתוק על זה יותר. הלב פשוט צועק לשמיים.​

 

[התורה]

כשמביטים לאחור, השבר הזה הופך לעמוק ומדמם עוד יותר. בדורות הקודמים, מעולם לא שמענו על דברים כאלה. המושג הזה של רצח בתוך בית מדרש, של יהודי שקם ומחריב את מי שמשפיע עליו תורה וברכה – זה דבר שלא היה קיים, הדעת פשוט לא הכירה זוועה כזו.
הרי מאז אותו לילה מקולל ונורא לפני כחמש עשרה שנה, כשהלב של כולנו נקרע עם הירצחו של המקובל רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, הבבא אלעזר, בידי מי שהגיע לחסות בצילו ולקבל ממנו עצה וברכה, היינו בטוחים שזהו פצע חד-פעמי. פצע מטורף של פעם במאה שנה, אירוע חריג ומזעזע שלא יחזור על עצמו לעולם.

אבל דווקא בדור שלנו, הסער הגדול והשחור הזה פשוט מכה בנו שוב ושוב ומסרב להרפות. הקווים האדומים, הכי קדושים והכי פנימיים שלנו, נרמסים בזה אחר זה בתוך הבית פנימה, במקום שאמור להיות הכי מוגן עלי אדמות. הלב פשוט מסרב להכיל את זה. זה לא נתפס, זה לא אנושי, וזה פשוט לא נורמלי.​