עשי"ת, יום כיפורים חטאים שכבר שבנו עליהם?

[דוד הכהן]

מדוע מתוודים שוב על חטאים שכבר שבנו עליהם?

 

[דוד הכהן]

וכן מדוע מזכירים שוב ושוב את חטאי אבותינו?

 

[נובהרדוקר]

מדוע מתוודים שוב על חטאים שכבר שבנו עליהם?

לחץ כדי לכווץ...

בשערי תשובה (שער ד אות כא) הביא דעת חכמים ביומא שאין להתוודות ביום הכיפורים אחר על עבירות העבר, והוסיף: אמנם יש לו לבקש רחמים כל ימי חייו על סליחת עוונותיו הראשונים והאחרונים, ולהיות ירא ומפחד אולי לא השלים חוק עיקרי התשובה. והשנית, כי העברות שיש בהן כרת, יסורין ממרקין אותן... אך להזכיר הקודמות בפרט אחרי אשר שב מהן והתודה עליהן ביום הכיפורים, שכבר קים מצות הוידוי בהן ויש לו לבטח שכבר נתקבל וידויו במה שהוידוי ראוי לכפר. אכן כל הימים יתפלל על סליחת עוונותיו כאשר זכרנו... ועוד מטעם אחר צריך להתפלל על עוונות הימים הראשונים, כי אולי יש לו עוונות וחטאות שלא התבונן עליהם ולא זכרם ולא התוודה עליהם, כענין שנאמר (תהילים יט יג) "מנסתרות נקני", עכ"ל.

 

[נובהרדוקר]

וכן מדוע מזכירים שוב ושוב את חטאי אבותינו?

לחץ כדי לכווץ...

השל"ה בהלכות תשובה מבאר לפי שהוא נענש כשאוחז מעשה אבותיו בידו, וכן כתיב (ויקרא כ"ו, מ'): "והתוודו את עונם ואת עון אבותם".

 

[רב פאל]

אני מסכים עם התשובה של @נובהרדוקר אבל אני חושב שיש פה עוד גישה
שהווידוי שלנו יש בו משהו כללי ולכן אומרים אשמנו בגדנו בלשון רבים
וכן בשמע קולנו לכאורה זה על כל עם ישראל
וזה הפשט "בעל תשליכנו לעת זקנה" בשעת הזקנה של כל עם ישראל
בסליחות זה ממש מוכח שיש הרבה תפילה על הגאולה ויש איזכורים של עם ישראל בעבר
אז ברור שיש כאן מדד פרטי
אבל יש גם שאלה כללית על כל עם ישראל
ולכן אנחנו מזכירים חטאי אבותינו שריחקו את הגאולה השלמה

 

[בד קודש]

מדוע מתוודים שוב על חטאים שכבר שבנו עליהם?

לחץ כדי לכווץ...

מי אמר שמתוודים עליהם??

וכן מדוע מזכירים שוב ושוב את חטאי אבותינו?

לחץ כדי לכווץ...

כי זה השורש גם לחטאים שלנו.

 

[איש פשוט מאוד]

מי אמר שמתוודים עליהם??

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה תלוי במחלוקת חכמים וראב"י ביומא פו:
ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.


ולפי זה ברוב המקרים כשאדם חוזר וחוטא צריך להתוודות גם על העבירות הישנות גם לדעת חכמים.

 

[בד קודש]

ולפי זה ברוב המקרים כשאדם חוזר וחוטא צריך להתוודות גם על העבירות הישנות גם לדעת חכמים.

לחץ כדי לכווץ...

כשחזר לחטוא הראה שתשובתו הראשונה לא הייתה שלימה כי לא היה בזה "יעיד עליו יודע תעלומות".

 

[מרכז]

כשחזר לחטוא הראה שתשובתו הראשונה לא הייתה שלימה כי לא היה בזה "יעיד עליו יודע תעלומות".

לחץ כדי לכווץ...

זה הבל, מחילה. אבל בשעתו זה נקרא שיש יעיד עליו, כפי שמפורש בדברי ר' צדוק בפרי צדיק (צו): "איתא (ויקרא רבה ז ג) גדר התשובה איתא ברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטוא עוד, שצריך שיהיה באותו שעה בגדר שמוסכם לעזוב החטא לעולם. דאז אף דאחר כך יתגבר עליו היצר הרע, מכל מקום לשעתו היה בגדר השב."
וכן מבואר בדברי רבותינו הראשונים ז"ל.

אמונות ודעות לרס"ג (ה, ה)

כי האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת, אך ימחלו לו העונות שהיו קודם התשובה, ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה. וכן אם ינהג המנהג הזה פעמים רבות, שישוב ואחר כן ישנה לחטא, אין כותבין עליו כי אם מה שאחר התשובה, כשתהיה בכל פעם דעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה.



חיבור התשובה למאירי (משיב נפש מאמר א פרק ט)

מי שבעת התשובה גומר בלבו לעזוב דרכו הרעה תכלית עזיבה אבל אחר זה יכריחהו יצרו לשוב לחטוא. וכן תמיד, על דרך מדת אבותינו כמו שקדם לנו שזה אמנם כבר היתה תשובתו תשובה בעת העשותה והועילה על החטאים הקודמים, ויהי זה בדמיון מי שטבל ואחר הטבילה עלה שרץ בידו, לא שיתפשנו בעת הטבילה, שזה אף על פי שחזר ונטמא כבר היתה טבילתו טבילה והעבירה הטומאה הקודמת.



בבית אלהים למבי"ט (שער התשובה פרק ו)

נראה מדברי רבותינו ע"ה כי כיון שחזר האדם בתשובה מן החטאים שעשה וגמר בלבו שלא לעשותם עוד, השם יתברך מעביר חטאתו בתשובה זאת, ואם אח"כ חוזר לחטוא, יצה"ר הוא שפתה אותו מחדש לחזור למה שחטא, ולא יהיו החטאים הראשונים חוזרים וניעורים אחר שנתבטלו בתשובה הקודמת.

 

[בד קודש]

זה הבל, מחילה.

לחץ כדי לכווץ...

מעולם לא אמרתי שאינו בגדר שב ח"ו, אלא שאי"ז תשובה שלימה.

והרבה יותר מזה מפורש בחוה"ל שאף מי שיודע היום שכשיבוא הניסיון הוא לא יעמוד בפיתוי, אבל היום הוא במצב של לא רוצה לחטוא, אפילו הוא נקרא שב אלא שזה "בפיהו ולא בליבו" עיי"ש.

אבל בדיוק כמו שאנו מזכירים את עוונות אבותינו למרות שלא חטאנו בהם, וזה לא מעכב התשובה כלל,
אנו מזכירים גם העוונות שחזרנו אליהם כי זה מראה שהתשובה לא הייתה שלימה לחלוטין.

וודאי שכל עוד האדם חזר לסורו, אין זה נקרא שיעיד עליו יודע תעלומות,
ור' צדוק רק אומר שכיון שהיום יש את היודע תעלומות, זה כבר "בגדר שב",
אבל וודאי שלא הייתה בזה תשובה שלימה.

פתקא טבא

 

[מרכז]

מעולם לא אמרתי שאינו בגדר שב ח"ו, אלא שאי"ז תשובה שלימה.

והרבה יותר מזה מפורש בחוה"ל שאף מי שיודע היום שכשיבוא הניסיון הוא לא יעמוד בפיתוי, אבל היום הוא במצב של לא רוצה לחטוא, אפילו הוא נקרא שב אלא שזה "בפיהו ולא בליבו" עיי"ש.

אבל בדיוק כמו שאנו מזכירים את עוונות אבותינו למרות שלא חטאנו בהם, וזה לא מעכב התשובה כלל,
אנו מזכירים גם העוונות שחזרנו אליהם כי זה מראה שהתשובה לא הייתה שלימה לחלוטין.

וודאי שכל עוד האדם חזר לסורו, אין זה נקרא שיעיד עליו יודע תעלומות,
ור' צדוק רק אומר שכיון שהיום יש את היודע תעלומות, זה כבר "בגדר שב",
אבל וודאי שלא הייתה בזה תשובה שלימה.

פתקא טבא

לחץ כדי לכווץ...

אתה מדבר מסברא, וזה נחמד. בעוד שכל המקורות שציטתתי פשוט מורים את ההפך הגמור ממה שאמרת. ייתכן שבאותה שעה שב לגמרי, ורק דאח"כ חזר לסורו, אך אין זה מגרע במידי את התשובה שעשה בשעתו, כך מורים לנו רבותינו. פתקא טבא.

 

[בד קודש]

אתה מדבר מסברא, וזה נחמד. בעוד שכל המקורות שציטתתי פשוט מורים את ההפך הגמור ממה שאמרת. ייתכן שבאותה שעה שב לגמרי, ורק דאח"כ חזר לסורו, אך אין זה מגרע במידי את התשובה שעשה בשעתו, כך מורים לנו רבותינו. פתקא טבא.

לחץ כדי לכווץ...

שום דבר ממה שהבאת אינו מורה להיפך מדברי.

חוץ מר' צדוק, אף אחד מהמקורות שהבאת אינו אומר כי זה נחשב בגדר שיעיד עליו יודע תעלומות, ומאחר שרק תשובה כזו היא תשובה שלימה, הרי"ז שלמרות שעשה תשובה, ולא יענש וכו' (אולי בעוה"ב עיין ברס"ג שם), עדיין אי"ז תשובה שלימה ממש.

ואף ר' צדוק, כאמור, לא אומר שזו כוונת הרמב"ם, ולא אומר שזו תשובה שלימה, אלא שכבר נחשב "בגדר שב".

מה שמורים לנו רבותינו זה שזה נקרא תשובה, אבל בדיוק כמו שמורים לנו רבותינו שעוון אבותינו אינו נחשב עוון שלנו, ובכל זאת אתה עצמתך מתוודה על זה ולא מחקת את זה מנוסח תפילת,
כן הוא בנידון דנן.

חד שמח.

 

[מרכז]

שום דבר ממה שהבאת אינו מורה להיפך מדברי.

חוץ מר' צדוק, אף אחד מהמקורות שהבאת אינו אומר כי זה נחשב בגדר שיעיד עליו יודע תעלומות, ומאחר שרק תשובה כזו היא תשובה שלימה, הרי"ז שלמרות שעשה תשובה, ולא יענש וכו' (אולי בעוה"ב עיין ברס"ג שם), עדיין אי"ז תשובה שלימה ממש.

ואף ר' צדוק, כאמור, לא אומר שזו כוונת הרמב"ם, ולא אומר שזו תשובה שלימה, אלא שכבר נחשב "בגדר שב".

מה שמורים לנו רבותינו זה שזה נקרא תשובה, אבל בדיוק כמו שמורים לנו רבותינו שעוון אבותינו אינו נחשב עוון שלנו, ובכל זאת אתה עצמתך מתוודה על זה ולא מחקת את זה מנוסח תפילת,
כן הוא בנידון דנן.

חד שמח.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא חושב שזו כוונתם הפשוטה, תקרא טוב. אבל אין עניין להתווכח, כי לא לי ולא לך יש ראיות ע"ז.

 

[בד קודש]

אני לא חושב שזו כוונתם הפשוטה, תקרא טוב. אבל אין עניין להתווכח, כי לא לי ולא לך יש ראיות ע"ז.

לחץ כדי לכווץ...

קראתי יותר מטוב,
ובאמת חבל להתווכח כי כמו שאמרתי, גם אתה עצמך מתוודה על עוון אבותיך למרות שזה כלל לא שייך אליך,
וכמו שאתה מבין את זה, אתה אמור להבין את זה.