חידה בתלמוד וחז"ל הלכה בגלל פסוק במשלי (1 צופה)

[דוד בן ישי]

הלכה בתלמוד וראשונים הנלמדת מפסוק במשלי,
ואין הכוונה לגמ' המפורסמת ב"מ לה. תומת ישרים תנחם,
דהתם אי"ז הלכה.

 

[הרב הירושלמי]

אמר רב יהודה אמר רב בהמוצא כלאים בבגדו פושטן אפי' בשוק מ"ט (משלי כא, ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'

 

[הרב הירושלמי]

אֲמַר לֵהּ רַב יְהוּדָה מִדִּסְקַרְתָּא לְרָבָא לֹא נַעֲשֶׂה מֵתִים כְּחַיִּים לְעִנְיַן יִבּוּם מִקַּל וְחֹמֶר וּמָה בְּמָקוֹם שֶׁעָשָׂה וָלָד מִן הָרִאשׁוֹן כְּוָלָד מִן הַשֵּׁנִי לְפׇסְלָהּ מִן הַתְּרוּמָה לֹא עָשָׂה מֵתִים כְּחַיִּים מָקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה וָלָד מִן הָרִאשׁוֹן כְּוָלָד מִן הַשֵּׁנִי לְפׇטְרָהּ מִן הַיִּבּוּם אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מֵתִים כְּחַיִּים
תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי ג יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם

 

[הרב הירושלמי]

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין נוֹתְנִין כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ אֶלָּא לְטוֹב עַיִן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ט) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ


אָמַר רָבָא אִשָּׁה רָעָה מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ דִּכְתִיב (משלי כב י) גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן וְאָמַר רָבָא אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה צָרָתָהּ בְּצִדָּהּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי בַּחֲבִרְתַּהּ וְלָא בְּסִלְתָּא וְאָמַר רָבָא קָשָׁה אִשָּׁה רָעָה כְּיוֹם סַגְרִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז טו) דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה

מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל יט) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם:

שעדיף לברך ולקדש על יין אדום שכתוב אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם

ת"ח ממזר קודם לכהן גדול עם הארץ דְּאָמַר קְרָא (משלי ג טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים

בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ

 

[יעקב ירושלמי]

כבר הזכירו ( @שירת העשבים ) פתח פיך לאלם (משלי ל"א). אולי זה לא התקבל מפני חוסר הדיוק? שם בב"ב מ"א. לא מדובר בטענינן. אמנם שם זו רק הו"א.

לחץ כדי לכווץ...

לפו"ר זה מטבע לשון בעלמא, אינו מקור לדין.

 

[בר אביי]

לפו"ר זה מטבע לשון בעלמא, אינו מקור לדין.

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ם סנהדרין כ" י"א
ראה הדין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים. או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החמה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות. הרי זה מתר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום (משלי לא-ח) 'פתח פיך לאלם'. וצריך להתישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדינין:

 

[יעקב ירושלמי]

מציעא קי:
ת''ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת''ל {ויקרא יט-יג} לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר {דברים כד-טו} ביומו תתן שכרו ואימא איפכא שכירות אינה משתלמת אלא בסוף ת''ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת''ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה {משלי ג-כח} אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך

 

[יחזקאל יחזקאלי]

"עבד לווה לאיש מלווה"
למדנו לחד מ"ד שאין כותבין שובר
כמו"כ הא דאל תפרעני אלא בעדים ביארו הראשונים בשבועות משום האי קרא
גם הא דדנין בבי"ד בעירו של מלווה, משום האי קרא.

 

[דוד בן ישי]

ייש"כ לכל המשתתפים, אכן יש הרבה תשובות טובות,
אך כוונתי היתה לדברי התוס' ב"ב ע.
שכתבו דאחד הטעמים דבהלואה לא יכול לטעון פרעתי דשטרך בידי מאי בעי
בשונה מפקדון דאיבעיא בגמ' שם,
כיון דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו משום דכתיב ביה
"תומת ישרים תנחם" וכו'
הרי לנו הלכה דשטרך בידי מאי בעי ע"פ פסוק במשלי.