רמב"ם סנהדרין כ" י"א
ראה הדין זכות לאחד מהן ובעל דין מבקש לאמרה ואינו יודע לחבר הדברים. או שראהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת ומפני החמה והכעס נסתלק ממנו או נשתבש מפני הסכלות. הרי זה מתר לסעדו מעט להבינו תחלת הדבר משום (משלי לא-ח) 'פתח פיך לאלם'. וצריך להתישב בדבר זה הרבה שלא יהיה כעורכי הדינין:
מציעא קי:
ת''ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת''ל {ויקרא יט-יג} לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר {דברים כד-טו} ביומו תתן שכרו ואימא איפכא שכירות אינה משתלמת אלא בסוף ת''ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת''ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה {משלי ג-כח} אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך
"עבד לווה לאיש מלווה"
למדנו לחד מ"ד שאין כותבין שובר
כמו"כ הא דאל תפרעני אלא בעדים ביארו הראשונים בשבועות משום האי קרא
גם הא דדנין בבי"ד בעירו של מלווה, משום האי קרא.
ייש"כ לכל המשתתפים, אכן יש הרבה תשובות טובות,
אך כוונתי היתה לדברי התוס' ב"ב ע.
שכתבו דאחד הטעמים דבהלואה לא יכול לטעון פרעתי דשטרך בידי מאי בעי
בשונה מפקדון דאיבעיא בגמ' שם,
כיון דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו משום דכתיב ביה "תומת ישרים תנחם" וכו'
הרי לנו הלכה דשטרך בידי מאי בעי ע"פ פסוק במשלי.