אסור

לפעמים מותר באחותו לפעמים אסור?

דבר שאסור לעשות ביום חול אך מותר בשבת

רש"י ד"ה ולקחת לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, דברי רש"י הקדוש ממש מרפסין איגרי דאם התורה ירדה לסוף דעתו של אדם, ומעידה שלא יעמוד בניסיון ולכן התירה, אמאי לבסוף שונאה, ולבסוף מוליד בן סורר ומורה...

רק פרווה?

איך יכול להיות ב' מאכלים שא' אסור וא' מותר, וכשמערבבים אותם יחד, המאכל האסור נעשה מותר והמאכל המותר נעשה אסור.

איך יכול להיות ב' מעשים שאסורים לפי חלק מן השיטות, אך אם נעשים ב' המעשים יחד הם מותרים

שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' יוסף ליברמן שליט''א הקשה על מה שכתבו הפוסקין לגבי מצות וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך, דבקטן ליכא וקדשתו שהרי אינו מקריב וצע''ג שהרי גם כל הפרשה דלעיל דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכו' לא יקרחו קרחה וכו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש...

למה אסור לאכול כזית נותר הלא עומד לשריפה וכתותי מיכתת שיעוריה

מעשה אסור מדאורייתא בימות החול, ובשבת מותר

איזה דבר, האחד אסור והשני מותר, וכאשר הם בלולים ביחד האסור נהפך למותר, והמותר - לאסור?

גמ' חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו, חרכו לאחר זמנו אסור, ויל"ע מאי שנא מדעת הראשונים לענין נטל"פ קודם זמן איסורו דחשיב חמץ איסורא ולא התירא. בגמ' בריש כל שעה מבואר דחרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאחר זמנו, חרכו לאחר זמנו אסור, והטעם דלאחר זמנו אסור אף שכבר לא הוי חמץ משום שכבר נאסר והרי חמץ...

וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה' (ויקרא י, ו) מדוע נאמר 'יבכו' בלשון עתיד, ולא נאמר הציווי בלשון הווה 'בְכוּ'? משם שמעשה זה אירע בראש חודש ניסן שאסור בהספד ותענית, ויש שפוסקים שכל חודש ניסן אסור בהספד (שו"ע או"ח סימן תכ"ט, ב) כך שלא היו יכולים לעשות...

בפרשת השבוע אנו לומדים את דין קרבן תורה הנאכל רק ליום ולילה, כאמור (ויקרא ז, טו) בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל. אומרת הגמרא במסכת פסחים (יג, ב) שאין מביאים קרבן תודה בערב פסח, מפני לחם החמץ שבה, לפי שאסור לאכול חמץ לאחר שש שעות, ונמצא מביא את הלחם לידי מיעוט זמן אכילה. ויש לתמוה: מדוע אמרו הטעם רק...

ידוע ומפורסם המעשה אם החפץ חיים שממנו נלמד שאסור לאדם לומר לשון הרע על עצמו ואומנם זה תמוה מאוד שהרי החפץ חיים עצמו כתב בבאר מים חיים כלל א' ט"ו "וגם על שאמר כי איש וגו' השיבו הקב״ה עליך אתה רשאי לומר ואי אתה רשאי לומר עליהם וכמו דאיתא בילקוט שם" ובשיר השירים רבה ו' א' "דָּבָר אַחֵר, אֵין...

ראיתי מביאים בשם רבי חיים פלאג'י לחשוש משום איסור ובחוקותיהם לא תלכו או לא תעשה כמעשיהם (גם כשאין סכנה), ולא מצאתי טעמו.

האם יש מקור בס' גשר החיים או בדוכתא אחריתי?

מה צדדי ההלכה אם מותר או אסור ללכת ולטייל שם?

ובפרט שהיה מסית ומדיח?

כתב בספר חסידים [רלו] כתב ולאדם שמת לו בנו או בתו לא ינשק אותם ולא יניח אשתו לנשק אותם כי מקצרים ימי בניהם ובנותיהם ויש למחות ביד האב והאם עכ"ל, וכן בצוואת ר' יהודה החסיד [ס"ד] לא ינשק אחד מבניו כשהוא מת כי לא ישאר לו אפילו אחד, [והביאו ר' ירוחם בתולדות אדם וחוה בנתיב כח, וכ"ה בחכמת אדם כלל קנז...

כל אחד לחוד אסור, ביחד מותר. נא לציין מקורות.