נהנה מקושיא טובה

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
710
תודות
2,833
נקודות
196
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' יוסף ליברמן שליט''א הקשה על מה שכתבו הפוסקין לגבי מצות וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך, דבקטן ליכא וקדשתו שהרי אינו מקריב
וצע''ג שהרי גם כל הפרשה דלעיל דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכו' לא יקרחו קרחה וכו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש, וא''כ נימא גם בזה דקטן ליכא איסור ליטמא למתים וכדומה וצ''ע
 
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' יוסף ליברמן שליט''א הקשה על מה שכתבו הפוסקין לגבי מצות וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך, דבקטן ליכא וקדשתו שהרי אינו מקריב
וצע''ג שהרי גם כל הפרשה דלעיל דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכו' לא יקרחו קרחה וכו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש, וא''כ נימא גם בזה דקטן ליכא איסור ליטמא למתים וכדומה וצ''ע
אולי ואולי יש לחלוק שבדין "וקדשתו" כתוב בלשון "הוא מקריב", ואילו לשאר העניינים כתוב בלשון "הם מקריבים והיו קודש"?
 
אני רואה חילוק אבל לא מחלק
אני חושש להישמע כמי שבא לדרוש...
אך חשבתי שלשון "הוא" זה יחיד, וע"כ מתייחס לכל יחיד בפני עצמו, ואם אינו בר הקרבה אינו במצוות "וקדשתו".
אך לשון "הם" לשון רבים, ומתייחסים אל כלל השבט ולא אל כל יחיד ויחיד.
 
אני חושש להישמע כמי שבא לדרוש...
אך חשבתי שלשון "הוא" זה יחיד, וע"כ מתייחס לכל יחיד בפני עצמו, ואם אינו בר הקרבה אינו במצוות "וקדשתו".
אך לשון "הם" לשון רבים, ומתייחסים אל כלל השבט ולא אל כל יחיד ויחיד.
בפרי מגדים (או"ח תפט, משב"ז ס"ק ב) משמע קצת להיפך, שכאשר כתוב בלשון רבים הכוונה לכל יחיד, ואילו כאשר כתוב בלשון יחיד הכוונה על כלל ישראל כגוף אחד [ובמקרה שלנו על כלל השבט].
זה לשונו: וי"ל "וספרתם" משמע כל ישראל, ו"לכם" שאין יוצאים בשמיעה מהש"ץ, משא"כ יובל כתיב "וספרת לך" אבית דין.
[ובפשטות בי"ד הכוונה לחיובים המוטלים על הכלל, שתפקיד הבי"ד לדאוג לקיומם], ועכ"פ משמע כי כאשר כתוב בלשון יחיד הכוונה שזה ציווי שחל על 'כלל ישראל', ועל קבוצה אחת גדולה, ולא חיוב פרטי ביחס לכל יחיד ויחיד.
 
שמעתי בקו ריתחא דאורייתא שהגאון ר' יוסף ליברמן שליט''א הקשה על מה שכתבו הפוסקין לגבי מצות וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך, דבקטן ליכא וקדשתו שהרי אינו מקריב
וצע''ג שהרי גם כל הפרשה דלעיל דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכו' לא יקרחו קרחה וכו' כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבים והיו קודש, וא''כ נימא גם בזה דקטן ליכא איסור ליטמא למתים וכדומה וצ''ע
לכאורה ל"ק,
דאה"נ שלרוב הפוסקים גם בטומאת כהנים אמרינן "אין ב"ד מצווין להפרישו".
גם לדעות שכן (הב"ח כמדומני), זה חידוש מיוחד מ"אמור ואמרת" להזהיר גדולים על הקטנים, אבל לעולם אין הפרשה עצמה מדברת בקטנים.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון