בקיאות

אני רוצה לרכז רשימה של מצדדים ומתנגדים.

בשיעור שמסר ר' דב לנדו הוא התבטא כך: 'אברך שלומד סוגיה כדבעי עם רמב"ן בעומק העיון, יכול לעשות חגיגה גדולה כמו סיום הש"ס, ואף חגיגה גדולה יותר'. ולרעייתו של אותו אברך אמר: 'אשריך ואשרי חלקך, את המאושרת עלי אדמות, אין זכייה כזכייתך'. יבוא השואל וישאל, למעשה, מה כוונת ר' דב, לעשות סיום על שטיקעל...

מקובל לומר שמלבד שיש מושג של ביטול תורה בכמות כשאדם אינו מנצל את כל זמנו לעסק התורה כראוי, יש גם מושג ומציאות של ביטול תורה באיכות, לדוג' אדם שיכול ומסוגל ללמוד ביתר הבנה וביתר עומק, אך מעדיף ללמוד בצורה קלילה יותר, הרי הוא מבטל תורה, על אף שמנצל את כל זמנו, משום שהלימוד שלו הוא באיכות פחותה...

האם יש להקדיש יותר זמן ללימוד בעיון עם מפרשים, או שעדיף ללמוד יותר בקיאות? ובלימוד העיון, האם יש להעדיף להעמיק ולהתעכב בו ללא הגבלת זמן או שראוי להקציב זמן?

כיצד משפיעה הטכנולוגיה (מאגרי מידע תורניים וכיו"ב) על איכות הלימוד? האם יש חיסרון מבחינת השקעה אישית?