הוא

האם המצווה היא להיכנס בדמיון למצב של שיעבוד ואז בדמיון לצאת לרווחה, שזה קל מאד לבעלי אופי מסויים וקשה עד בלתי אפשרי לאחרים. או שהמצווה היא לראות בעיני רוחך שאילולי הוציא את אבותינו הרי אנו וכו', חשבון פשוט והגיוני.

מלבד הקה"י בשביעית סי' א', מאן דהו יכול להביא לי מקורות לטעם החילוק בינהם.

וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר (פרשת פרה - במדבר יט, יט). אמר הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע: איתא בגמרא (שבת קד, א) "הבא לטהר מסייעין אותו". ויש להבין הענין, מנין לו לזה התעוררות ל'בָּא לטהר'. ונראה לבאר עפ"י מאמר הגמרא (סוכה נב, ב) אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ואם כן הקב"ה הוא המתחיל והגומר...

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם (שמות לא, יד) אמרו בגמרא (פסחים סח, א) הכל מודים בשבת דבעינן נמי 'לכם' דהיינו לאכול ולשתות. ומעתה, שמא תאמר כי יש לקיים ה"לכם" באכילה גסה בדרך תאווה בעלמא, לכן אומר הכתוב כי קדוש היא 'לכם', רצה לומר שגם ה"לכם" צריך להיות קודש, לשם מצות עונג...

כי הגיד להם אשר 'המן' הוא היהודי וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהֹוּדִי (אסתר ג, ד). כתב החיד"א בספר "כסא דוד" (דרוש י' לשבת זכור): שמעתי מחד מרבנן שפירש דרך צחות, דכיון שהמן היה עבד למרדכי (עי' מגילה טו, א), אם היינו בארץ ישראל –...

אני ה' אלקיהם (כט, מו). טעם שכפל לומר כן ב' פעמים, אולי שנתכוון לרבות אפילו בזמן שאין שכינתו בתוכנו הוא ה' אלקינו לו אנחנו: אור החיים הק' - בפרשתנו

ארון/שולחן/ מנורה/מזבח/כיור מיהו הכלי הכי גבוה?, [כולל גם את מה שמונח על הכלי]

הם קראו לו 'מרן', הוא ענה: 'חמורון' | שיעור נדיר בענווה מהרב חיים קנייבסקי זצ"ל

בתודה מראש

עין תחת עין וגו' פירש רש"י, סימא עין חבירו נותן לו דמי עינו כמה שפחתו דמיו למכור בשוק וכן כולם ולא נטילת אבר ממש כמו שדרשו רבותינו בפרק החובל (ב"ק פג, ב). והקשה הישמח משה (בפרשתינו ד"ה עין תחת עין), מדוע לא אמרה התורה במפורש "כסף", או "דמי עין". ותירץ, ע"פ האר"י דתורה שבכתב הוא דין, כמו שאמרו...

וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף (כא, יא). הרב הקדוש רבי יצחק מסקווירא זצוק"ל, אמר: הפירוש של ה'אור החיים' הקדוש, על הפסוק (כא, יא) 'ויצאה חנם אין כסף', איז א גוטער פראוועניא, היינו פרקליט טוב, שמליץ יושר ומלמד זכות על כלל ישראל. וזה לשון ה'אור החיים' הקדוש (בד"ה ואמר עוד 'ואם שלש אלה'):...'ויצאה...

מחפש מקור בספרי החת"ס כך שמעתי שאומר שיש לומר הרחמן הוא ישלח לנו "במהרה" וכו'

כְּשֶׁחָסֵר - הוּא מָלֵא, וּבְחֶצְיוֹ מִתְמַלֵּא הַשְּׁבִיעִי הוּא הָרִאשׁוֹן וּבָרִאשׁוֹן אֵינוֹ בָּרֹאשׁ אֵשֶׁת הַשּׁוֹפֵט נִקְרֵאת בִּשְׁמוֹ וּבוֹ לַנֶּכֶד יָרָה חִצּוֹ מִי אֲנִי?

ויְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱ-לֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱ-לֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ וקשה, הרי ארץ פלשתים זה קיצור להגיע לאר"י, והרי בני ישראל היו חייבים לעבור דרך הר...

השאר שלא משובחים, לכתחילה נלקחים למצוה? תנא אהיכא קאי?

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד כד) בשיטה מקובצת נדרים לא: בשם רבינו אליעזר ממיץ הקשה, איך רצה המלאך להמית את משה רבינו, ולולי שציפורה מלה אותו היה מת, הרי שלוחי מצוה אינן ניזוקין, והוא היה שליח מצוה שהקב"ה אמר לו לך שוב מצרים, ועי' באור החיים מש"כ בזה. ותירץ...

כי המקובל להסביר על הרא"ש ברפ"ב דפסחים שזה מדרבנן?? וזכרוני שיש שיטה מדאורייתא

מדין ובערת הרע מקרבך וכעין שכ' הח"צ? או שכיון שמעתה הוא שמור, ורק העובד לא הקפיד על עצמו, אין כאן אלא גדר של בני תרבות, ולא נכלל בכלל לא תשים דמים בביתך?

אדם שיש לו חלון בשרותים שרק הוא פונה לרה''ר ידליק שם, וכמובן יברך בחוץ.