לבוד

אם לבוד היינו המשכה וסתימה, או קירוב, או שיש ב' דינים: בריטב"א (סוכה טז: ד"ה אמר רב חסדא) כתב "כל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו, דא"כ בצרה לה מחיצה, אלא לבוד דינו כאילו הוא סתום." והמ"א (תרלב, ה) כתב "מיהו אם אין בפסולים ד' ל"א שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דל"א לבוד להחמיר [טור]...

היתה פחותה מעשרה טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה פחות משלשה טפחים כשרה. וברש"י שם פחות משלשה - כלבוד, הלכה למשה מסיני, וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל, לבוד סניף, אפושטי"ץ בלעז, דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין, כדי לסנוף חקק על חקק: וצ"ב דהרי...

לט לב. ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. המקור של דין לבוד הוא מהלכה למשה מסיני, כך מבואר בסוכה ה' ע''ב: שיעורין, חציצין, מחיצין הלכה למשה מסיני. והנה המאירי בעירובין מביא בשם רב האי גאון שיש לזה מקור מהמשכן. סתם ולא פירש מהיכן. רבי שמחה זיסל ברוידא זצ''ל ר''י חברון בפירושו למאירי הנ''ל מביא חשבון...

ידוע לכל יודעי דת ודין שדין 'לבוד' הוא שברווח פחות מג' טפחים נחשב המקום כסתום. לעניין מה נאמר דין 'לבוד' רק בפחות מטפח ולא בפחות מג' טפחים?