אם לבוד היינו המשכה וסתימה, או קירוב, או שיש ב' דינים: בריטב"א (סוכה טז: ד"ה אמר רב חסדא) כתב "כל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו, דא"כ בצרה לה מחיצה, אלא לבוד דינו כאילו הוא סתום." והמ"א (תרלב, ה) כתב "מיהו אם אין בפסולים ד' ל"א שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דל"א לבוד להחמיר [טור], פי' נהי דאמרינן דחשוב כאילו שניהם סמוכים זל"ז מ"מ ל"א שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול." וביאר הפמ"ג (תרלב א"א ה) "לבוד י"ל קרובים וסמוכים ממש זא"ז בלי הפסק כלל[1] ויש עוד לבוד כאילו סתום המקום ההוא וכו'." ע"ש. [מש"כ המ"א דל"א שהוא כסתום היינו דע"ז נאמר דל"א לבוד להחמיר אבל להקל אמרינן גם לסתום.] וכן בעמק ברכה (סוכה יח, עמ' פט) ובשלום יהודה (מועד סי' לו) כתבו שיש לבוד של המשכה וזה רק במחיצות[2], ויש לבוד שהמרחק לא נחשב וזה לא רק במחיצות. [וצל"ע ברב נסים גאון בשבת ה. (על גליון הגמ') שנראה מדבריו שהכל אחד]. וע' קה"י סוכה יג. ובערוך לנר (סוכה יח. ד"ה שם דתנן ארובה שבבית) כתב דנחלקו אמוראים אם לבוד היינו לסתום או לקרב.[3]
לבוד להחמיר: בתוס' (בסוכה יז. ד"ה אילו) כתבו של"א לבוד להחמיר, וכ"כ הרא"ש (שם סי' לג) וכ"כ הטור (או"ח סו"ס תרלב). (וע"ש במצפה איתן ובית מאיר ומעיל שמואל). וע' מ"א (תקב, ט) שהוכיח שאומרים לבוד להחמיר, וע"ע במ"א ובפמ"ג הנ"ל (בקטע הקודם).
ויש כמה דרכים באחרונים איך לבאר את דברי התוס' הנ"ל:
ביאור א: שיש ב' דינים בלבוד (כנ"ל): א. דין סתימה והמשכה. ב. להחשיב כסמוך. ולבוד דסתימה והמשכה לא נאמר אלא להקל, דכך ניתנה ההלכה להקל בלבד, ולבוד דסמוך יש ספק אם נאמר גם להחמיר. (כ"נ מפשטות הפמ"ג הנ"ל, וכ"נ מהבית מאיר בסוכה דף יז. וכן צ"ל לדעת הד"מ שהביא המ"א (בסי' תקב), ולהב"י (שהובא שם) צ"ל כא' הביאורים האחרים).
ביאור ב: בשביל לפסול באופן הב' בתוס' דהיינו שאין בכל הסככים הפסולים יחד ד"ט נצטרך לחדש שדין לבוד מחשיב את האויר שביניהם כסכך פסול, וע"ז אין מקור דאף שלמדנו להחשיבו כסתום אבל מנין שסתימה זו נחשבת כסכך פסול, ואין לומר דאם אינו סכך כשר ממילא הוי כפסול די"ל שהתורה אמרה לדון כאילו סתום ולא אמרה אם לדונו כסתום בסכך כשר או בסכך פסול ולכן אינו יכול להצטרף לא לפסול ולא להכשיר, וצל"ע. (ע' מחצית השקל בסי' תקב שכתב "מאן לימא לן דהאי אויר שיהא כסתום בסכך פסול דלמא הוא כסתום בסכך כשר."[4] וע"ע קה"י סוכה סי' יג).
ביאור ג: לבוד דסתימה והמשכה הינו מהלכות מחיצה (וע"ז כתבו הראשונים בשבת ח דאין לבוד אלא במחיצות), ולכן דין זה אינו אלא לעשות מחיצה ולכן ל"ש לבוד לפסול הסכך. אבל הדין לבוד הב' דהיינו להחשיב כקרובים וסמוכים זה דין כללי ולכן בזה יש צד לומר גם לפסול הסכך. (עמק ברכה סוכה יח).
ביאור ד: מה שכתבו תוס' דל"א לבוד להחמיר היינו בלבוד באמצע שבזה נחלקו רב אחא ורבינא אם אמרינן לבוד (בדף יח.) וקי"ל בכל המחלוקות בין רבינא לרב אחא כדעת המיקל (פסחים עד:), ולכן פוסקים כמ"ד דאמרינן לבוד - להקל ולא להחמיר. ולפ"ז אין זה כלל בלבוד שכך נאמרה ההלכה להקל ולא להחמיר אלא שהפסק הוא לקולא. (קרבן נתנאל על סי' לג אות ת, וכן בנתיב חיים תקב. ובהג' חת"ס בסי' תקב הסכים עמו.) וע' מצפה איתן (סוכה יז.) שהק' ע"ז דהוי מקולי ב"ש ומקולי ב"ה דהוי תרתי דסתרי ונקרא רשע.
[1] צל"ע אם זה סותר לדברי הריטב"א הנ"ל.
[2] ע' רמב"ן (שבת ח. ד"ה כפאה) שכתב "דל"א לבוד אלא במחיצות", וכ"כ הרשב"א וחי' הר"ן (שם). וע"ע ר"ן (סוכה ט. מדפי הרי"ף) שכתב דטעמא דמ"ד אין לבוד באמצע הסכך משום שלבוד הוא מהלממ"ס דמחיצין. [אמנם שם קי"ל כמ"ד יש לבוד באמצע, וצל"ע במה חולק.] וע' חזו"א (או"ח סב, יא) שביאר ג"כ כהאחרונים שציינתי למעלה.
[3] ולכאורה יש לדון שהדין הב' (דהיינו מלבד הדין להמשיך ולסתום) גדרו הוא להחשיב המקום כמאן דליתא, ועי"ז לפעמים נחשב טפל למקום שסביבו, ע' שבת צז. גבי מקום שגבוה פחות מג"ט ברה"ר, וברש"י שם ד"ה כלבוד דמי. ולפ"ז יש לבאר גם בסוכה קטנה שיש בה סכך פסול פחות מג"ט, ע' סוכה יט. וע"ש בתוס' (ד"ה לא) שכתבו דל"ש לבוד בסכך פסול פחות מג"ט, ולפ"ז קשה על רש"י (וע' חי' הגר"ח סוכה פ"ד הי"ט ד"ה והנראה מה שהקשה מדף יח לדף יט ותירוצו מחודש), ולהנ"ל מיושבת שיטת רש"י שהמקום שתחת הסכך הפסול בטל לשאר הסוכה. וע' ריטב"א (סוכה יט. ד"ה ורבי הושעיא) שכתב "שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרינן לבוד וחשבינן ליה כאילו נתבטל בסכך הכשר." [מיירי בסכך פסול פחות מג"ט.] ואולי כוונתו כנ"ל, וצל"ע. [ובמשמרת מועד (סוכה יט. ד"ה לא יהא) פי' דברי הריטב"א כך "ר"ל לגבי הפסול דיינינן דנתבטל ובעצם המקום אמרינן לבוד".] וע"ע במכתם (בסוכה ד.) שכתב גבי חקק בה להשלימה לי' די"א שא"צ בחקק רוחב ז"ט "ואפי' מ"ד דבעינן בתוך החקק שיעור סוכה מודה דכשרה אפי' חוץ לחקק באותו פחות מג' דכלבוד דמי". וכן במאירי (שם) כתב "הכל מודים שאוכל וישן חוץ לחקק שהרי לבוד הוא". ובזה לא מהני לא המשכה ולא קירוב, וע"כ צ"ל דהבליטה כמאן דליתא [או שהמקום שחוץ לחקק נטפל למקום שתוך החקק, אבל לפ"ז לא יתבאר השיטה שא"צ בחקק רוחב ז"ט]. אמנם הר"ן (בסוכה ב. מדפי הרי"ף) פסל אם אין בחקק ז"ט ולכאורה מוכח דל"א כמאן דליתא, אמנם ע"ש שפסל משום דירה סרוחה ולפ"ז ייתכן דאמרינן כמאן דליתא אלא דבפסול מציאותי ל"מ לבוד. וע' טור (סו"ס תרלג) שמכשיר רק בתוך החקק. ולכאורה מוכח דס"ל דל"א כמאן דליתא ול"א נטפל, אמנם י"ל דתלוי במח' הב"ח והט"ז אם טעמו משום דאין שם מחיצה או משום דירה סרוחה, דאם משום דירה סרוחה י"ל דבפסול מציאותי ל"ש לבוד וכנ"ל, ודוק. [וע"ע ב"ח סו"ס תרלג ד"ה היתה נמוכה.] נמצא ד' צדדים בגדר לבוד: המשכה, קירוב, כמאן דליתא, נטפל. וצריך לעיין אם אפשר לשלב חלקם וכנ"ל.
[4] שו"ר בראבי"ה (סוכה סי' תרכו) שכתב "ואי איכא סכך פסול ב"ט ואויר פחות מג' וב"ט סכך פסול מספקא לן אי חשיבי פחות מג' כאילו סתום בסכך כשר ומפסיק ואין כאן ד"ט סכך פסול לפסול, או שמא אויר פחות מג' הוי כמאן דליתא והרי יש סכך פסול ביחד שיעור ד"ט." וע"ש עוד.
לבוד להחמיר: בתוס' (בסוכה יז. ד"ה אילו) כתבו של"א לבוד להחמיר, וכ"כ הרא"ש (שם סי' לג) וכ"כ הטור (או"ח סו"ס תרלב). (וע"ש במצפה איתן ובית מאיר ומעיל שמואל). וע' מ"א (תקב, ט) שהוכיח שאומרים לבוד להחמיר, וע"ע במ"א ובפמ"ג הנ"ל (בקטע הקודם).
ויש כמה דרכים באחרונים איך לבאר את דברי התוס' הנ"ל:
ביאור א: שיש ב' דינים בלבוד (כנ"ל): א. דין סתימה והמשכה. ב. להחשיב כסמוך. ולבוד דסתימה והמשכה לא נאמר אלא להקל, דכך ניתנה ההלכה להקל בלבד, ולבוד דסמוך יש ספק אם נאמר גם להחמיר. (כ"נ מפשטות הפמ"ג הנ"ל, וכ"נ מהבית מאיר בסוכה דף יז. וכן צ"ל לדעת הד"מ שהביא המ"א (בסי' תקב), ולהב"י (שהובא שם) צ"ל כא' הביאורים האחרים).
ביאור ב: בשביל לפסול באופן הב' בתוס' דהיינו שאין בכל הסככים הפסולים יחד ד"ט נצטרך לחדש שדין לבוד מחשיב את האויר שביניהם כסכך פסול, וע"ז אין מקור דאף שלמדנו להחשיבו כסתום אבל מנין שסתימה זו נחשבת כסכך פסול, ואין לומר דאם אינו סכך כשר ממילא הוי כפסול די"ל שהתורה אמרה לדון כאילו סתום ולא אמרה אם לדונו כסתום בסכך כשר או בסכך פסול ולכן אינו יכול להצטרף לא לפסול ולא להכשיר, וצל"ע. (ע' מחצית השקל בסי' תקב שכתב "מאן לימא לן דהאי אויר שיהא כסתום בסכך פסול דלמא הוא כסתום בסכך כשר."[4] וע"ע קה"י סוכה סי' יג).
ביאור ג: לבוד דסתימה והמשכה הינו מהלכות מחיצה (וע"ז כתבו הראשונים בשבת ח דאין לבוד אלא במחיצות), ולכן דין זה אינו אלא לעשות מחיצה ולכן ל"ש לבוד לפסול הסכך. אבל הדין לבוד הב' דהיינו להחשיב כקרובים וסמוכים זה דין כללי ולכן בזה יש צד לומר גם לפסול הסכך. (עמק ברכה סוכה יח).
ביאור ד: מה שכתבו תוס' דל"א לבוד להחמיר היינו בלבוד באמצע שבזה נחלקו רב אחא ורבינא אם אמרינן לבוד (בדף יח.) וקי"ל בכל המחלוקות בין רבינא לרב אחא כדעת המיקל (פסחים עד:), ולכן פוסקים כמ"ד דאמרינן לבוד - להקל ולא להחמיר. ולפ"ז אין זה כלל בלבוד שכך נאמרה ההלכה להקל ולא להחמיר אלא שהפסק הוא לקולא. (קרבן נתנאל על סי' לג אות ת, וכן בנתיב חיים תקב. ובהג' חת"ס בסי' תקב הסכים עמו.) וע' מצפה איתן (סוכה יז.) שהק' ע"ז דהוי מקולי ב"ש ומקולי ב"ה דהוי תרתי דסתרי ונקרא רשע.
[1] צל"ע אם זה סותר לדברי הריטב"א הנ"ל.
[2] ע' רמב"ן (שבת ח. ד"ה כפאה) שכתב "דל"א לבוד אלא במחיצות", וכ"כ הרשב"א וחי' הר"ן (שם). וע"ע ר"ן (סוכה ט. מדפי הרי"ף) שכתב דטעמא דמ"ד אין לבוד באמצע הסכך משום שלבוד הוא מהלממ"ס דמחיצין. [אמנם שם קי"ל כמ"ד יש לבוד באמצע, וצל"ע במה חולק.] וע' חזו"א (או"ח סב, יא) שביאר ג"כ כהאחרונים שציינתי למעלה.
[3] ולכאורה יש לדון שהדין הב' (דהיינו מלבד הדין להמשיך ולסתום) גדרו הוא להחשיב המקום כמאן דליתא, ועי"ז לפעמים נחשב טפל למקום שסביבו, ע' שבת צז. גבי מקום שגבוה פחות מג"ט ברה"ר, וברש"י שם ד"ה כלבוד דמי. ולפ"ז יש לבאר גם בסוכה קטנה שיש בה סכך פסול פחות מג"ט, ע' סוכה יט. וע"ש בתוס' (ד"ה לא) שכתבו דל"ש לבוד בסכך פסול פחות מג"ט, ולפ"ז קשה על רש"י (וע' חי' הגר"ח סוכה פ"ד הי"ט ד"ה והנראה מה שהקשה מדף יח לדף יט ותירוצו מחודש), ולהנ"ל מיושבת שיטת רש"י שהמקום שתחת הסכך הפסול בטל לשאר הסוכה. וע' ריטב"א (סוכה יט. ד"ה ורבי הושעיא) שכתב "שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרינן לבוד וחשבינן ליה כאילו נתבטל בסכך הכשר." [מיירי בסכך פסול פחות מג"ט.] ואולי כוונתו כנ"ל, וצל"ע. [ובמשמרת מועד (סוכה יט. ד"ה לא יהא) פי' דברי הריטב"א כך "ר"ל לגבי הפסול דיינינן דנתבטל ובעצם המקום אמרינן לבוד".] וע"ע במכתם (בסוכה ד.) שכתב גבי חקק בה להשלימה לי' די"א שא"צ בחקק רוחב ז"ט "ואפי' מ"ד דבעינן בתוך החקק שיעור סוכה מודה דכשרה אפי' חוץ לחקק באותו פחות מג' דכלבוד דמי". וכן במאירי (שם) כתב "הכל מודים שאוכל וישן חוץ לחקק שהרי לבוד הוא". ובזה לא מהני לא המשכה ולא קירוב, וע"כ צ"ל דהבליטה כמאן דליתא [או שהמקום שחוץ לחקק נטפל למקום שתוך החקק, אבל לפ"ז לא יתבאר השיטה שא"צ בחקק רוחב ז"ט]. אמנם הר"ן (בסוכה ב. מדפי הרי"ף) פסל אם אין בחקק ז"ט ולכאורה מוכח דל"א כמאן דליתא, אמנם ע"ש שפסל משום דירה סרוחה ולפ"ז ייתכן דאמרינן כמאן דליתא אלא דבפסול מציאותי ל"מ לבוד. וע' טור (סו"ס תרלג) שמכשיר רק בתוך החקק. ולכאורה מוכח דס"ל דל"א כמאן דליתא ול"א נטפל, אמנם י"ל דתלוי במח' הב"ח והט"ז אם טעמו משום דאין שם מחיצה או משום דירה סרוחה, דאם משום דירה סרוחה י"ל דבפסול מציאותי ל"ש לבוד וכנ"ל, ודוק. [וע"ע ב"ח סו"ס תרלג ד"ה היתה נמוכה.] נמצא ד' צדדים בגדר לבוד: המשכה, קירוב, כמאן דליתא, נטפל. וצריך לעיין אם אפשר לשלב חלקם וכנ"ל.
[4] שו"ר בראבי"ה (סוכה סי' תרכו) שכתב "ואי איכא סכך פסול ב"ט ואויר פחות מג' וב"ט סכך פסול מספקא לן אי חשיבי פחות מג' כאילו סתום בסכך כשר ומפסיק ואין כאן ד"ט סכך פסול לפסול, או שמא אויר פחות מג' הוי כמאן דליתא והרי יש סכך פסול ביחד שיעור ד"ט." וע"ש עוד.