מדין

בכניסה לתיבה נאמר "אתה ובניך ואשתך ונשי בניך", וביציאה נאמר "אתה ואשתך ובניך ונשי בניך". רש"י מבאר שבכניסה נאסרו בתשמיש וביציאה הותרו. יש לעיין, האם נצרך היתר מפורש משום שכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, או שמתחילה נאסרו רק לזמן שהותם בתיבה, וביציאה פקע האיסור מאליו? בביצה ה: לומדת הגמרא...

במדבר כה, יז-יח צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם: (יח) כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר. ובפרשתנו מצינו האיך שקיימו את צו זה. והמתבונן תמה וכי לא ידענו שהם צוררים אותנו? וכבר ברש"י שם עמד על השאלה מדוע אין צוררים את מואב?-...

בבמדבר לג פסוק ח-י נאמר: ח וַיִּסְעוּ֙ מִפְּנֵ֣י הַֽחִירֹ֔ת וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ־הַיָּ֖ם הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֨לְכ֜וּ דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בְּמִדְבַּ֣ר אֵתָ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמָרָֽה׃ ט וַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה וּ֠בְאֵילִ֠ם שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֞ה עֵינֹ֥ת מַ֛יִם...