איתא במדרש "בין בזכותכם בין בזכות אבותיכם, מכל מקום כספכם בא אלי."
ומתבארים הדברים בביאורו של המלבי"ם
שאחר שהטעם מה שהקדים ה' שיהיה במצרים שבע גדול ואחריו רעב בכל הארצות, הוא כדי לקיים מ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול, ומצרים היתה אז עניה,
והזמין ה' שכל הארצות הביאו לשם כסף וזהב עד שנתעשרו והיה להם...
מבאר המלבי"ם
עד עתה היו חושבים שיוסף יודע האמת שאינם מרגלים רק שמעליל עליהם עלילות ברשע כמושל אכזר,
אבל עתה שראו שאינו בא דרך עלילה ונהפוך הוא שמבקש עליהם זכות והוא ירא אלהים רק שהוא טועה בדעתו שחושב באמת שהם מרגלים,
שמו על לבם מה היה להם שרק אותם חושד כמרגלים, ולא נחשד בזה שום אחד מהמון אדם רב...
מבאר המלבי"ם
הנה חז"ל בארו שחטא המשקה היה שנמצא זבוב בכוס, וחטא האופה היה שנמצא צרור בהלחם.
וכשנעיין בדיניהם הנה חטא האופה הוא פשיעה גדולה, וגם אופה אחר משרת לשר קטן יחשב לו זאת לפשע אם ימצאו עפר וצררות בלחמו. אבל חטא המשקה הוא קל מאד, שהזבוב יפול בכוס לרוב והוא קרוב לאונס, והיה זה חטא גדול...
כתוב במדרש בראשית רבה "ויהי בעת ההיא וירד יהודה, (ישעיה סו) בטרם תחיל ילדה, קודם שלא נולד משעבד הראשון נולד גואל האחרון, ויהי בעת ההיא, מה כתיב למעלה מן הענין והמדנים מכרו אותו אל מצרים".
מבאר המלבי"ם
באשר מעשה של מכירת יוסף היה התחלה להגלות הכללי ושעבוד מלכיות, שכל הגליות והשעבודים הם שלשלת...
מבאר המלבי"ם
והתורה העידה שהיה כוונתו למען הציל אתו מידם
אבל כיצד? מה היה בדעתו לעשות?
את זה נלמד מהמשך הפסוקים
וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו
וישב ראובן אל הבור. ראובן היה עמהם באותה עצה והתרחק ג"כ עם יתר האחים, ושער בעצמו...
מפרש המלבי"ם
אולם בענין המכירה נראים דברי המפרשים שהישמעאלים הוציאוהו בעצמם מן הבור, ולא אחיו מכרוהו, כמ"ש ה"ר בחיי ומהרע"פ שיש פעלים רבים שמשמשים על גרם הפעולה,
והיה עצת יהודה באופן זה שהם ילכו ויתרחקו מכאן, שעז"א ועתה לכו,
וכאשר יעברו הישמעאלים ויראו איש מושלך בבור, יחשבו שהוא איש מחויב...
מלבי"ם
אחר שמתו כולם כמ"ש ויגוע. נמחו גם גופותיהם שלא ימצא למו שארית על פני האדמה, ובזה היה בהפך שגוף האדם נמחה תחלה, כי הוא מצד הרכבתו חלוש יותר מגופי שאר הבע"ח ואח"כ גוף הבהמה שחזק יותר, ואח"כ רמש ועוף שגופותיהם הקטנים נסתרו בקנים ובמערות ונתקיימו יותר,
ומבאר וימחו מן הארץ, שהגם שהרבה נשארו...
רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפן; י"ט באדר תקס"ט – א' בתשרי תר"מ) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%9E%D7%9C%D7%91%D7%99%22%D7%9D
פשטות הלשון תורה, על מחלוקת בין קרח לבין עדתו, וכבר עמדו בזה המפרשים
והמלבי"ם כותב
חז"ל למדונו שמחלוקת שהיא לש"ש, כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה כי כלם מתכונים לתכלית אחת לש"ש, אולם מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד...
הוריות ב ב
מאי ר' יהודה? דתניא: אם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה - הרי אלו ג' מעוטין, העושה מפי עצמו - חייב, בהוראת ב"ד - פטור.
מאן שמעת ליה דדריש מיעוטי כי האי גוונא? רבי יהודה היא; דתניא, רבי יהודה אומר: זאת תורת העולה היא - הרי אלו שלשה מיעוטין.
ובמלבי"ם עה"פ זאת תורת העולה (ריש פרשת צו) מביא...
דעת חז"ל מסכמת עם דעת חכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר משלש אותיות, ועל המרובעים אמרו שהם מורכבים משתי תיבות או ג' ושמקצתם נבעו מלשונות אחרות. (ויקרא ס' קנב):