מצינו הרבה שנהגו לגעת בנעל לפני נטילת ידים ולכא' פשטות ההלכה בסי' קנ"ח בפוסקים שאים כל צורך בכך שהרי כל שהסיח דעת מהידים צריך ליטול בברכה.
האם ידוע על מקור למנהג זה או מקור שלא לנהוג כך.
ידועים בבי מדרשא דברי הריטב''א בחולין שכתב שמי שבירך על נטילת ידים ונמלך ולא אכל לא הוי ברכתו ברכה לבטלה
כאן המקום להביא נידוני הפוסקים בזה אי הוי רק לענין נטילת ידים או שאפשר להשתמש בחידוש זה גם לשאר מקומות
ומהו באמת הביאור בחידוש זה וכו'
בעזהשי"ת
בבי מדרשא ד'פורום אוצר התורה'
טעם הגבהת הידים בשעת הנטילה
יסודי הדברים
איתא בגמרא (סוטה ד:), 'אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה, מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תניא נמי הכי: הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה, שמא יצאו המים חוץ לפרק, ויחזרו ויטמאו את...
וכן רגילים לפרש לתשב"ר וַיֹּאכַל ללא נטילת ידים, וַיֵּשְׁתְּ מבלי לברך, וַיָּקָם בלי ברכת המזון וכו'. [שו"ת דברי יציב חו"מ סי' נ"ב סק"ו]
וזה וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו וכו' שקם והלך ולא נישק המזוזה, כמובא. [ליקוטי הלכות/ברסלב יו"ד הלכות ס"ת ה"ד אות כ"ז)]
לאחרונה עלה לי במחשבה קונפליקט, הרי עם ישראל קדושים נוהגים דקדוקים וחומרות בכל המצוות גם הקשות שבהם, ולפלא שדוקא עניין זה שהוא קל אין מידי הקפדה בקרב הציבור, ויש להעמיק בזה.