כידוע, כל התלמוד מלא באומדנות שתלויות בדעת בנ"א, אין אדם פורע תוך זמנו, טב למיתב טן דו, חזקה אין אדם מעיז, וכו' וכו'
ויש לחקור, האם חז"ל משערים דעת בני אדם בדורם לפי הנראה לעינים, או שמא, חז"ל מגדירים את הדעת לפי הראוי מצד טבע הנפש.
הצד הראשון היה נראה יותר פשוט בעיני מסברא.
אך ראיתי מקור...