האם נכון לומר שסברא נמדדת האם שאדם בחוץ שומע אותה היה מסכים.
ואסביר מצד אחד ברור שסברא אמורה להיות מציאותית מאוד ולכן כשם שתשמע הסבר כלשהו מחכמה חיצונית תוכל לומר שיש בזה הגיון כמו"כ הדרך למדוד הסבר כלשהו הוא אם האדם שאינו מכיר את עולם התלמוד מסכים איתה.
ולאידך בדיוק להיפך סברא נכונה אינה נמדדת לפי זה כי מה האדם בחוץ מבין בגמרא מה שכן מודד סברא זה לא מיבעי שהבחורים מודים בזה אלא אפילו שאינם מסכימים ובכל אופן יש ת"ח שמודים לסברא זו, זו היא נכונתה.
נקודת השאלה היא האם ההגיון צריך להתיישב דווקא על האדם מבחוץ או לאידך דווקא הפוך (אפילו שהרבה מן התלמידים יחלקו בסברא זו מ"מ הואיל וכמה) בשעה שהעוסקים בתחום-ראשי ישיבות מסכימים בזה.
והנני מניח את שאלתי על מ"ש "לעיני העמים", ועיין פ' רש"י ורבינו בחיי שם, ועיין ב"ק לח,.
שאלתי היא בעיקר על דרך הלימוד הנהוגה בישיבות היום, האם השיטה היא נבחנת מבחוץ או דווקא להיפך, (למשל לא נראה לי שאדם מבחוץ יבין את תורת ר' יוסל או אפי' את הרעיון של הפ"ש, שטר וכו').
ואסביר מצד אחד ברור שסברא אמורה להיות מציאותית מאוד ולכן כשם שתשמע הסבר כלשהו מחכמה חיצונית תוכל לומר שיש בזה הגיון כמו"כ הדרך למדוד הסבר כלשהו הוא אם האדם שאינו מכיר את עולם התלמוד מסכים איתה.
ולאידך בדיוק להיפך סברא נכונה אינה נמדדת לפי זה כי מה האדם בחוץ מבין בגמרא מה שכן מודד סברא זה לא מיבעי שהבחורים מודים בזה אלא אפילו שאינם מסכימים ובכל אופן יש ת"ח שמודים לסברא זו, זו היא נכונתה.
נקודת השאלה היא האם ההגיון צריך להתיישב דווקא על האדם מבחוץ או לאידך דווקא הפוך (אפילו שהרבה מן התלמידים יחלקו בסברא זו מ"מ הואיל וכמה) בשעה שהעוסקים בתחום-ראשי ישיבות מסכימים בזה.
והנני מניח את שאלתי על מ"ש "לעיני העמים", ועיין פ' רש"י ורבינו בחיי שם, ועיין ב"ק לח,.
שאלתי היא בעיקר על דרך הלימוד הנהוגה בישיבות היום, האם השיטה היא נבחנת מבחוץ או דווקא להיפך, (למשל לא נראה לי שאדם מבחוץ יבין את תורת ר' יוסל או אפי' את הרעיון של הפ"ש, שטר וכו').