יום הכפורים

לפי המדרש שהיתה העיקדה בר"ה או ביוה"כ, יש להבין איך הקריב אברהם את האיל ביו"ט, מאחר שלא היה לו ציווי על הקרבת האיל, א"כ יאסר לו להקריב את האיל?

ידועים דברי המשנ"ב בסי' תרכ"ה שהמדקדקים מתחילים לבנות את הסוכה מיד במוצאי יום כפור, ועכ"פ צריך להתחיל ממחרת יום כפור. ומשמע שאין ענין לדקדק להקדים קודם יום כפור. ולכאורה מבואר בביאור הלכה ריש סימן תרמ"א, שלדברי השו"ע שהיה ראויה לברך שהחיינו בבניית הסוכה, אלא שסומכין על השהחיינו שמברכים בליל יו"ט...

מי שעליו לשתות (או לאכול) ביוה"כ הדין הוא שישתה פחות מכשיעור כמה פעמים בהפסק כדי אכי"פ. לכאורה יש להעיר שאין 'להחמיר' ולצמצם את שיעור השתיה יותר מדי בכל פעם, כיוון שעי"ז יצטרך לשתות יותר פעמים.

והנה במקום אחר כתב הגא' בעל @התורה שליט"א ואף אם איננו מרגישים תמיד את הטהרה האופפת את נשמתנו לאחר יום הכיפורים ואת גודל השמחה שבמחילת העוונות, מ"מ הא לנו ביאורו הנפלא של החזקוני (ל"ב, ב') על הפסוק "יערף כמטר לקחי" – "דברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים, אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו...

מבאר המשנה ברורה (תרכא, יח) מפני מה יום הכפורים נקרא בלשון רבים ולא בלשון יחיד, כי הא כפרה לחיים ולמתים.

בימים אלו של עשרת ימי תשובה, בפתחו של היום הקדוש ביותר של השנה. אנו בודאי בצפיה דרוכה, או בסוג של מתח, האם נצליח לנצל את היום הקדוש הזה, האם נצליח לבתפלל בכוונה? להתוודאות כדבעי? לחזור בתשובה שלימה? לחשוב מחשבות נעלות? להתנהג כפי שראוי ביום כזה? צריכים לדעת שנכון שאנו מצפים שיהיה לנו יום מופלא...